ההכרעה על עתידו של פטריק ואן לוון היא במידה רבה גם הכרעה על עתידה של מכבי תל אביב. מבלי לזלזל באף אחת מהטענות נגד המאמן ההולנדי, הסיפור במקרה הזה הוא קצת יותר גדול והרבה יותר חשוב ממי יאמן את הצהובים במחזור הבא או בחודש הקרוב. הסיפור הוא האם מכבי ת"א מוכנה להפוך העונה לקבוצה עוד יותר ישראלית ממה שהיא היתה עד כה. האם היא מוכנה להפוך למועדון שמפטר מאמן תוך כדי עונה בפעם השניה ברציפות, כנהוג במקומות מהם מיץ' גולדהאר רוצה להתרחק. והאם מכבי ת"א מוכנה באמת להאמין לתפיסה השטחית שהמאמן הוא תמצית כל הבעיות במועדון כדורגל, או שהדברים עמוקים יותר.
בשנה שעברה מכבי ת"א בחרה ללכת עם השחקנים שלה נגד המאמן. בדרך כלל, בתקופת גולדהאר, הקבוצה דרשה מהשחקנים שלה להתיישר לפי דרישות המערכת, אבל כנראה שהעזיבה הקשה של ולדימיר איביץ' ויכולות האימון הלא שלמות של יורגוס דוניס הובילו את המערכת לתת לשחקנים את מבוקשם: לפטר את המאמן.
כמה אירוני, או שכמה צודק, שפטריק ואן לוון נמצא כעת באותה צומת. בכל מקרה, לא בטוח בכלל שלפטר מאמן שנה שניה ברציפות בעיקר כי השחקנים לא מתחברים אליו, זה הדבר הנכון כעת. זה יכול להיות אפילו הרסני. שחקנים הם חיות בג'ונגל, והם מבינים את שפת הג'ונגל. כאשר הם רואים מערכת שמטילה ספק במאמן שלה, הם יכולים לתת לו ליפול. לא בכוונה, חלילה, אבל כחלק מתרבות רעה של ארגון. אנחנו רואים את השלב הזה שבו השחקנים מבינים לאן נושבת הרוח ומתחבאים. זה לא קרה במכבי ת"א. לפחות לא עד עכשיו.
שוב, ואן לוון הוא אולי באמת חוליה חלשה במכבי ת"א, אבל כשזה קורה שנה שניה ברציפות, זה מעיד על משהו עמוק יותר. המשהו הזה הוא כנראה מנהל מקצועי, או החסרון של מוח כדורגל שמתאים לתפקיד הזה במועדון כזה. איביץ' היה מאמן כל כך דומיננטי שהוא העלים את החוסר במחליף לג'ורדי קרויף. כיום אין למכבי ת"א את האיש הזה שיידע לעזור למערכת לחשוב טוב יותר תחת הרגלי העבודה הדי מוזרים של מיץ' גולדהאר.
מה הופך את ברק יצחקי להיות האיש שממלא חלק מרכזי בחלל הזה? לא ברור. אבל יצחקי מעולם לא הראה בקריירה שלו יכולות שאמורות להתאים אותו לתפקיד הזה. ברור, במכבי ת"א הוא רק חוליה, אבל חוליה חשובה. יכול להיות שגולדהאר רואה ביצחקי מוח כדורגל שאנחנו פחות, אבל בלי קשר לכך – ראש מחלקת הכדורגל של הצהובים היה חייב לעבור חניכה יותר יסודית לפני שהוא מקבל תפקיד כזה. חלקו במשבר זהה לזה של ואן לוון, אבל העובדה שאיש לא בא אליו בטענות מלמדת על משקלו הלא מספיק גדול במערכת כולה.
מביני עניין אמיתיים יודעים שהבעיה המרכזית של מכבי ת"א היא שוק השחקנים. יותר מדי דברים התנקזו לרגע הזה כדי שנבין זאת. תחילה מיכה ואצילי – מאז השחרור שלהם מכבי תל אביב לא מסוגלת למצוא תחליפים אמיתיים. מוסרית אולי גולדהאר צדק כאשר שחרר אותם, אבל מקצועית השורה התחתונה היא כואבת לא פחות. אין בשוק הישראלי שום דבר שיכול למלא זאת.
יתרה מזה, כקבוצה שמתבססת הרבה יותר על הצעירים שלה, מכבי ת"א חשופה הרבה יותר לחסרון של השיטה הזו: איבוד שחקנים צעירים לקבוצות בחו"ל, או כאלה שלא מצאו את מקומם בניגוד לאחרים ועזבו. לזכות באליפות עם שחקני בית זה חלום של כל אוהד, אבל יש לפנטזיה הזו גם מחיר. וצריך לדעת להכיר בו.
למכלול הבעיות הזה מצטרף מאמן לא מושלם כמו ואן לוון, שעצם קידומו לתפקיד המאמן מתפקיד מנהל המקצועי של הנוער כבר מעיד על חשיבה עקומה. אבל כפי שאפשר להבין - מאמן מכבי ת"א הוא לא הבעיה המרכזית כאן. מכבי תל אביב זקוקה למוח כדורגל אמיתי שינווט את המערכת הזו במצבה החדש: כזה שישפר את יכולותיה בשוק השחקנים וימצא פילוסופיה נכונה למועדון. כזה שיידע למנוע משברים כמו מיכה ואצילי ויעצור עזיבת כישרונות למקומות אחרים.
פיטורי ואן לוון, אם יבואו, אולי באמת יצליחו לשנות את העונה לטובה, אבל תרבותית הם גם ישנו את מכבי ת"א לרעה ויביאו אותה קרוב מדי לתרבות הכדורגל המקומית ממנה היא מנסה להתרחק.
