לפעמים קשה להתחבא אחרי האמת המרה. רונאלד קומאן כנראה עשה לא מעט שגיאות במהלך היורו הזה, אך תכונה אחת אצלו ראויה להערכה: הוא מדבר בכנות. בתום ההפסד 3:2 לאוסטריה הודה מאמן נבחרת הולנד בפני המצלמות: "הדבר היחיד הטוב שיצא מהמשחק הוא שאנחנו בחיים. לא היינו מספיק אגרסיבים, השחקנים לא תקשרו אחד עם השני ולפעמים רצנו כמו תרנגולים ערופי ראש למקומות לא נכונים. אם אתה משחק ככה, אתה לא יכול להצליח".
עם 4 נקודות בלבד ומקום שלישי בקושי, הולנד אומנם בשלב הבא, אבל מבינה שהיא מציגה עד כה כדורגל שלא מספיק אפילו לרבע הגמר, אפילו אם היריבה הבאה ממול היא רומניה הצנועה. עד כה החולצה הכתומה נראית כבדה על הגוף של מספר שחקנים ויש פער אדיר בין הצבע והאיכות שמביא הקהל ההולנדי, שהציף את רחובות ברלין, המבורג ולייפציג בשבועיים האחרונים, לבין האלילים שלהם על הדשא שלא מספקים את הסחורה, ונהנו בעיקר מחסדי השיטה כדי להיות בשמינית הגמר.
לפני הטורניר היה סימן שאלה אחד גדול בנוגע לקישור של נבחרת הולנד. כזכור, פרנקי דה יונג, שנפצע באפריל בקלאסיקו, נגרע ברגע האחרון מהסגל בגלל פציעה, וכך גם טון קופמיינרס שנתן עונה נהדרת באטאלנטה. בלי השניים הללו, הקישור של הולנד הוא גם לא מנוסה וגם לא מספיק חזק כדי להוביל את הולנד להצלחה, לפחות על פי מה שראינו עד כה. כאשר מסתכלים על הקישור הספרדי, גרמני, צרפתי, אנגלי או פורטוגלי, אין בכלל מה להשוות. הולנד רחוקה מאוד מהטופ העולמי.
אחד הכשלים המרכזיים של הולנד הוא במשחק הלחץ שלה שנראה עד כה בלתי מתואם ואוורירי מדי, מה שאיפשר לפולין לתפוס אותה לא מוכנה בתחילת המשחק הראשון בהמבורג, לצרפת להניע כדור ללא הפרעה לאורך מחצית שלמה ולאוסטריה להכות בה פעם אחר פעם ללא רחמים. נוצר מצד בעייתי שמצד אחד הולנד לא מחזיקה הרבה בכדור (51 אחוז מהזמן בלבד) ומצד שני מאפשרת לקבוצה השניה להגיע מולה למצבים איכותיים.
המספרים מראים שהאוראנג` זכו רק ב-3.3 כדורים בשליש האחרון של היריבה בממוצע ל-90 דקות, כשרק גאורגיה הרוויחה פחות כדורים כאלה בכל שלב הבתים. הולנד גם מאפשרת 14.1 מסירות של היריבה עד שהיא זוכה בכדור בחזרה ומדורגת אי שם באמצע הטבלה. גרמניה לעומת זאת זוכה בכדור אחרי 8.8 מסירות של היריבה. הולנד אפשרה ליריבות שלה לבעוט 5 פעמים למסגרת שלה בכל משחק, ויש רק 4 יריבות שאפשרו יותר בעיטות: אלבניה, סקוטלנד, פולין וגאורגיה. המסקנה ברורה: אם הנבחרת שלך לא לוחצת כדי לזכות בכדור, או שהלחץ אינו אפקטיבי, אתה חשוף לצרות מאחור.
וירג`יל ואן דייק, מי שאמור להוביל את הנבחרת הזו לאור הרזומה המרשים בליברפול, הפך לסוג של שעיר לעזאזל. הן בתפקוד שלו במגרש, המשך ביכולת שלו להנהיג את השחקנים ברגעי משבר על הדשא, ועד להתבטאויות בתקשורת. לאחרונה הוא היה צריך להתגונן אחרי ששחקני עבר כמו מרקו ואן באסטן ורפאל ואן דר וארט ירדו עליו חזק ולא בפעם הראשונה בקריירה הבינלאומית שלו. "וירג`יל צריך לקחת מנהיגות ולהראות אחריות. אני מצטער שאני חוזר על הדברים הללו, אבל זה לא נראה שהוא לומד מהביקורות", טען ואן באסטן אחרי ההפסד לאוסטריה. "הוא משחק כמו שהוא מדבר. אני הייתי מצפה מהקפטן של הנבחרת שלי ליותר תשוקה", הוסיף ואן דר וארט.
למרות כל הבעיות שהוזכרו לעיל, הולנד עדיין פה ונהנת באופן די מוזר מכך שסיימה שלישית. היא יכולה לפגוש רק נבחרת אחת שהגיעה לגמר טורניר גדול (אנגליה) בעבר עד למשחק הגמר. כלומר היא בצד הנוח של ההגרלה. מעבר לכך היא יכולה להתעודד מהכושר הטוב של קודי גאקפו, שממשיך לספק את הסחורה בהתקפה כבר טורניר גדול שני, וכן לשוער שלה, ברט ורברוחן, שבינתיים מתגלה כבחירה נכונה של קומאן, עוד בטרם הגענו לשלב הפנדלים, בו הוא אמור להצטיין. הולנד קיבלה הזדמנות שניה ושלישית ועכשיו היא חייבת לתקן כדי להמשיך במסע שלה.
