הנה דילמה קשה מאוד, שמוכיחה שהחיים קשים: פטריק ואן לוון עבד שנים ארוכות בפיתוח צעירים ונוער, הוא הצטרף לפני חמש שנים למכבי ת"א כמנהל המקצועי של מחלקת הנוער הכי מושקעת בארץ שהעמידה לרשותו את התקציב והמעטפת שנחשבים במועדונים אחרים כחלום. ידיעות כאלו ואחרות על גובה ההשקעה של מכבי ת"א במחלקת הנוער הצביעו על היקף השקעה שגבוה ממספר מועדוני בוגרים, ובוגרי המחלקה מעידים שאת מה שחוו מבחינה מקצועית בנוער של מכבי התקשו לראות בקבוצות בוגרים אחרות.
התובנה הבסיסית מאחורי ההשקעה בנוער של גולדהאר אומרת שעדיף לשלוט על שרשרת הערך – לגדל את הכוכבים בבית - במקום להיות במקום בעייתי בשוק העברות מול סוחרים ממולחים כמו ג'קי, עמוס ואייל סגל. לצד זה, נוספה תובנה נוספת שמדברת על הקושי של שחקן לא מבושל בן 18 לעשות את קפיצת המדרגה מהנוער לבוגרים במועדון הישגי ותחרותי כמו מכבי.
זו נקודת הפתיחה לדיון.
והנה הגיע ואן לוון לכסא מאמן הבוגרים כבר בשנה שעברה, כאשר היה ברור לכולם שמכבי מגיעה לקיץ של החלפת משמרות. חלק מהשחקנים שהגיעו עוד בימי קרויף וחלק שהגיעו עוד בימי מנספורד כבר מבוגרים מדי, וצריך הרבה מאוד דם חדש, דם מוכשר, דם איכותי וכמובן דם צעיר.
ומי יותר טוב לבצע את המהפכה הזו, ועוד במועדון שבשנים האחרונות למד שמגבלת הפייר פליי עשתה לו רק טוב – הרי התפישה הרווחת שאלמלא הפייר פליי החבורה של גלזר ופרץ לא הייתה פורחת תחת איביץ', שלא קיבל אפשרות לקנות רכש מוכן בחוץ ו"נאלץ" לייצר יש מאין. אז יש לנו את עתודת הנוער והמושאלים הכי טובה בארץ – לפחות ברמה המצרפית - ויש לנו את האיש שבנה את המערכת והזדמנות למהפכה. ומה קורה בפועל?
גבי קניקובסקי, שלא האמין בדרך של מכבי והרחיק עד עכו כדי לייצר לעצמו דרך עצמאית, חוזר למכבי מהדלת הראשית. צ'יבוטה, שעשה דרך דומה, מועמד לחזור לפי השמועות. ושניהם בכסף לא קטן בכלל. נחמיאס וחאליילה, שהובילו קבוצות בוגרים בליגת העל בשעה שחבריהם למחזור במכבי שיחקו ברמלה, נקנים גם הם בכסף ומקבלים מיידית מקום בהרכב. דן ביטון, שוואן לוון ייבש על הספסל תקופה ארוכה, נקנה גם הוא בעסקה גדולה. אבי ריקן, שכבר היה עם רגל בחוץ, נשאר. שרן ייני הבלתי נגמר חזק בהרכב, טל בן חיים שיחק כמעט את כל קדם העונה.
ככה עושים מהפכת צעירים? לשלוח את קארצב לנתניה בהעברה מלאה ולהחתים את עדן שמיר זה היישום של ואן לוון לפרויקט הכי שאפתני בפיתוח צעירים?
תאי עבד מהנוער של הפועל ת"א חותם בקיץ באיינדהובן, עבדה מפגיז בסלטיק, סולומון בליגת האלופות, סוף פודגוראנו בליגה האיטלקית, הלוזונים עם עתודה חדשה מתכוננת לליגה, ליידנר ודוידה מקבלים במה ענקית בהפועל, זרגרי כבר בנבחרת הבוגרת, יונס מלדה בגיל 21 מתחיל עונת בוגרים שנייה בבלגיה - ובמכבי, כשרונות על כמו גלוך, חנציס ועידו שחר הולכים להעביר עוד שנה במסלול הפיתוח הארוך שבנו קרויף ו-ואן לוון.
אני חושב שזה לא פייר לשפוט את הדברים בדרך הזו. ואן לוון לא בנה את האסטרטגיה, אלא הובא כדי לעזור ליישם אותה. הוא לא בנה את המסלול של נוער- רמלה-השאלות –בוגרים, ולכן לא נכון לבוא אליו בטענות על יישום. כשביקשו ממנו לנהל מקצועית את המסלול הזה, אז הוא עשה את זה הכי טוב. וכשמבקשים ממנו לנהל ולאמן את הבוגרים ולהביא תארים ואירופה, הוא חייב ללכת עם האמת המקצועית שלו.
