לפעמים, מהלך אחד מספר את כל הסיפור. ואתמול, זה קרה בדקה ה-82 של המשחק בבלומפילד. חמודי כנעאן רץ ורץ ורץ ורץ, בלי שמישהו מנסה לעצור אותו. גם כשאנדרה ג'ראלדש מנסה לבלום בעבירה, הוא נופל בעצמו. כנעאן עובר חצי מגרש, כמעט באין מפריע, מגיש את הכדור לאור אינברום שמשכיב את שחר פיבן וכובש.
וזו מכבי תל אביב. אותה קבוצה שעד ממש לא מזמן, אי אפשר היה לתת לה גול. שספגה 10 שערים בעונה שלמה, ושלעבור נגדה את החצי היה סיוט מתמשך. הפער, הכמעט בלתי נתפס, בין העוצמות של יוני 2020 לבינוניות של אוקטובר 2021, שהסתכם במהלך אחד קטן - מספר את הסיפור כולו.
האם היה כאן סבוטאז'? קשה לדעת. אבל מה שכן ברור הוא שמכבי ת"א שעלתה למשחק מול אשדוד, גם אם הפרטים בה דומים (גלזר פה, וג'ראלדש שם, וגולסה בקישור), היא ההיפוך הגמור של הקבוצה הדורסנית והחזקה שהמועדון הציג רק שנה וארבעה חודשים קודם. זו היתה קבוצה נרפית, שקל להגיע נגדה למצבים, שרחוקה מלהיות "הבוסית" על המגרש כפי שהיתה בעבר.
בקרב מתבונני הכדורגל יש פער די גדול בין שתי גישות קיצוניות. האחת מתייחסת לכדורגל כ"משחק שח מט" בין שני המאמנים ("קלופ נגד פפ"), והשנייה טוענת שהמאמנים לא ממש משפיעים. שהתוצאה מושפעת יותר מסגל השחקנים, מאשר מהברקה של האיש על הקווים. אם לבחון את מכבי תל אביב בין שתי הגישות הללו, הרי שמכבי מוכיחה את טענה א'. גם קבוצה סופר איכותית ומוכשרת (בוודאי בחלק הקדמי), לא יכולה לעבוד בלי הכוונה, בלי דמות על הקווים שתעניק את הגיבוי ותעמיד אותה נכון על המגרש.
להבדיל, גם מנצ'סטר יונייטד למדה השבוע בדיוק את אותו השיעור: שים בקבוצה אחת ג'יידון סאנצ'ו וברונו פרננדש וכריסטיאנו רונאלדו ומרקוס ראשפורד ואת ישו ומוחמד (ואפילו את עלי מוחמד), אם על הקווים לא יהיה מי שיידע לבנות את הדבר הזה מערכתית מול יריב שכן עושה זאת, זה אף פעם לא יכול לעבוד לאורך זמן.
וזו דרכו של עולם: פטריק ואן לוון הפסיד בשלושה מתוך ארבעת משחקי הליגה האחרונים, וסימנו לו את הדרך החוצה. יש חוקים שחזקים יותר מהכל. אבל זו כבר העונה השנייה ברציפות שמכבי ת"א מחליפה מאמן באמצע, וספק אם דמות חדשה על הקווים תשנה משהו מעבר לרמת הפלסטר.
חומר השחקנים האיכותי הזה, ככל הנראה, יתחבר תחת מאמן אחר. הניצחונות אולי לא יבואו בשטף כמו בעונה שעברה (והרצף הזה היה חריג בכל קנה מידה), אבל יבואו. מכבי תל אביב הזאת לא שווה את המקום שלה בטבלה, וגם אם אני מהמר גרוע, אני יכול להניח במידה מסוימת של וודאות שבסופה של העונה היא תסיים בחלק העליון, אפילו העליון מאוד. אבל משהו עמוק בתוך המערכת של מכבי ת"א צריך להתכוונן מחדש, כדי לחזור ולהיות קונטנדרית אמיתית על התואר.
גם איביץ' אחד, גדול ככל שיהיה, לא יוכל להפוך את המצב. המהפך, הפעם, יצטרך לבוא מלמעלה. ממחשבה על מי שמקבל את ההחלטות בצורה מערכתית, ועל מי שימנה את המאמן הבא. וכל עוד זה לא ישתנה, אפשר יהיה להמשיך לחכות לניסים. או למשיח סרבי. מה שיבוא קודם.
