אם בעבר בעיקר מאמנים עם קריירת מועדונים מפוארת היו מקבלים את המינוי הלאומי, בלא מעט התאחדויות לכדורגל כבר שינו גישה. עם מינויים של מאמנים שהתפתחו מקצועית בנבחרות השונות, כמו ליאונל סקאלוני בארגנטינה או גארת` סאות`גייט באנגליה, או כאלה שלא בהכרח הצליחו בקבוצות אך נבחרו בכל זאת, כמו יואכים לב בגרמניה או דידייה דשאן בצרפת. בשלושה מארבעת המקרים האלה, זה גם נגמר בהנפה של גביע העולם.
הדוגמא הבולטת ביותר לכך ביורו הנוכחי היא ללא ספק לואיס דה לה פואנטה, מי שמוביל את ספרד, שנחשבת בעיני רבים לנבחרת המלהיבה ביותר בטורניר. ובכל זאת, קשה לשים אותו באותה רשימה עם השמות מהפסקה קודמת. בניגוד אליהם, הוא קיבל את התפקיד בגיל מאוחר יחסית, וממש דקות אחדות אחרי ה-0:1 על איטליה בשלב הבתים הוא חגג את יום הולדתו ה-63. בנוסף, מדובר במאמן שהיה כמעט אלמוני לחלוטין עד לפני שנה וחצי, אז ירש בתפקיד את לואיס אנריקה. אז מה הסוד של המאמן הספרדי?
דה לה פואנטה, יליד ריוחה, גדל במחלקת הנוער של אתלטיק בילבאו, בילה בה את מרבית הקריירה כמגן שמאלי, ופרש במדי דפורטיבו אלאבס ב-1993, כשהוא בן 33. ארבע שנים לאחר מכן החל את קריירת האימון בפורטוגלטה הבאסקית, ובהמשך אימן גם במחלקת הנוער של סביליה ואתלטיק בילבאו. כמו קריירת המשחק, גם אימון המועדונים של דה לה פואנטה הסתיים באלאבס, אז קבוצה בליגה השלישית, כשפוטר באוקטובר אחרי 11 משחקים בלבד.
התפנית הגדולה בקריירה של דה פואנטה הגיעה רק בגיל 52, וגם היא די במקרה, ב-2013. נבחרת ספרד עד גיל 19 חיפשה מאמן חדש, ובהתאחדות רצו למנות תחילה את פרננדו מוריינטס, אך הדבר לא יצא לפועל. איניאקי סאס, מאמן הנבחרת לשעבר ואז בעל תפקיד בהתאחדות הציע את דה לה פואנטה, וההצלחה הראשונה הגיעה שנתיים לאחר מכן ב-2015, עם זכייה ביורו לנוער עם ניצחון על רוסיה בגמר.
תפנית נוספת הגיעה ב-2018, אז ז`ולן לופטגי פוטר מהנבחרת לאחר שחתם בריאל מדריד, ומי שהצטרף לצוות המקצועי באלופת אירופה דאז היה אלברט סלאדס, אז מאמן הנבחרת הצעירה, ודה לה פואנטה קודם לתפקיד. הפעם לקח לו אפילו פחות זמן לספק קבלות, עם זכייה ביורו ב-2019. שנתיים לאחר מכן הגיעה מדליית הכסף בטורניר האולימפי בטוקיו, וב-2022, עם התפטרותו של לואיס אנריקה בתום המונדיאל בקטאר וההדחה המתסכלת נגד מרוקו, דה לה פואנטה השלים את הטיפוס לעמדת מאמן הנבחרת.
כשנשאל בהצגתו על חוסר הניסיון שלו באימון שחקני בוגרים וקריירת המועדונים הלא מזהירה, הוא ענה בביטחון: "הייתי שחקן מקצועני ובינלאומי במשך 15 שנה בכל הגילים חוץ מהנבחרת הבוגרת. עברתי אליפויות אירופה, משחקים אולימפיים ואני מכיר 16 שחקנים ששיחקו במונדיאל האחרון. אם יש מישהו שמכיר העתיד של הכדורגל הספרדי, זה אני". ויחד עם הביטחון, הגיעו גם התוצאות.
