הניצחון המרשים 0:2 על מכבי תל אביב הגיע בזכות התעלות של מספר שחקנים בהפועל באר שבע. מיגל ויטור היה בלתי עביר, יוג'ין אנסה הקשה מאוד על הבלמים הצהובים, דנילו אספרייה התחיל את החגיגה וחאתם עבד אלחמיד שיתק את סטיפה פריצה וגם היה מעורב בשער השני. אבל האוהדים בחרו דווקא במגן השמאלי הפורטוגלי הלדר לופס לשחקן המצטיין במשחק.
לופס בן ה-32 השלים 90 דקות נהדרות עבור רוני לוי. רק במחזור הקודם הוכתר הקיצוני של מכבי ת"א, ברנדלי קובאס, כאחד הזרים הטובים ביותר שנחתו בארץ אחרי שהשאיר סיוטים למגן הנבחרת ומכבי חיפה סאן מנחם, ולופס פשוט העלים אותו. הוא חילץ הכי הרבה כדורים, סחט הכי הרבה עבירות ואפילו בישל את השער הראשון, אבל כל זה שולי. את הלב של אוהדי ב"ש הוא קנה בגלל דברים שלא כתובים בסטטיסטיקה.
לופס, למי ששכח, הוחתם בהפועל ב"ש אחרי חיפוש ארוך ועמוק לתוך הקיץ. באירופה הוא לא הספיק לשחק, אבל הוא משחק כאילו הוא גדל בבית האדום. הוא מתעמת עם שחקני היריבה, מקריב את הגוף וקופץ בהתלהבות אחרי מהלכים מנצחים. לא דבר של מה בכך עבור שחקן שעבר בליגה הספרדית, שמר על ליונל מסי, היה מיועד למלא את המקום של פאביו קואנטראו בנבחרת פורטוגל ומצא את עצמו בליגת העל הישראלית.
הלדר פליפה אוליביירה לופס נולד ב-4 בינואר 1989, בדיוק כמו אחיו התאום, טיאגו ז'ורז'ה אוליביירה לופס. מגיל צעיר שני האחים גדלו כשהכדור צמוד לרגל שלהם והם צמודים אחר לשני. הדמיון הרב בין השניים בא לטובתם בגילאים הצעירים, כאשר באחד המשחקים אח אחד ספג צהוב ראשון, ואילו אחיו בא לעזרתו כאשר היה אמור לראות צהוב שני והצליח להטעות את השופט ולספוג אותו במקומו.
אבל הפריצה הגדולה של הלדר דווקא לא היתה לצד אחיו, שמשחק היום בדניזליספור הטורקית. ב-2013 הוא חתם במדי פאסוס הפורטוגלית והפך לאחד השחקנים הבולטים בהפתעה הגדולה של הליגה המקומית. בעונת השיא הגיע המועדון הצנוע למקום השלישי תחת פאולו פונסקה, לימים מאמן שחטאר דונייצק ורומא. מלבד חלוץ ליברפול וחברו הטוב של לופס, דיוגו ז'וטה, עבר במועדון גם עוד שחקן פורטוגלי שמוכר מאוד לאוהדי הפועל ב"ש: ז'וסוואה.
אחרי שלוש שנים נהדרות בפאסוס בהן התדפק על דלת הנבחרת המקומית והיה מבוקש במועדונים הגדולים בפורטוגל, החליט לופס לעשות את קפיצת המדרגה ולעבור לליגה גדולה יותר. לאס פלמאס של קיקה סטיין צירפה אותו בהעברה חופשית בתקווה שהוא יהיה המגן השמאלי המוביל שלה. אלא שחודש לפני פתיחת העונה הוא ספג פציעה לא פשוטה שבעצם היתה תחילת הסוף של לופס בליגה הספרדית.
הוא עוד הספיק לערוך הופעת בכורה מול ריאל סוסיאדד ולשמור על ליונל מסי מול ברצלונה ("חוויה על טבעית, הפסדנו 5:0, אבל מסי כבש רק שער אחד...."), אבל בעיקר ראה את הגב של דני קסטאיינו באגף השמאלי ושוחרר ללא תמורה בתום העונה. עניין הפציעות המשיך לרדוף אותו גם בא.א.ק אתונה ובשתי העונות הראשונות רשם 25 הופעות בלבד בליגה. בעונה שעבר הוא אמנם שיחק 29 משחקי ליגה במדי הקבוצה, אך זו סיימה עונה מאכזבת במקום השלישי, מרחק 19 נקודות מהאלופה והוחלט כי הוא לא יהיה בתכניות.
"הוא שחקן מאוד טכני שמכסה חלקים גדולים מהמגרש ויודע להסתגל בצורה מהירה מקו של חמישה בלמים לקו של ארבעה בלמים", סיפר עליו פיוחו אמאדו, ששיחק איתו בתחילת הקריירה בטונדלה ונונו קמפוס שחלק איתו חדר הלבשה בפאסוס הוסיף: "הוא יודע להגן בצורה טובה מאוד וגם לעזור בצד ההתקפי. הוא מקצוען וגם מנהיג". לופס גם הראה לאחרונה את הצד האנושי שבו, כשהחליט לתרום את ביתו שבפורטו לצוותים הרפואיים כדי שיוכלו לנוח בעומס הרב שעל כתפיהם בזמן מגיפת הקורונה. בינתיים בב"ש מרוצים ממה שהם רואים מהמגן החדש שלהם, גם מבחינה אישית וגם קבוצתית, בתקווה שהפעם הוא לא יסתפק במקום השלישי.
