גיבור הערב היה בריירו: "הרוצח השקט" של באר שבע, שהגיע בעונה שעברה יחד עם מרסלו מלי (שמאז שוחרר ונשכח), הפך לשחקן החשוב ביותר של האדומים לדעת רבים, ולצד היכולת ההגנתית מחזיר גם בטור השערים - יש לו לא פחות משישה שערים העונה, בכל המסגרות. כמו כל קבוצה גדולה בשנים האחרונות, גם ב"ש מסתמנת כמי שגדולתה במרכז השדה שלה - ובריירו, הארגנטינאי שהפך לישראלי, הוא הסמל המובהק לתופעה זו.
אבל למעט רגע החסד של בריירו (אחד משערי העונה, נכון לעכשיו), בסך הכל זה היה ערב די אפור של מוליכת הטבלה. היא אמנם תקפה והגיעה ליותר מצבים, אבל בהרבה מדי דקות לא היתה מסוכנת מספיק, והיתה רחוקה מלדרוס קבוצה שמאוד נחלשה בקיץ האחרון. יוג'ין אנסה ממשיך לעשות את שלו, אבל רוקאביצה עדיין לא נכנס לעונה הזאת כמו שצריך, ובלעדיו לבאר שבע יהיה קשה מאוד לייצר התקפה יעילה. ההגנה, לעומת זאת, ממשיכה להיות בסדר - והרחיקה את פ"ת מסכנה במשך רוב הזמן.
מנגד, מכבי פתח תקווה של גיא לוזון מסתבכת. אחרי הניצחון המעודד בשבוע שעבר מול הפועל חיפה, הערב היא - כמעט כרגיל, באה להתבנקר ולסחוט נקודה, אבל מהרגע שספגה את השער, איבדה את האחיזה במשחק. היו לה כמה צ'אנסים להשוות, בעיקר של מוחמד עוואד, אבל בסופו של דבר היא יורדת עם עוד הפסד, וכשהיא קרובה מדי לתחתית הבוערת.
ובאין מצטיינים של ממש, כדאי לציין איש אחד שבלט - וזהו דווקא השופט, רועי ריינשרייבר. אחרי שבועות שבהם שופטי ישראל ספגו לא מעט ביקורות מוצדקות, בעיקר על בדיקות ה-VAR הממושכות, הערב השופט הישראלי הוכיח שאפשר גם אחרת: בדקה ה-35 הוא שרק לפנדל על ספק נגיעת יד של מיגל ויטור ברחבה, ה-VAR התערב, ריינשרייבר הלך, תוך מספר שניות הבין שטעה - וביטל. כך צריך לעשות, כך נעשה, ואפשר רק לקוות שלא מעט שופטים ראו ולמדו.