אחרי ניצחון במשחקו הראשון נגד נורבגיה, הוא הפסיד במשחקו השני בתפקיד 2:0 מפתיע לסקוטלנד, אך זה היה הפסדו היחיד עד היום במסגרת רשמית, ופחות משלושה חודשים לאחר מכן, ב-18 ביוני 2023, הוא זכה בתואר הראשון שלו כמאמן לה רוחה, כשזכה בליגת האומות אחרי ניצחון על קרואטיה בגמר בפנדלים. את העלייה ליורו הוא הבטיח עם קמפיין מוקדמות מרשים עם 20 נקודות מ-24, מעל צרפת, ובספרד כבר התחילו להפנים שמשהו חדש מתחיל כאן.
ואכן, לא רק בסגנון דה לה פואנטה שונה מלואיס אנריקה. תאהבו או תשנאו, אבל מהאישיות של המאמן הנוכחי של פריז סן ז`רמן קשה להתעלם, בכל מקום שבו דרך. בין אם מדובר בהחלטות מקצועיות שנויות במחלוקת או בהתבטאויות בתקשורת. דה לה פואנטה, לעומת זאת, טיפוס הרבה יותר מופנם, ואם אחד הדברים שזכורים מלואיס אנריקה במונדיאל בקטאר היה השידורים בטוויץ`, מחליפו בנבחרת דאג להבהיר בהצגתו: "אין לי רשתות חברתיות, אני לא משתמש בזה. כל מה שספרד צריך לדעת עליי יהיה דרך התקשורת".
עם זאת, לדה לה פואנטה אין בעיה להשתמש באמצעי המדיה כדי להעביר מסרים ולהביע ביטחון בנבחרת. גם ההגרלה שסידרה לספרד את מה שראה אז כבית הקשה מכולם, עם איטליה, קרואטיה ואלבניה, לא ממש הטרידה את המאמן הוותיק, ויום לפני פתיחת הטורניר הוא הצהיר בראיון לרדיו מארקה: "אנחנו מרגישים שאנחנו חזקים כמו הנבחרות הכי טובות בטורניר - צרפת, אנגליה, גרמניה ופורטוגל. ספרד, שחייבת להיחשב בין הנבחרות החזקות ביורו".
בפועל? לה רוחה משחקת יותר טוב מכל הנבחרות שהזכיר דה לה פואנטה, אולי למעט גרמניה. עד כה היא עם ארבעה ניצחונות, כדורגל מרהיב ויחס שערים של 1:9, כאשר השער היחיד שספגה היה אחרי 288 דקות, וגם הוא עצמי של רובין לה נורמן נגד גאורגיה, וכולל 0:1 על אלבניה עם 10 שחקנים מחליפים בהרכב. רבות דובר במהלך הטורניר על הכדורגל הישיר, המהיר, המהנה והקטלני שהביא איתו דה לה פואנטה לנבחרת, כולל השער של פדרי נגד גאורגיה, שהיה השער הראשון של ספרד מחוץ לרחבה ביורו מאז שנת 2000. והמספרים מדברים בעד עצמם, אך לא פחות מכך, ראוי להתייחס למנהיגות שמביא איתו המאמן.
אחד הדברים הכי חשובים לדה לה פואנטה היה לבנות קבוצה מגובשת, עם אווירה חיובית ונקייה ממתיחות, שכולם ירצו להיות חלק ממנה. אחת הדוגמאות לכך, הלכה למעשה, היא דני סבאיוס. מי שהיה כוכב אצל דה לה פואנטה בנבחרת הצעירה, והרשים ב-2022/23 בריאל מדריד, זומן לשני המשחקים הראשונים של המאמן בנבחרת. אלא שדם רע מול גאבי בעקבות עימות בקלאסיקו ביניהם, והעובדה שהעלה את הנושא במחנה הנבחרת, הוביל את המאמן לוותר על קשר ריאל מדריד בזימונים הבאים.
בנוסף, דה לה פואנטה עובד על חלוקת תפקידים ברורה וחיבור בין השחקנים שאותם הוא מכיר היטב בזכות עברו בנבחרות השונות. ובכל זאת, מדובר בלא מעט מהם - אונאי סימון, מיקל מרינו ורודרי היו חלק מהנבחרת שזכתה באליפות אירופה עד גיל 19 ב-2015. מיקל אויארסבאל, דני אולמו ופביאן רואיס זכו תחתיו ביורו הצעירות ארבע שנים מאוחר יותר (2019), כאשר האחרון נבחר למצטיין נגד גרמניה בגמר. גם פראן טורס, מיקל מרינו, פדרי, מרטין סובימנדי, אלכס באנה, אלכס רמירו ומארק קוקורייה שיחקו תחתיו בנבחרות השונות, ואפילו את חסוס נבאס הוא מכיר מהקבוצה השנייה של סביליה.
