למקרה שעדיין לא שמתם לב, איטליה מתחילה לחזור לחיים. אחרי שבחודש שעבר, זכתה המדינה באירוויזיון, הנבחרת הלאומית פתחה בהכנות שלה ליורו כאילו מדובר בתחרות מוזיקה. בראשית יוני, התייצבו רוברטו מנצ'יני ושחקניו בתכנית מיוחדת להצגת הסגל הסופי לאליפות אירופה ברשת ראי. 90 דקות בפריים טיים רקדו, צחקו ופיזזו האיטלקים עם המנחים והזמרים האורחים, במופע שהיה לרוב משעשע וקצת מביך עבור המשתתפים כמיטב המסורת של תכניות הבידור האיטלקיות שהביא לעולם סילביו ברלוסקוני.
על דבר אחד אין ויכוח: איטליה שוב מחייכת וזה לא רק בגלל הדעיכה המתמדת בתחלואת הקורונה. הנבחרת הלאומית, שתבעט הערב את הכדור הראשון ביורו במשחק מול טורקיה באולימפיקו, עושה קולות של קאמבק למרכז הבמה של הכדורגל האירופי והעולמי או לפחות ללב הקונצנזוס הלאומי. שלוש שנים וחצי עברו מאז התיקו המאופס מול שבדיה שקבע כי נמנע מאיטליה לשחק במונדיאל לראשונה מאז 1958, והדמעות של ג'יג'י בופון מאותו ערב מריר בסן סירו התחלפו בחיוכים של יורשו ג'יג'י דונארומה בתכנית האירוח המעט גרוטסקית.
לאחר הניצחון המרשים 0:4 על צ'כיה במשחק ההכנה האחרון, איטליה תגיע לטורניר, שנדחה בשנה בעקבות הקורונה, עם רצף מרשים במיוחד של 27 משחקים ללא הפסד, כולל שמונה ניצחונות רצופים ללא ספיגה. רוברטו מנצ'יני שלקח את המושכות של האזורי מג'יאן פיירו ונטורה הכושל אמר שלפני שלוש שנים הוא האמין שהנבחרת יכולה לחזור לעצמה ולהיות שוב קשה להכנעה, למרות שרבים לא האמינו לו. חלוץ העבר האגדי רשם מאז המינוי למעלה מ-70 אחוזי הצלחה של ניצחונות - הנתון הגבוה אי פעם של מאמן איטלקי - כשהוא משווה פעמים רבות לויטורינו פוצו ומרצ'לו ליפי, זוכי גביע העולם עם הסקוואדרה אזורה.
מנצ'יני, שניצח 22 משחקים מתוך 31 כמאמן, הוביל את האזורי למאזן מושלם של 10 ניצחונות במשחקי המוקדמות ולהעפלה לחצי גמר ליגת האומות במהדורה העדכנית של הטורניר. כדאי לצנן את ההתלהבות ולהודות שהאיטלקים לא נתקלו ביריבות קשות במיוחד (פינלנד סיימה שניה בבית המוקדמות לפני יוון ובוסניה), כאשר בליגת האומות נבחנו רק על ידי פורטוגל, הולנד ופולין. אך בכל זאת, יש להתרשם מכך שאיטליה עברה מקצה שיפורים תחת שרביט האימון של מנצ'יני, שקיבל בחודש שעבר הארכת חוזה נדיבה מההתאחדות האיטלקית וידריך את האזורי עד מונדיאל 2026.
"מה שהשיג מנצ'יני בתקופה הזאת הוא בלתי רגיל", טוען אלסדאיר מקנזי, המסקר כדורגל איטלקי ברויטרס, "הוא לקח את הקבוצה מנקודה נמוכה מאוד. הכישלון מאי העפלה למונדיאל היה כמו אסון לאומי. זה לא רק שמנצ'יני רושם תוצאות טובות. הוא העניק לנבחרת זהות חדשה, עם בסיס טוב של שוער (דונארמה), צמד בלמים מנוסה (ג'ורג'יו קייליני ולאונרדו בונוצ'י) וקישור טכני (ניקולו בארלה, מרקו וראטי וז'ורז'יניו), נתן צ'אנס לשחקנים צעירים והדבר החשוב הוא החזרת התמיכה והאמון של הקהל בנבחרת. כל הדברים ביחד מביאים את האוהדים באיטליה לחוש אופטימיות זהירה לקראת הטורניר".
