מאור מליקסון הפך לפנים של הפועל באר שבע בעשור האחרון, ולא בכדי. הקוסם מיבנה הוביל את הדרומיים לשלוש אליפויות בלתי נשכחות, היה שותף להישגים יוצאי דופן באירופה וללא מעט שערים, בישולים ורגעי קסם. לאחר שתלה את נעליו בשנה שעברה, מליקסון הספיק כבר לעבור לצד השני של עולם הכדורגל, כאשר מונה למנהל המקצועי של מחלקת הנוער של באר שבע. השבוע מליקסון התראיין ל'5 באוויר' ושפך אור בין היתר על תפקידו והחדש וגם על הרגעים הקשים שהובילו לפרישה.
"למה נוער ולא בוגרים? לא יודע", פתח מליקסון, "הייתי אמור להמשיך כעוזר מאמן. פנו אליי כמה פעמים, אבל כשראיתי שלוקחים את זה כפרויקט רציני ויש חשיבה קדימה... זה יותר כיף. ברור שלא עלו מספיק שחקנים מהנוער לבוגרים, השאלה היא למה. לי כשחקן צעיר לא נתנו שום דבר בחינם, כל מה שעשיתי הרווחתי בעבודה קשה. שחקני כדורגל צריכים לקחת את ההזדמנויות. אם הם יהיו מספיק טובים, הם יקבלו הזדמנות".
"אנחנו מתמקדים בלהעלות את הרמה מבחינה מקצועית", המשיך מליקסון, "לשמחתי, יצא לי לעבוד עם שמוליק חנין. אנחנו מקווים שהמקצועיות תמשוך את מי שהעדיף להיות במקומות אחרים. הפועל ב"ש היא קבוצה גדולה שאמורה להיאבק על אליפות בכל שנה. לא פשוט להעלות צעירים. זה לא ישתנה בשנה. יש סבלנות ועד עכשיו אני מאוד מרוצה ממה שאני רואה. יש לנו שיתוף פעולה עם דימונה מהליגה השלישית. יש רווח שצריך לסגור אותו, אם זה קבוצת בת או קבוצה עד 23. דיברנו עם יילה חוס על העניין הזה".
כמו הרבה ספורטאים, גם מליקסון חווה קשיים אחרי שעזב את המשחק, אבל העבודה עם הנוער, לדבריו, ממלאת אותו: "קשה למצוא מקום שנותן לך אדרנלין. עשיתי צניחה חופשית... עשיתי הכל. כשאתה רואה שאתה מעביר מידע וזה מתבצע על המגרש, זה מאוד מרגש. ההתחלה היתה קשה. הבוגרים פה אחלה, יש פה משהו שונה. אתמול נכנסתי לאימון של הקבוצה הבוגרת ושכטר שאל אותי אם אני יכול לעלות ל-20 דקות. אמרתי שאני יכול. היו לא מעט מחשבות כאלה, אבל אמרתי לעצמי שכבר העברתי דף".
הדיבורים על הפרישה החזירו את מליקסון לרגע שבו כמעט איבד את רגלו: "היה יותר גרוע מפציעה, הייתי קרוב לא להיות פה. היה מצב נוראי. אני בר מזל, יש לי רגל אחת קצת יותר גדולה, אבל יש לי רגל. אני יכול לשחק, אבל אני לא יכול לתת את המאה אחוז וקשה לי עם זה. שיחקתי קצת וזה נורא הציק לי. הגעתי מחוסר הכרה לבית חולים. כל הבטן היתה מלאה בדם. התעוררתי יום אחרי, היה נראה שהכל בסדר. רק יום אחרי ראו שהרגל ממש התנפחה, משהו חייזרי כזה. לא ידעו מה יש לי והכניסו אותי לעוד ניתוח. ראיתי שהרופא רוצה להגיד לי משהו ולא אומר. רק אחרי שהתעוררתי וחצי הגוף שלי היה עם סיכות, הוא אמר לי שעוד 10 דקות והיו צריכים לקטוע לי את הרגל בגלל הקריש דם. אני בר מזל".
