אחרי שכיהן שנתיים (בין 2019 ל-2021) כמאמן נבחרת הנשים ועוד לפני כן בצוות המקצועי, גבי בורשטיין יכול כעת להסתכל מהצד ולהסביר מה לא עובד. הרי כל התנאים אמורים להיות שם: מדינה ליברלית, שרוצה לקדם את ספורט הנשים ולתת לאלפי ילדות תקווה. אבל הספורט עדיין לא מצליח להתרומם, לא מבחינה מקצועית ולא מבחינת עניין.
למרות התוצאות הפחות מחמיאות והבעיות בענף, בורשטיין מרגיש שיש לו עדיין מה לתרום: "כשסיימתי את הקמפיין בנבחרת הנשים, לא הרגשתי מיצוי. אני חושב שיש לי עוד הרבה מה לתרום. היו כמה קבוצות שהציעו לי לבוא לאמן ובסוף התחברתי עם מכבי כישרונות חדרה שמשחקת בליגת העל של הנשים. אני שם חודשיים, מתחילת העונה".
למה החלטת לעבור לכדורגל נשים?
"מאוד התחברתי לכדורגל נשים. בשנת 2001 היתה מכביה ואיציק זלצר הציע לי לבוא ולעזור לו בצוות. עזרתי לו עם השוערת ואז גיליתי את כדורגל הנשים. ראיתי פוטנציאל גדול להצליח מבחינת כישרון, חוכמת משחק, יכולות של שחקניות, וכל זה בלי יותר מידי השקעה. ולא טעיתי, יש פוטנציאל אדיר".
למרות הפוטנציאל, הנבחרת בתקופתך רשמה את אחד הקמפיינים הגרועים ביותר שלה
"אף פעם לא יצרתי ציפיות בנוגע לתוצאות, כי ברגע שמתחילים תהליך, התוצאות פחות חשובות. צריך להסתכל לטווח הארוך. יש פוטנציאל, אבל כדי לממש אותו צריך לעשות חריש עמוק. זה לא יום-יומיים וגם לא שנה-שנתיים, אלא 7-8 שנים לפחות. צריך למנות צוות ראוי להוביל את השינוי הזה, גם אם זה לא אני, זה בסדר, אבל תמנו מישהו אחד בלי להפריע לו למשך כמה שנים. ההתאחדות צריכה לקבל את ההחלטה וללכת איתה עד הסוף, בלי לסטות מהדרך. אם את מצפה שבשנה אחת יקרה קסם ופתאום יביאו תוצאות והדברים יתחברו את טועה".
"זו אחת הטעויות כאן בכדורגל הישראלי. אין הסתכלות לטווח ארוך. הנבחרות המצליחות כיום כמו צרפת, איטליה וספרד, אלה מדינות שלפני 8 שנים לא היו בטופ העולמי. זה הכל היה תהליך של 10-12 שנים, ואם לא נעשה את התהליך הזה, לא נגיע. זה תהליך ארוך שצריך לבוא מהתאחדות או מהמדינה. שיקבלו החלטה להשקיע כדי להגיע לרמות הכי גבוהות. לפניי לא הצליחו להעפיל לטורניר גדול, וגם כמה שנים טובות אחריי לא יצליחו".
מה צריך לקרות, על איזה שינוי אתה מדבר?
"צריך לשנות את כל המחשבה המקצועית כלפי כדורגל נשים. השחקניות לא מקבלות הרבה כסף, הן לא יכולות להתפרנס מכדורגל. לפני שישים שנה, כשגם גברים לא היו יכולים להתפרנס מכדורגל, סידרו להם עבודות מתאימות במשרה חלקיות שמסתדרת עם השעות של האימונים והמשחקים. הדבר הזה קורה היום גם בחו"ל, אבל בארץ המחשבה היא עדיין פחות מקצועית ופחות מכוונת לקדם. אף פעם לא נתנו לנשים את המעטפת הנכונה כדי להצליח. ואני לא מדבר על משכורות גבוהות, אלא על מגרש ראוי ושלם כדי להתאמן בו בשעות נורמליות, חדר הלבשה שהוא רק של השחקניות ושהן יכולות להרגיש שזה המקום הבטוח שלהן, בגדי נשים שלא תמיד יש, צוות מקצועי ורפואי רחב".
ומי לדעתך אחראי לזה שהן לא מקבלות את המעטפת הזו?
"כל מועדון אחראי לעצמו. אני לא חושב שצריך לצפות היום מההתאחדות לבוא להגיד שהיא תממן את זה. היא יכולה לעזור, אבל לא לממן הכל. הרבה פעמים עיריות נותנות מעטפת לגברים, אז למה לא לנשים? יכול להיות שהמדינה צריכה לדאוג לזה בכלל ולא העירייה".
נתקלת בקשיים מול ההתאחדות או שראית מצידם רצון לתמוך ולקדם את הכדורגל נשים?
