בגיל 23, ירין פרץ הספיק להירכש על ידי הפועל תל אביב, לעבור פציעה קשה שכללה שנה של החלמה ושיקום, לשחק בחו"ל, לחזור כדי להיות קרוב למשפחה בדרום אבל למצוא את עצמו בסוף בכלל גר בחיפה. הבלם המוכשר של הפועל נוף הגליל יפגוש מחר (שבת) את האקסית המיתולוגית שלו, זו ששברה לו את הלב, שעדיין לא לגמרי התאחה.
פרץ נולד וגדל במושב ניר משה, שנמצא בין שדרות לנתיבות, הוא בכור מתוך חמישה ילדים ואת האהבה לכדורגל הוא כנראה קיבל מלידה: "אבא שלי תמיד אהב כדורגל והיה רואה את כל המשחקים". עם זאת, את מימוש האהבה הזו הוא התחיל בגיל מאוחר יחסית; "כשהייתי בן 13 אמרתי לאבא שלי: 'או שאתה רושם אותי להפועל באר שבע או שאני נרשם לבד'. אני זוכר שאחרי משחק האימון הראשון שלי המאמן כינס את כולם ואמר 'חברים תגידו שלום לשחקן החדש ירין פרץ', ככה בעצם גיליתי שהתקבלתי לקבוצה. התחלתי כמחליף, אחרי חצי שנה נהייתי קפטן ועליתי לשחק ולהתאמן עם נערים א'".
לא עברה שנה ופרץ קיבל הצעה מבית"ר טוברוק. הקבוצה שמתאמנת בנתניה אילצה את המושבניק מהדרום להכנס לפנימיה, להתרחק מהמשפחה והחברים ולקבל על עצמו משמעת נוקשה של לימודים ואימונים שהשתלמו בגיל 19, עם הצעה ממכבי פתח תקווה; "מאוד רציתי ללכת על זה אבל טוברוק לא הסכימו לשחרר אותי. החלטתי ללכת להסגר מתוך ציפייה שבסופו אקבל את הכרטיס שלי, אבל אחרי חודשיים, במוסד למעמד השחקן פסקו שאוכל להשתחרר מטוברוק רק באישור שלהם".
אלא שאז הגיע בני לם למועדון. "הוא הבטיח לי שלא אעלה לשחק לפני שיש לי חוזה שאומר שבסוף השנה אני משוחרר", סיפר פרץ, "הבנתי שזה או זה או לשבת בחוץ שנה בלי כדורגל, אז החלטתי ללכת על זה". במהלך השנה הזו השחקן שינה את הפוזיציה שלו, ומקשר אחורי הוא עבר לעמדת הבלם ממנה הוא הבקיע 13 גולים בעונה אחת שגרמה להפועל תל אביב לשים את ידיה על השחקן הצעיר והמבטיח.
"הייתי בטירוף. הפועל תל אביב זה מועדון גדול, עם קהל מטורף, הייתי מבסוט ממש", הוא נזכר, אבל ההתלהבות היתה מוקדמת, כי בהפועל תל אביב החליטו להשאיל אותו להפועל חדרה עוד לפני שבכלל קיבל הזדמנות על המגרש: "התבאסתי בהתחלה, ברור. אבל כשהגעתי לחדרה גיליתי שהכל לטובה. ניסו אביטן שאימן אז את חדרה העריך אותי מאוד, עשינו עונה מטורפת והגעתי לפלייאוף עליון בעונה הראשונה שלי בליגת העל".
וכמו בהזמנה, בתום אותה עונה אביטן התמנה למאמן הפועל תל אביב ולקח איתו חזרה לקבוצה את ירין. פרץ התלהב שוב, אבל שוב הדברים השתבשו; "ממש לפני שהתחילה הליגה טסתי למוקדמות אליפות אירופה ובדקה ה-37 עליתי לכדור גובה ונחתתי לא טוב על הקרסול. כל מה שאפשר לקרוע בקרסול קרעתי. הייתי מושבת שנה, פיזיוטרפיות, זריקות, אורתופדים, כאבים מטורפים...".
"האם חשבתי לפרוש? ממש לא. זו לא היתה אופציה בחיים". פרץ החלים כשהעונה הסתיימה ואיתה גם החוזה המבטיח עם הפועל תל אביב, "היתה להם אופציה לעוד שלוש שנים בחוזה", אמר, "אבל הם בחרו שלא לקחת אותה. אז נשברתי. שבר אותי שלא נתנו לי אפילו צ'אנס, שפספסתי את ההזדמנות הזאת. אבל על כל דלת שנסגרת נפתח שער", ולירין נפתח שער לקפריסין: "הכל קרה מהיום למחר, ביום חמישי עידן בן אבו הסוכן שלי התקשר להגיד לי לבוא לחתום ויום למחרת, בשבע בבוקר המראתי לקפריסין. זה היה יום ההולדת שלי וזו היתה המתנה. קפריסין היתה אחת החוויות הכי טובות שיכלתי לחוות בחיים שלי".
צריך להזכיר, פרץ הגיע לקפריסין בשיא תקופת הקורונה, כשחוויות טובות היו עבור רובנו זיכרון ישן בלבד. "הכרתי חברים חדשים, הייתי בזוגיות, שיפרתי את האנגלית שלי, חזרתי לשחק אחרי הפציעה והייתי שחקן מוביל. חזרתי בגלל שלא ראיתי את המשפחה שלי. חזרתי לארץ כי התגעגעתי אליהם וכשהגעתי בקיץ כל האופציות עוד היו על השולחן מבחינתי, גם לחזור לקפריסין, למרות שהעדפתי להישאר קרוב". אבל אופציה קרובה לא הגיעה, וגם לא אופציה רחוקה, "ציפיתי לקבל יותר התעניינות מקבוצות, עשיתי עונה טובה מאוד אבל בארץ לא שמעו יותר מידי על מה שעשיתי בקפריסין ולא הגיעו הצעות מליגת העל בכלל. אם לא הייתי מצפה זה לא היה נורא, אבל ציפיתי והתאכזבתי".
מי שמנע את הירידה של פרץ לליגה לאומית הוא הסוכן שלו, עידן בן אבu. "הוא הציע אותי לנוף הגליל והם הלכו על זה. חזרתי כדי להיות קרוב למשפחה בדרום ובסוף אני רחוק מהם כמו בקפריסין, רק בארץ", צחק פרץ.
פרץ מתגורר היום בחיפה, עם הכלבה שלו קיארה, שממלאת את מקומם של בני משפחתו הרחוקים, אבל לא רק היא: "נוף הגליל זו משפחה. יש שם אנשים חמים וטובים, חדר הלבשה שמח וכיף, והכל עם אנשי מקצוע ותנאים ברמה שלא היתה מביישת אף קבוצה בליגת העל. אני כן רוצה להגיע לקבוצה גדולה בעתיד, אולי לחזור לאירופה, אולי אפילו לחזור להפועל תל אביב, אבל הפעם להכנס מהדלת הקידמית ולא להישאר מאחורי הקלעים".
