אחרי שנפלה מתחת לקו האדום (בעקבות הניצחון של היריבה העירונית, הפועל), הקבוצה של ארווין קומאן מטפסת (ולו זמנית) עד המקום השביעי, ובעיקר מציגה כדורגל נהדר ושמח, לראשונה מאז הדרבי נגד הירושלמים במחזור השני. משהו הרגיש מאוד משוחרר בבית"ר במשחק הזה: כבר מהדקה השנייה של המשחק, הקבוצה בצהוב-שחור הבקיעה שער, ומשם המשחק נפתח לחלוטין.
מי שבמיוחד הרגיש את השחרור הזה היה ירדן שועה - מי שמאז הגיע לבית"ר ידע לא מעט בעיות, כולל סכסוך עם המאמן ארווין קומאן, אבל הלילה זה הלילה שלו. מספר 7 של בית"ר כבש צמד, חגג בגדול - ובעיקר הראה מה הוא מסוגל לעשות כשהוא מרוכז בכדורגל. גם גלאופילו (פלייטר) האסלביינק החזיר על ההזדמנות שקיבל מהמאמן ההולנדי, כולל בישול נאה לשער הראשון.
מערך שלושת הבלמים של קומאן הוכיח את עצמו הפעם: בית"ר הצליחה לעקוץ את פ"ת עם כדורים ארוכים, הישר למהירות של שני שחקני ההתקפה שלה - שהיו הפעם בשיאם. ושם נוסף שראוי לציון הוא קמסו מארה - הופעה אדירה לשחקן הרכש של בית"ר בקישור, לא מפסיק לחלץ כדורים ומתנפל על כל הזדמנות לחטוף במרכז השדה. כמו כל קשר טוב במרכז השדה, הוא הצליח לשפר את המשחק של קבוצתו - מההגנה ועד ההתקפה.
בצד השני, גיא לוזון יצטרך לעשות לא מעט חושבים. מכבי פ"ת, שבעונה שעברה הצליחה להוות אתגר לכל קבוצה - כולל לחזקות ביותר, היום נראתה נרפית וספגה שערים בקלות מדי. התקפית היא אמנם היתה מסוכנת, בעיקר במחצית הראשונה ועד ספיגת השער השלישי, אבל אם ברצונה לשרוד יהיה לה קשה מאוד, בסיטואציה ההגנתית הזו.
אז לאן הולכת בית"ר? כתמיד, וכמו בשיר הנהדר של רבקה מיכאלי - זה "סקנדל או פסטיבל". והו הא, ואל תשאל מה יקרה בשבועות הבאים - מה שהקבוצה הזו לימדה את כל מי שעוקב אחריה, היא כמה היא בלתי צפויה. יכולה להיראות נורא, ולגעת בכדורגל נשגב, והכל בפחות משבוע ימים. כן, עוד פרק בחייו הארוכים של המועדון הרגשני ביותר בישראל נכתב הערב. את הפרק הזה, לפחות, יוכלו בבית"ר לזכור לטובה.
ואולי אפילו להיזכר בבית"ר, כמו בימים של דדש. משחקת כמו פעם.
