ההיסטוריה מספרת שמאז הגמר הגדול בהיסטוריה, בו הביסה 0:4 את איטליה בגמר יורו 2012, ספרד לא ניצחה משחק נוקאאוט ב-90 דקות בטורניר גדול. עד אתמול. באופן אירוני, הנבחרת של לואיס דה לה פואנטה נתנה רביעייה לרשת של גאורגיה ורקדה על הדשא בקלן בדרך לרבע גמר היורו. ההשוואות לדור הזהב ההוא הן עדיין מוגזמות וצריכות להתקבל בערבון מוגבל כמובן, אך בכל זאת אי אפשר להתעלם מהכדורגל האיכותי והאטרקטיבי שמציגה ספרד. לפניכם שלוש מסקנות מעוד ערב מצויין באדום.
1. לדעת לסבול. כל נבחרת צריכה לסבול כדי להשיג תואר בטורניר גדול. כל נבחרת צריכה לגלות מידת של אופי בדרך לתהילה. לכן, במובנים מסויימים, טוב שספרד נקלעה לפיגור הזה בדקה ה-17 משער עצמי של רובין לה נורמן. זו הפעם הראשונה שהיא סופגת בטורניר והפעם הראשונה שהיא צריכה להגיב. נכון עד אז רשמה ספרד שש בעיטות לשער של גאורגיה, וברמה האופטית, קשה היה להריץ תסריט של סנסציה כבירה. אחרי הכל גאורגיה, עם כל ההתלהבות מעלייתה לשמינית הגמר, מדורגת במקום ה-74 בפיפ"א ורק לפני 10 חודשים ספגה שביעייה מאותה נבחרת בטביליסי.
ספרד לא ממש נלחצה מהסיטואציה. הזכרונות המרים מההדחות המביכות לרוסיה ומרוקו אחרי בונקר מפואר של היריבות מצד אחד, וחוסר האונים ההתקפי הספרדי מצד שני לא הספיקו לצוף. כי ספרד הזו עושה את הדברים אחרת. שער השוויון של רודרי נוצר בדרך הכי לא ספרדית שאנחנו יכולים לעלות על הדעת. בבעיטה מרחוק. אלמנט נוסף במשחק הספרדי החדש, כזה שהיה מתקבל בבוז אצל מאמנים כמו לואיס אנריקה, פרננדו היירו ואפילו ויסנטה דל בוסקה הגדול.
באותם רגעים ניקו וויליאמס שפתח חזק נעלם מהמשחק ולאמין ימאל נתקל בכל פעם בשני קירות לבנים. גאורגי ממרדשווילי עצר את כל הניסיונות של ספרד ונראה היה בדרך לעוד משחק גדול בטורניר. ואז רודרי לקח את האחריות והבקיע עבור ספרד שער ראשון בבעיטה מחוץ לרחבה ביורו אחרי 24 שנה. המבקיע הקודם היה ראול גונסאלס מול סלובניה, זה שנופה מהסגל של לואיס אראגונס לפני יורו 2008, אז החל עידן הזהב.
ספרד החזיקה בכדור 72 אחוז מהזמן והתמסרה קרוב ל-800 מסירות. על פניו אלה נתונים של כמעט כל משחק בעשור האחרון. אלא, שספרד הנוכחית היא נבחרת שלא מבזבזת זמן. הנעת הכדור שלה מהירה מאוד ויעילה. הכדורים עוברים לאגפים בכל הזדמנות. במחצית השניה לאמין ימאל התעורר ובישל בצורה נפלאה, כשרק חוסר מזל מנע ממנו להפוך לכובש הצעיר אי פעם ביורו. לוויליאמס, אחד השחקנים הטובים בטורניר, הכל השתחרר אחרי השער השלישי. ספרד איימה 36 פעמים על השער של ממרדשווילי ורק בנס זה לא הסתיים 1:9 כמו שאמר דה לה פואנטה בסיום.
למעט פורטוגל, גרמניה היא הנבחרת שמחזיקה את הכדור הכי הרבה זמן בטורניר הזה. 62 אחוזים מול 58 של הספרדים. עם הדחיפה הביתית היא כמובן תרצה לשלוט במשחק הזה, אבל אולי היופי בשתי הנבחרות הללו הוא העובדה שהן יכולות להסב נזק ליריבה גם בדרך ההפוכה של יציאה למעברים מהירים. ראינו את זה בצורה מצויינת במשחק של ספרד מול קרואטיה בברלין לפני שבועיים ואנחנו עשויים לראות את זה גם הפעם. דה לה פואנטה הצהיר לפני הטורניר שהוא יתאים את עצמו לכל יריבה לפני כל משחק ולא יהיה מקובע על דרך אחת.
אולי הדבר שקצת מדאיג את ספרד היא היכולת של פדרי. הקשר של ברצלונה סיפק משחק בינוני במחצית הראשונה מול גאורגיה והוחלף לאחר ה-1:2 בדקה ה-52. דני אולמו לעומת זאת גם הרשים מול אלבניה עם פס נדיר לפראן טורס במשחק המחליפים מול אלבניה וגם ייצר מצבים אינספור מול גאורגיה כשעלה כמחליף. בדקות שספרד התקשתה מול היריבה מהמזרח, היה חסר לספרד מישהו שיכניס את הכדור בין הקווים ואולמו עשה את זה נפלא כמעט בכל נגיעה מאז שנכנס. הוא כמובן קינח עם שער ראשון בטורניר. כמו שזה נראה כעת, הוא שווה הרכב מול גרמניה לצד רודרי ופביאן רואיס הנפלאים.