ואן לוון לא בנה את השיטה ולא תיקצב אותה, הוא לא אחראי לשורת הרווח, אבל השיטה הזו יקרה ובזבזנית והיא מתנגשת עם האמת המקצועית של ואן לוון עצמו כשהוא בא לאמן בוגרים הישגיים. והאמת המקצועית שלו היא ששחקנים בני 21-25, שכבר שיחקו עונות בוגרים משמעותיות, עדיפים על מה שיש לו במצבת המושאלים כדי ליישם את התכנית שאמורה להוביל לתארים ואירופה.
ולכן, צריך לחשוב אסטרטגית – האם מכבי מסוגלת להכיל שני רעיונות אסטרטגיים מנוגדים? הרעיון הראשון הוא להיות מועדון על תחרותי במונחים ישראליים, מועדון שעושה 7 מ-10 שנים שלב בתים וכבר 9 שנים לא ירד מהמקום שני, וגם להיות קבוצת הפיתוח הכי טובה של ישראל.
אני לא ראיתי הרבה ליגות שזה עובד בהן. כלומר, ראיתי שיש דוגמאות כאלה ואחרות שמזכירות את המודל, אבל בסוף או שאתה באיירן או שאתה רד בול. ועל הנייר ובסושיאל, זה כייף להיות דורטמונד או רד בול והמהדרין אומרים אייאקס, אבל כשהבוס שלך רוצה תוצאות – אתה בוחר באסטרטגיה של באיירן, סיטי וריאל. בכל מועדוני האלפא האלה יש צעירים ומוכשרים, אבל הם חלק ממארג כישרונות אדיר שגדול על הליגה המקומית – או לפחות בטופ של הליגה. ומכבי ב-DNA שלה, היא לא רד בול.
התחזית שלי שמכבי תשנה אסטרטגיה. היא תעבור מפיתוח כמותי של עשרות מושאלים, לבחירה של ניהול מגה טאלנטים במסלול מואץ בהרבה לסגל הבוגרים, אחריה יעבור כל השוק לחשיבה הזו וכפי שמספר מועדונים כבר מנסים לעשות "רמלה 2", הם יעשו רוורס אחרי מוביל השוק. מכבי תעבור להערכתי לגישה של מכירה עם סעיף מכירה חוזרת, שהוא הרבה יותר הגיוני לחלק גדול מהכישרונות שלה בגיל 18-19. הם יילכו לקבוצות פיתוח שמהותם לפתח ושם יקבלו את הדבר שוואן לוון לא יכול לתת - וזה דקות משחק אמיתיות.
כלומר מכבי יכולה לתת כסף, מאמנים, תנאים וגם דקות משחק "פייק" ברמלה – אבל זה לא דומה לדקות משחק אמיתיות. הסימולציה של קבוצת הבוגרים ברמלה אינה דומה לחוויה האמיתית של בן 18-20 שמשחק בקבוצת בוגרים אמיתית, שחיה באמת משבת לשבת, ושעבורה הפסד כואב יותר מהפרויקט ברמלה (בלי להעליב איש).
הכדורגל הישראלי צריך גם את הפרויקט של גולדהאר וגם את החשיבה ודקות המשחק של מועדוני הפיתוח, ולכן השילוב הוא הדבר שכדאי לשאוף אליו. אני לא רוצה לבוא בטענות למועדון שהשקיע עשרות מליונים בפיתוח נוער, הלוואי שיהיו פה עוד ואני מברך את ההשקעה שעושים גם במכבי, גם במכבי חיפה וגם בהפועל ת"א ובמכבי פ"ת. זה עדיף עשרות מונים ממה שעושים במועדונים אחרים, אבל זה נכון עד גיל 18. מגיל 18, דקות משחק תחרותיות זה הדבר הנכון ולא המשך מסלול החממה.
ולכן, אני חושב שצריך לבחון את זה וכן לשאול שאלה לא פשוטה כמו - איפה חנציס (כדוגמא לכישרון על ולא ספציפית הוא) יפרוץ מהר יותר: בשיפולי סגל של מועדון על, בהשאלה לקבוצת פיתוח או במועדון שיודע לטפל כשרון על שכמוהו? הזווית האדומה שלי היא שהפועל השנה עושה נכון – היא שולחת כ-15 מושאלים לליגת העל ובעיקר ללאומית, ומתמקדת בפיתוח מספר צעירים קטן אך סופר איכותי – ליידנר, דווידה, אליאס. מדובר בכישרונות שיכולים בעוד שנתיים להיות בטופ של הכדורגל הישראלי ובשביל זה הם יצטרכו דקות אמיתיות.
*הכותב הינו חבר פאנל בפודקאסט צבע אדום, פודקאסט אוהדי הפועל ת"א.