מאז הפאשלה הגדולה בפלייאוף המונדיאל ב-2018, מנצ'יני הספיק להחליף יותר מחצי הרכב וממוצע הגילאים של הנבחרת תחת כהונתו צנח בשלוש שנים. הסגל הנוכחי הוא חסר ניסיון בכל מה שקשור לטורנירים הגדולים, כאשר חמישה שחקנים בלבד טעמו את רבע הגמר יורו 2016: קייליני, אלסנדרו פלורנצי, בונוצ'י, לורנצו אינסינייה וצ'ירו אימובילה. בניגוד לאלופת עולם ואירופה אחרות בטורניר, ברשימה של איטליה ליורו, קשה מאוד להצביע על שחקן אחד בולט במיוחד, אולי למעט וראטי (שבספק לפתיחת הטורניר), מה שמדגיש עוד יותר את העובדה שמדובר קודם כל בקבוצה ורק אחרי זה באים האינדבידואלים.
מנצ'יני, שלא היה העדיפות הראשונה של ההתאחדות האיטלקית טרם מינויו, בנה קבוצה סביב האיכויות של וראטי, אינסינייה וז'ורז'יניו - שלושה שחקנים שהיו זמינים למאמן הקודם, ונטורה, אך הוא השתמש בהם מעט או בתפקידים זרים להם. בנוסף, יחד עם צוות מקצועי שנאמן לו עוד מימיו כשחקן בסמפדוריה, התחיל להעביר מסרים למאמני הליגה האיטלקית לתת אמון בשחקנים הצעירים - אחד מהם ניקולו זאניולו - היה אמור להיות הבשורה העיקרית של היורו, אבל שתי פציעות ברך אכזריות, מנו מהכישרון של רומא להופיע בטורניר שנדחה בשנה.
עבור חלק מהשחקנים שצויינו כאן, מדובר אולי בטורניר האחרון הגדול בו הם יכולים להוכיח את עצמם ולהראות שהשיא עדיין לא מאחוריהם. עבור הצעירים יותר והמנוסים פחות דוגמת דונארומה, דומניקו ברארדי, ניקולו בארלה, פדריקו קייזה ומנואל לוקאטלי זו הזדמנות לעשות את קפיצת המדרגה. הכדורגל האיטלקי צמא בשנים האחרונות להישגיות והוא לא מקבל אותן מהקבוצות במפעלים האירופים באופן קבוע, אז אולי הנבחרת תשמש כרמפה. פעמים רבות בהיסטוריה לנבחרות מארץ המגף היתה תוכנה גנטית מיוחדת שאיפשרה לה להתעלות בטורניר גדול, למרות שלא תמיד נשאה את הסגל הכי איכותי שיש. אליפות אירופה הקרובה היא הזדמנות פז במובן הזה.
ז'וזה מוריניו, המאמן הטרי של רומא, התייחס לסיכויים של האזורי כשאמר: "באיטליה יש שילוב יפה של שחקנים צעירים ומנוסים ואני חושב שהם יהיו חזקים מאוד בטורניר. מנצ'יני הוא מאמן שנותן להם ניחוח מעט יותר התקפי מבלי לאבד את הבסיס והמשמעת הטקטית. זו נבחרת שאין בה הרבה חולשות ולכן אני חושב שהם צריכים לעשות פיינל פור בוומבלי". נדמה כי הבית הנוח שקיבלו האיטלקים (טורקיה, שוויץ ו-ווילס), בשילוב הקהל הביתי ברומא, אמורים לעשות את העבודה ולעלות את הנבחרת לשמינית הגמר. באופן מסורתי, בשלב הנוקאאוט אף אחת לא רוצה לקבל את איטליה. בטח לא בכושר הנוכחי.
