יותר מכולם, נדמה שינון אליהו הוא הסמל. ילד ירושלמי, שלא מצא את מקומו בקבוצת הכדורגל המובילה של העיר. שהתגלגל והתגלגל, עד שהגיע למצב שהוא פוגש אותה במדים של קבוצה אחרת. והיכולת שלו, יותר מכולם, מכריעה אותה. בבית שלה. שני בישולים של המגן עם החולצה מספר 24, הובילו הערב (רביעי) את מכבי פתח תקווה לניצחון מרשים, 0:2 על בית"ר ירושלים בטדי במסגרת המחזור השני של גביע הטוטו. הקבוצה של ארווין קומאן, עדיין, עם אפס נקודות מתוך שש, וללא שער זכות במסגרת רשמית.
רק 1,600 איש הגיעו היום ליציעי טדי, בין היתר גם בגלל השעה הלא סבירה, אבל גם הם נותרו כעדות לקיץ הלא פשוט שעובר על הקבוצה הביתית. אי שם בפסגת היציע, היו כמה אוהדים שעוד ניסו לעודד בהתלהבות, אבל בסופו של דבר גם הם ויתרו. בית"ר אנרגטית כמו הקהל שלה, יודע כל ילד שרואה כל כדורגל ישראלי, והמראה של נטישת הקהל עוד לפני תוספת הזמן, הוא עוד סמל לירידת הערך של בית"ר ירושלים, מודל 2021.
וזה היה בולט, יותר מבכל אספקט אחר, במשחק ההתקפה. ההגנה של בית"ר אמנם ספגה שני שערים אומללים (וכמעט ספגה לפחות עוד אחד), אבל אזלת הרגל בחלק הקדמי זעקה לשמיים. בשורה התחתונה, למעט כמה מצבים בדקות האחרונות ממש (ואחרי כניסת ה"ילדים", רועי פדידה ועוזיאל פרדו), אריק ינקו לא מתח איברים במשך רוב מוחלט של תשעים הדקות. ההיסטוריה של בית"ר מלאה בקבוצות סוערות, התקפיות, תוססות - נדמה שמההיסטוריה הזו נותר רק השם. לפחות הלילה.
ומכבי פתח תקווה? היא הוכיחה שיש בה משהו שגדול הרבה יותר מסכום החלקים. היא אמנם עשתה את האקזיטים שלה בקומות הגבוהות - עם עבדה שנמכר לסלטיק, ובריבו שהלך לוולפסברגר, אבל הקבוצה נשארה חזקה. ינון אליהו הפגין עליונות באגף, ארד בר שלט באמצע, ג'יימס אדניי התברר כחיזוק מנצח - ושלו דניאל הצעיר, שם אלמוני עד ממש לא מזמן, זכה לרגע מתוק של תהילה שהיה ראוי לו, אחרי משחק מצוין.
אין הימור יותר קלאסי מכך שפתח תקווה, אחרי העונה המצוינת שלה בשנה שעברה וההתפרקות מהנכסים בקיץ, תאבד את מקומה בפלייאוף העליון. אבל ההופעה של הערב, במשחק חוץ שהוא תמיד קשה, אולי מוכיחה שלמהמרים כדאי לחשוב מחדש. לפ"ת יש עומק במחלקות הנוער והשחקנים המקומיים, עין טובה לזרים, ויכולת לעקוץ כל יריב בליגה. יכולת שלא נעלמה, גם כשהיהלום הלך לסקוטלנד.
ובית"ר? היא עוד תצטרך להתחבר. היא בוודאי עוד תצטרך חיזוק, וכנראה שהסגל הזה לא יפתח את העונה בסוף החודש. ועדיין, נדמה שמשהו יותר עמוק הלך לאיבוד. משהו בקשר שבין השם, ההיסטוריה, הקהל, המורשת, ומעל הכל הרוח הבית"רית - כל אלה קצת נשחקו, ואת זה יהיה הרבה יותר קשה להביא מאשר עוד בלם זר.
"...כי בלעדייך כל העיר הזאת ריקה
והרחובות בה יתומים.
כשאני מלא געגועים
ואת לא לידי
אקרא לך -
שובי אל העיר הזאת
עכשיו אלי..."
(מילים: דן מינסטר, לחן: יוני רכטר, ביצוע: גידי גוב. היום, בן 71.)
