בואו נתחיל בשורה התחתונה. מלאדן קרסטאיץ' הולך ומתפתח לסיפור הצלחה במכבי תל אביב. הכדורגל עדיין לא מבריק ויש לא מעט דברים לשפר, אבל המגמה חיובית. המאמן הסרבי שהגיע לקריית שלום בעיצומו של כאוס לא אופייני הצליח לייצב את המערכת, ולהכניס תקווה לעונה שנראתה אבודה.
מבחינת המאזן שלו בליגה מאז שמונה, קרסטאיץ' רשם שבעה ניצחונות בעשרת משחקיו הראשונים, ורשם הפסד אחד בודד, באותו מהפך דרמטי נגד מכבי חיפה. הצהובים נמצאים בדרך לחצי גמר גביע המדינה (יש לציין כי נהנו מהגרלה נוחה ברבע הגמר), ונגד איינדהובן במפגש הראשון בקונפרנס ליג, למרות שהפסידה 1:0, מכבי רשמה הופעה יציבה ומרשימה במשך דקות ארוכות והשאירה לעצמה תקוות לגומלין.
האם היכולת של מכבי ת"א תחת המאמן הסרבי מזכירה את הימים הגדולים של מכבי תחת איביץ'? כמובן שלא. האם היא כרגע קבוצה טובה יותר או אפילו ברמתה של מכבי חיפה? התשובה לכך היא גם כן שלילית, אבל מכבי תל אביב קודם כל נראית כמו קבוצה, וזה משהו שאי אפשר היה להגיד עליה במהלך העונה הזאת.
הסרבי מצליח להוכיח גמישות טקטית, שינוי מערכים וחילופים שהתבררו כבינגו, הצהובים מוכיחים תחתיו אופי (שערי הניצחון נגד הפועל ירושלים והפועל תל אביב בדקות הסיום, העליה הדרמטית נגד קריית שמונה בגביע עם שער שוויון מאוחר), ולמרות תנאי פתיחה לא פשוטים שכללו חוזה לחצי שנה בלבד, ומכשול מסוים בשפה שכבר הכשיל בעבר מאמנים זרים בכדורגל הישראלי, נראה והוא מצליח להתוות את הדרך שלו.
מכבי ת"א הוא מועדון שקשה לחזות את קבלת ההחלטות בו, ואנחנו כמובן לא חשופים לכל התהליכים שמתרחשים מאחוריי הקלעים. אולי לצהובים יש מועמד טוב וראוי יותר לאימון הקבוצה בעונה הבאה, אך נראה שמה שהיה חסר למועדון המעוטר ביותר בכדורגל הישראלי מאז עזיבתו של ולדימיר איביץ', זאת יציבות מקצועית. מכבי תל אביב טעתה כשהחלה את בניית הקבוצה שלה בשלב מאוחר בשנתיים האחרונות, וזה בסופו של דבר היה בעוכריה.
רמז לכך, אולי, שבמכבי כן מאמינים במאמן הסרבי, קיבלנו בפעולות של המועדון בחלון ההעברות של חודש ינואר. מיץ' גולדהאר פתח את הארנק והנחית בישראל את החלוץ ג'ורג'יה יובאנוביץ', שכבר גרם לאוהדים להתאהב בו עם שער ניצחון בדרבי, ואת הבלם ז'וזואה סה, שנפצע אתמול וטרם הספקנו להתרשם ממנו באמת.
ישנן כמובן חששות במהלך שכזה. כולם זוכרים את מקרה פטריק ואן לוון שהפך לחלוטין את העונה של מכבי ת"א בעונה שעברה וזכה לחוזה חדש, גם כשהכדורגל לא היה בשמיים. בסופו של דבר ה"בלוף" התגלה בסיום הפלייאוף העליון ובתחילת העונה הזאת, ומכבי שילמה על כך מחיר יקר.
לטעמי, יש הבדל משמעותי בין המקרים. המאמן ההולנדי נישא בעונה שעברה על כוכבי הקבוצה, ובעיקר על היכולת של דור פרץ שהצליח לנצח עבורו כמה משחקים דרמטיים וליצור סוג של מצג שווא על היכולת האמיתית של הקבוצה. קרסטאיץ' לעומתו, מצליח לשפר שבוע אחר שבוע את הקבוצה, החזיר לחיים שחקנים כמו עדן שמיר, מוציא יותר מגבי קניקובסקי ודן ביטון, וכאמור, הנחית פה חלוץ שנראה כמו בינגו אמיתי.
הסיכוי של מכבי תל אביב לזכות באליפות הוא עדיין קלוש, אך עצם העבודה ש-3 מחזורים לסיום העונה הסדירה, אנחנו לפתע מדברים על מאבק אליפות משולש בליגת העל, ורבים מהמרים על הצהובים בתור היריבה העיקרית לתואר, מוכיחה עד כמה משמעותית הדרך שעשתה מכבי תחת הסרבי. בנוסף, צריך לקחת בחשבון את האפשרויות בשוק. ברק בכר, המאמן הישראלי היחידי שיכול לאמן את הצהובים לא רלוונטי, וראינו העונה עד כמה קשה למצוא מאמן ברמה גבוהה שיגיע לליגת העל.
היכולת אותה תציג מכבי ת"א בפלייאוף העליון תהיה כמובן קריטית להמשך דרכו של הסרבי. אם מגמת השיפור תמשיך והקהל ימשיך במגמת ההתעוררות שלו, טוב יעשו הצהובים אם כבר בשבועות הקרובים יחליטו - קרסטאיץ' הוא המאמן, הוא הסמכות המקצועית, והוא זה שמקבל את המנדט לבנות את הקבוצה החדשה שתנסה להחזיר את האליפות לקריית שלום.