המגן בן ה-38, שהיה פסע מפרישה מכדורגל בסוף העונה (אך האריך את חוזהו בסביליה) גם הוא חלק מהרוח של דה לה פואנטה, שרוצה שחקנים שלהוטים ונלהבים להיות בנבחרת, יחד עם שמות כמו חוסלו ונאצ`ו מריאל מדריד, ואיוסה פרס מריאל בטיס. אל התלכיד המעניין הזה אפשר להוסיף שחקנים מנוסים במעמדים הכי גדולים כמו דני קרבחאל ורודרי, לצד צעירים מבטיחים כמו ניקו וויליאמס, פרמין לופס ולאמין ימאל, ואין ספק שמדובר בסגל מגוון במיוחד.
ולא מדובר רק בשחקנים. מאז מונה לתפקיד, דה לה פואנטה מקפיד לשלוח הודעות תודה לעובדי ההתאחדות על תרומתם להצלחת הנבחרת. בין אם מדובר בטבח, מאבטח או כל עובד אחר שלא נמצא בקבוצת הוואטסאפ המורחבת, והמאמן שולח להם הודעות באופן אישי, הכל במטרה ליצור אווירה טובה בנבחרת וסביבה. "אני לא בטוח שאי פעם ראיתי מחנה של ספרד עם אווירה כל כך מהנה, אולי אפילו לא ב-2008", צוטט באתלטיק גורם בלה רוחה.
גם בהרכב ההחלטות של דה לה פואנטה לא היו מאוד פופולאריות, אך כיום אין מי שמטיל בהן ספק. מארק קוקורייה, שלמרות עונה רעה בצ`לסי, הועדף בהרכב על פני אלוף גרמניה אלחנדרו גרימאלדו, אך הפך לאחד השחקנים הבולטים בהגנה הספרדית. או פביאן רואיס, שהאמון בו היה נראה תמוה לרבים, אך מציג טורניר נהדר עם שני שערים ושני בישולים.
"גם מיקל מרינו מעיד על האווירה המיוחדת בנבחרת, והעובדה שלא מדובר בשחקן הרכב ביורו הזה, רק מחזקת את דבריו: אנחנו מכירים אחד את השני, כבר הרבה זמן. זו כנראה הקבוצה הכי מגובשת שהייתי בה, ואני חושב שזה הכוח העיקרי שלנו - האחווה והרוח הקבוצתית. כולנו מרוכזים במטרה העיקרית - לזכות ביורו. אף אחד כאן לא אנוכי, כולנו רוצים שהנבחרת תצליח, זה מה שהופך אותנו באמת לקבוצה מצוינת".
ספרד מודל 2024 מציגה לחץ גבוה, מהלכים בנגיעה ומסירות מדויקות, ומרינו הסביר לדעתו את הסוד של התיאום הנהדר בלה רוחה: "זה יתרון עצום עבורנו כשחקנים ועבורו כמאמן להכיר כל אחד מאיתנו, את היתרונות ואת החסרונות שלנו, ובגלל זה אנחנו מסוגלים להתחבר בצורה שונה מרוב הנבחרות. יש פה כימיה שראיתי רק בכדורגל מועדונים".
קשה לדעת אם זה יספיק מול גרמניה, אולי הנבחרת הכי מרשימה ביורו לצד ספרד, וכמובן המארחת שלו. שוער המנשאפט לשעבר ינס להמן, שספג את שער הניצחון של פרננדו טורס בגמר יורו 2008, הגדיר לאחרונה את ספרד הנוכחית כחסרת ניסיון וכינה אותה קבוצת נוער, אך זה לא ממש מפריע לדה לה פואנטה לאחד את שחקניו סביב המטרה: "יש לנו את הנבחרת הכי טובה ואת השחקנים הכי טובים. אנחנו בטוחים מאוד במה שאנחנו עושים".
גם בהתאחדות הספרדים בטוחים במה שעושה דה לה פואנטה, ועוד לפני היורו האריכו את חוזהו עד המונדיאל ב-2026. אז נכון, העבודה של דה לה פואנטה אומנם רחוקה מלהסתיים, אבל אולי אחרי עשור מאוד לא יציב בנבחרת ספרד, מהשחקנים, דרך המאמנים ועד נשיא ההתאחדות, בספרד מצאו את ה"דשאן" או ה"סקאלוני" שלהם - "סלקסיונאדור" שיוביל את ספרד לשנים הבאות.