יש הרבה נבחרות מוכשרות, להרבה יש כוכב או שניים גדולים שמרימים אותן, לאחרות יש תיאום שמזכיר קבוצת כדורגל רגילה, אבל למעטות מהן יש את האופי והיכולת להפוך את הכישרון לתוצר סופי שמספק תארים. בשנים האחרונות שאחרי ימי הזוהר של תחילת העשור הקודם, ספרד הייתה בעיקר נבחרת נחמדה וקצת נאיבית, כזאת שיש לה חומר גלם לא רע בכלל וכמה שחקנים טובים לעתיד וכעת, עם ה-1:2 על גרמניה, הגיעה החותמת הסופית לכך שהיא יכולה ללכת עד הסוף.
זה היה, ללא צל של ספק המשחק הטוב ביורו עד כה ואחד הקצביים שהיו בטורנירים האחרונים. קלאסיקת יורו של ממש. רבים טענו ובצדק שמדובר בגמר האמיתי וששתי הנבחרות היו אמורות להיפגש בשלב מאוחר בהרבה מרבע הגמר וההתמודדות הזאת קיימה בענק כל תחזית בנוגע אליה. בסופו של דבר הייתה קבוצה אחת שלקחה את העניינים לידיים שלה וקיבלה את מה שמגיע לה בצורה הדרמטית ביותר.
לספרד אין שמות גדולים על הנייר, אין לה את הכוכב המובהק כמו ג`וד בלינגהאם והארי קיין באנגליה, משהו שקרוב לקיליאן אמבפה בצרפת או אפילו קווין דה בריינה בבלגיה. הימים בהם צ`אבי ואנדרס אינייסטה הובילו את הקישור, דויד וייה ופרננדו טורס קרעו רשתות ואיקר קסיאס נעל את השער עברו מזמן, אבל בשורה התחתונה הדור החדש של לה רוחה רחוק רק שני ניצחונות מזכייה בטורניר הנבחרות היוקרתי של אירופה.
לספרד היו לא מעט שחקנים שהובילו אותה לאורך היורו ובמשחק הזה היא הסתמכה על כמה גיבורים בלתי צפויים. דני אולמו עלה מהספסל רק בגלל הפציעה של פדרי והיה אחראי לשני השערים, מיקל מרינו, שחקן שידע ימים יפים בריאל סוסיאדד וגם שיחק בליגת האלופות, אבל האוהד הממוצע ככל הנראה אפילו לא יזהה אותו ברחוב, חקק את שמו בספר דברי הימים של הכדורגל הספרדי עם השער בדקה ה-119.
יש גם צד נוסף למשחק הזה, פחות מרוצה משמעותית. עם כל הכבוד ליכולת הטובה שהציגה גרמניה, זאת הייתה הפעם הראשונה בטורניר שהיא פגשה מעצמה ולפניה שוייץ הוכיחה שלא צריך להיות נבחרת מהטופ העולמי כדי להלחיץ אותה. לפעמים גם תמיכה של הקהל הביתי לא יכול להאפיל על פערי רמות ועל כר הדשא בשטוטגרט ניכר שהיא ברמה אחרת מספרד, למרות הניסיון הרב שלה במגוון עמדות.
נבחרת גרמניה עמוסה בשחקנים כשרוניים, כאלה שסיימו עונה שעלתה מעל לציפיות (פלוריאן וירץ למשל), אבל בשורה התחתונה היא חסרה את האופי שאפיין את המאנשאפט לאורך השנים. אם בעבר גרמניה הייתה זו שמשיגה את הניצחונות בשיניים, ברגעים האחרונים של המשחק, הפעם היא זו שקרסה ברגע החשוב מכל ואפילו לא הצליחה לגרור את המשחק לפנדלים, דו קרב בו הם הצטיינו לא פעם ולא פעמיים במרוצת השנים. הדור הגרמני ממשיך לאסוף אכזבות אחרי ההדחות בבתים של המונדיאל ב-2018 ו-2022 והדחה לאנגליה בשמינית גמר יורו 2020. דור של מנטאליות שנויה במחלוקת.
לכל זה צריך להוסיף כוכבית, כי מי יודע מה היה קורה אם בתחילת המחצית השנייה של ההארכה אנתוני טיילור היה מצביע על הנקודה הלבנה בתגובה לנגיעת היד הברורה של קוקורייה ברחבה. להחלטה שלא להעניק גרמניה צצו הסברים, אבל כשישנן יותר ביקורות מאשר הצדקות זה סימן ברור שמשהו חייב להשתנות.