"אני חושב שנתקלתי בחוסר החלטיות אם הם רוצים באמת לקדם או לא רוצים לקדם. אני מעדיף לא להיכנס לעומק, סיימתי בהתאחדות בצורה טובה ואין לי טענות אליהם. הם הבינו מה הדרך שלי והחליטו שהם רוצים להביא מנהלת מקצועית מחו"ל. רציתי להוביל את התהליך הזה, ראיתי את עצמי בנבחרת עוד 7-8 שנים קדימה והראיתי להם גם איך הנבחרת יכולה להראות עוד 7-8 שנים קדימה. חשוב להבין שכן יש את הפוטנציאל והשחקניות מאוד רוצות לשחק כדורגל. כמו שאמרתי קודם, הן לא מקבלות את המעטפת המינימלית. לא יכול להיות שילדה בת 13 תשחק או תתאמן על רבע מגרש, ב-20:00 בערב כשיום למחרת יש לה בית ספר. אני מדבר על המינימום ששחקניות כדורגל צריכות לקבל כדי לראות אם כן יכולות למצות את הפוטנציאל או לא".
אתה מרגיש שיש פערים בתנאים שמקבלים נשים וגברים?
"אין ספק, אבל יש שני צדדים למטבע. גברים הוכיחו שיש הכנסות מהם, שיש פרסום ואפשר לעשות מזה כסף. כרגע הנשים לא הוכיחו שכדורגל נשים הוא כזה מעניין ושיש להן פוטנציאל למכירת כרטיסים ומנויים. אני לא חושב שקבוצת נשים צריכה לקבל עשרות מיליונים כמו קבוצת גברים בליגת העל, אבל אני כן חושב שהן צריכות לקבל את המעטפת המינימלית כדי לתת לבנות את ההזדמנות להוכיח שהן ראויות לשחק כדורגל מקצועני. אם גברים מקבלים 6-7 פעמים בשבוע מגרש תקין, חדר הלבשה, חדר כושר ומעטפת רפואית, גם לנשים מגיע".
"רוב הנשים שמגיעות לקבוצות הבוגרות לא עברו 9 שנים מסודרות במחלקות נוער. מחלקות הנוער בקבוצות הנשים לא דומות לקבוצות גברים, זה שמיים וארץ. זה שוויון זכויות ושוויון מגדרי שכולם מדברים עליו, לא רק הכסף. בשביל להרוויח כסף צריך להכניס כסף למועדון. אף אחד לא יכול להגיד היום שכדורגל נשים הצליח או נכשל ביחס לכדורגל גברים כי עד עכשיו אף אחד לא באמת נתן את המעטפת המקצועית שגברים מקבלים".
"אני חושב שכל קבוצות ליגת העל והליגה הלאומית צריכות להחזיק קבוצת נשים, ככה יהיה הרבה יותר קל לפתח את הכדורגל נשים. אני רואה את זה באירופה, שכמעט כל מדינה באירופה הכריחה את הקבוצות לפתוח קבוצת נשים. לפני שנתיים הגיעו נציגים מצ'לסי לארץ והסבירו למה כל כך כדאי לקבוצות ליגת העל וליגה לאומית לפתוח קבוצות נשים, גם מהפן הכלכלי וגם מהפן החברתי. הם ממש הוכיחו והראו איך זה מגדיל את כל המועדון, פתאום כל המשפחה באה למגרשים, יש יותר אנשים שמתעניינים, זה בילוי משפחתי ולא רק בילוי של האבא. בדרום אמריקה חייבו כל קבוצה שרוצה להתמודד על הקופה אמריקה שתהיה לה קבוצת נשים, אחרת הם לא יכולים להתמודד. בכל העולם עושים מהליכים וגם פה אפשר".
יש הרבה שמועות על הטרדות מיניות בכדורגל נשים, נחשפת לזה?
"אני לא ראיתי במו עיניי. שמעתי, דיברו איתי, אמרו לי. אני יודע שמנסים למנוע את זה כמה שיותר. יוצאים עכשיו סיפורים בכל העולם. צריך לכבד, להקשיב, לתת מידע ולהגיב ברגע שקורה משהו. זה לא צריך לקרות ומי שעושה את זה לא צריך להיות חלק מהכדורגל נשים או מספורט בכלל".
ולמרות כל הפערים, התנאים והסיפורים, אתה עדיין רוצה להמשיך בכדורגל נשים?
"כן, הייתי רוצה להישאר בכדורגל נשים וגם להשלים את העבודה שלי ולחזור לאמן את נבחרת הנשים. אם זה לא יצא לפועל, הייתי רוצה לצאת לאמן נשים ברמות הגבוהות בחו"ל".
היו שמועות דווקא על אימון נבחרת הגברים בהאיטי
"בחו"ל אין הרבה עניין במעבר בין אימון נשים וגברים, פה המעבר הזה מאוד קשה. הסיפור עם האיטי אמיתי, הציעו לי חוזה. הייתי אמור לאמן את נבחרת הגברים, האולימפית והנשים. ניהלנו משא ומתן, אבל אז התחילה הקורונה ובמקביל גילו באותה תקופה שיושב ראש התאחדות לכדורגל בהאיטי הטריד מינית ואנס שחקניות באקדמיה במשך המון שנים. פיפ"א פירקה שם את כל ההתאחדות בדיוק כשניהלנו את המשא ומתן ודברים לא יצאו לפועל בסוף, אבל אולי עוד יצאו בעתיד".
