בכדורגל, כמו בחיים עצמם, אירוע בודד עשוי לשנות תפיסה שלמה. משיכת מכחול ססגונית יכולה לשנות את דעתנו על התמונה הרחבה. לא תמיד זה הוגן. כדורגלן יכול לתת את כל כולו על המגרש, להציג יכולת אדירה ואף להוביל את קבוצתו לתארים, ובכל זאת לא לזכות להערכה הראויה - בגלל מחסור ברגעים מרגשים, מיוחדים ויוצאי דופן. ולהיפך. שחקן עשוי ליהנות מרגעי שיא מיוחדים כאלו ואחרים, לפעמים אפילו במקרה, והסיפור סביבו ינופח לכדי האדרה אדירה סביב שמו.
דייגו מארדונה למשל, לא זכה בכמות גדולה של תארים, או כבש כמות ענקית של שערים. אך העובדה שהוביל אנדרדוגיות עם קהל שזקוק לשמחה כמו אוויר לנשימה, לזכיות היסטוריות כנגד כל הסיכויים האדירה את המיתוס סביבו למימדים לא פרופורציונליים. מנגד, רבים מאמינים כי פלה היה הכדורגלן הגדול מכולם הרבה בזכות יכולת ההבקעה הפנומנלית שלו, ומשום שמספר זכיות ברזילאיות בגביע העולם רשומות על שמו. העובדה כי את מרבית הקריירה שלו לא העביר ברמה הגבוהה ביותר כמעט ואינה עומדת לו לרועץ.
ליונל מסי הבקיע ובישל הרבה יותר שערים ברמות הגבוהות וזכה בהרבה יותר תארים נחשבים מהשניים המוזכרים לעיל. אך כשמודדים את גדולתו, תמיד לוקחים בחשבון את חוסר רצונו לעזוב את ברצלונה הגדולה והאיכותית, ובעיקר את העובדה כי לא הצליח להתעלות במספר משחקים בודדים במהלך טורנירים בינלאומיים שהיו מזכים את מדינתו בתארים נחשקים. כמה הייתה שונה ההשוואה בינו לבין מראדונה, אילו לא היה מחמיץ את הפנדל בגמר הקופה אמריקה מול צ'ילה, וזוכה להניף את הגביע?
כריסטיאנו רונאלדו, הנמסיס של הארגנטינאי, שתמיד היה שם להתחרות בו על המקום בספרי ההיסטוריה, דווקא כן עבר בין ליגות וקבוצות, והוביל את כולן לתארים. הוא לא כבש פחות ממסי, הוא כבש אפילו יותר (674 שערים במשחקי מועדונים רשמיים, לעומת 672). ועדיין, במבחן העין הציבורית, במבחן האהדה והערכה הקולקטיבית, נדמה שהמחוג נוטה לכיוון מלך הקטלונים.
ניתן להביא אינספור נתונים כדי לתדלק את הוויכוח בין אוהדי השניים, או בין מחנות אוהדי הארבעה שהוזכרו. אפשר אפילו להוסיף את אניני הטעם שמעריצים יותר מכל את יוהאן קרויף. בסוף, מה שמכריע הם הרגעים הגדולים, הנצפים ביותר, שמעוררים את הרגש הגדול ביותר. וזכייה בתארים בינלאומיים תמיד משנה את כל התמונה. למרות שמדובר בהתעלות במשחקי טורניר בודדים. על אף שהצלחה לאורך זמן ראויה, הגיונית, להערכה גדולה יותר.
לכן, ההצלחה של רונאלדו להוביל את פורטוגל, מדינה קטנה וענייה (ביחס למעצמות האירופיות) לזכייה בטורניר היורו הקודם, היא ההישג המשמעותי ביותר בקריירה שלו. יותר מכל בעיטה בפרמיירליג, נגיחה בלה ליגה, או ניצחון בליגת האלופות. היא הקייס המשמעותי ביותר שלו מול היתר בדיון על גדולי המשחק, לצד הקריירה המפוארת. עצם הנפת הגביע בסיום הטורניר רשומה קודם כל על שם רונאלדו, ומשפיעה באופן משמעותי על המורשת שהוא מותיר מאחוריו. ככה הם החיים. לכן, לטורניר הקרוב עשויה להיות השפעה מכרעת על מאבק התודעה שהפורטוגלי מנהל במשך כל הקריירה שלו.
במשחקים הקרובים, במקום שנראה את אדריאן סילבה, נצפה בברונו פרננדש; את מקומו בהרכב של רנאטו סאנצ'ס תפס ברנרדו סילבה; במקום נאני המזדקן ישחק דיוגו ז'וטה; ואת ההפתעות של קווארסמה ואדר מהספסל יחליפו הקסמים והשערים של ז'ואאו פליקס, אנדרה סילבה, גדש וגונסאלבש. ומאחור, יגבו את כל הפנטזיונרים רובן דיאש (שחקן העונה בפריימירליג), רובן נבאס, דנילו, סמדו וכוכבי הזכייה הקודמת – פפה, פונטה, סאנצ'ס, קראבליו ומוטיניו. זו נבחרת אחרת שמגיעה במעמד שונה.
Eyes on the ball ️ pic.twitter.com/rH0BgRMdY5
— Cristiano Ronaldo (@Cristiano) June 13, 2021
נכון, בדרכה יעמדו נבחרות חזקות כצרפת, גרמניה, אנגליה, איטליה ובלגיה שיאיימו על הכתר. ועדיין, פורטוגל מסתמנת כנבחרת המוכשרת ביותר, ששחקניה מגיעים בכושר הטוב ביותר. אם שחקני הסגל יספקו תצוגות כפי שסיפקו עם קבוצותיהם במהלך העונה האחרונה, ואם רונאלדו יהיה רונאלדו – אין סיבה שהפורטוגזים לא ישמרו על התואר. אם לא יזכו, מקומו בהיסטוריה של רונאלדו ישאר כפי שהוא. ברמת הנבחרת הוא כבר עשה את שלו, הן ביורו והן בליגת האומות. וכמות השערים והתארים האינסופית אותם השיג ישמרו אותו, ככל הנראה לעד, כאחד מהווינרים הגדולים ביותר ששיחקו אי פעם.
אולם זכייה נוספת בתואר יכולה להיות כזו שתשנה תודעה. לקדם אותו בסלום הדירוג ההיסטורי. ודאי אם יצליח לשבור כמה שיאים היסטוריים (חסר שער אחד ובישול בודד כדי להיות הכובש והמבשל המצטיין הבלעדי של טורניר היורו, ושישה שערים כדי להיות הכדורגלן שכבש הכי הרבה שערים איפעם במדי נבחרת אחת), כשברקע חוסר ההצלחה של מסי לקטוף תואר דומה עבור מולדתו.
אם הוא יהיה גורם מספיק בולט בדרך לזכייה על חשבון נבחרות כה איכותיות, הקריירה שלו עשויה להיות מוארת באור שונה – בוהק יותר. להערכה הוא יזכה עד ליום מותו בזכות קריירה עוצמתית ודומיננטית שהתפרשה על פני כל כך הרבה שנים. אך אם יוביל את נבחרתו לזכייה בעוד טורניר גדול, יוכל להיצרב בתודעה הקולקטיבית ככדורגלן הטוב ביותר ששיחק אי פעם.