"כדורגלן בלי כדורגל זה חצי בן אדם", התפייט מליקסון, "ישבתי חודשים בבית וידעתי שאין סיכוי שאחזור, גם עם השיקום. חזרתי לשני משחקים ואמרתי לעצמי שזה לא מאה אחוז, אני לא רוצה להמשיך. אם הייתי מרגיש עכשיו שאני יכול להגיע למאה... אי אפשר להסביר את זה. כדורגל זה אהבה שאי אפשר להסביר, לא מעניין אותי שום דבר. שיחקנו באשדוד במשחק האחרון שלי, משחק גביע, גיא צרפתי אמר לי שנראה לו שלא אשחק. הובלנו 1:4 ואז הוא אמר לי להיכנס. נכנסתי, קיבלנו אדום והם צימקו ל-4:3 ושטקוס לקח פנדל בדקה ה-90. רדפתי אחרי השחקנים של אשדוד ולא הצלחתי לתפוס אותם. נכנסתי לאוטו אחרי אשדוד ואמרתי לאשתי שאני פורש. זה הספיק לי. כשהייתי בבית החולים אשתי היתה בהריון. היא ישבה בספה לידי... היא יודעת עד כמה אני מטורף על כדורגל. היא אפילו לא אמרה לי להיזהר על הרגל. בקטע הזה, אין עליה".
מליקסון גם חזר עוד יותר אחורה לרגע בו היה אמור לשחק בנבחרת פולין, ואולי לשתף פעולה עם לבנדובסקי: "המאמן נפגש איתי והסביר לי איפה אני על המגרש, היה מעורב בזה הרבה כסף. אני הסכמתי. לא ויתרתי בגלל לחץ מישראל. נפצעתי שבוע לאחר מכן וישבתי בחדר הכושר וחשבתי איך אני אשיר את ההמנון הפולני וכולם יראו אותי בבית ולא הייתי יכול לעשות את זה. בדיוק הגיע הפקס ואמרתי שהתחרטתי. היה משהו שהציק לי ולא הייתי יכול לעשות את זה. הייתה הזדמנות מטורפת לשחק בהרכב של נבחרת פולין ביורו. כשאני מרגיש לא שלם, זה לא שווה. אחרי שהחלטתי להתחרט הרגשתי הרבה יותר טוב".
בחזרה לימינו אנו, הפועל ב"ש ביצעה העונה שידוד מערכות רציני בתקווה לחזור ולהיאבק על התואר: "יש קבוצה ברמה, יש מאמן ברמה. קבוצה חזקה, ממה שאני רואה. בכדורגל קשה לדעת, אבל על הנייר זה נראה טוב. האינטרס שלי הוא שהקבוצה הבוגרת תהיה הכי טובה שיכולה להיות. אני אעלה את הצעירים שמתאימים. יש כבר כישרונות. אני בטוח שכולם יראו אותם. אני אשמח לנצח, אבל הניצחון הכי גדול זה להעלות שחקן לבוגרים. לגבי מאבק האליפות, כרגע חיפה היא הפייבוריטית. היא מגיעה כאלופה וזה סגל שרץ שנה שניה ברציפות. יש להפועל ב"ש קבוצה טובה. אני לא יודע איך אפשר לשחרר שחקן כמו איתן טיבי, הוא יהיה מצוין עבורינו. עכשיו אלונה ברקת מעורבת, כל הזמן חשוב לה. רואים את זה על המגרש".
אחת ההחלטות הכי קשות שקיבלה ב"ש לאחרונה היא שחרורו של ז'וסוואה. גם מליקסון מבין את המורכבות שבפורטוגלי: "ז'וסוואה הוא חידה. אני והוא מאוד הסתדרנו. היינו מדברים כל יום. הוא לא בחור פשוט, עבר ילדות לא פשוטה. שחקן כדורגל מדהים, משהו שלא רואים כל יום. יש לו תשוקה מיוחדת. מבחינת כל המסביב, הוא לא פשוט. הקבוצה כרגע מאוד בריאה. אני מאוד מתגעגע אליו אישית".
