לפחות לעת עתה, הסיפור של יורו 2024 הוא האוהדים. שלוש שנים אחרי שהקורונה ביאסה לכולם את החיים, בטורניר שנפרס על פניה של כמעט כל אירופה ועם הגבלות קהל דרמטיות, אליפות אירופה הנוכחית עומדת בסימן חזרתו של הקהל לאחד מיעדי הכדורגל הטובים ביותר, גרמניה למרות שהיא איננה חפה מבעיות.
קרוב ל-55 אלף צופים בממוצע למשחק נכחו עד כה ב-12 המשחקים של המחזור הראשון: הנתון הגבוה ביותר מאז יורו 1988, שנערך גם כן בגרמניה (המערבית). אך אז יש לזכור כי הטורניר נערך במתכונת מצומצמת של שמונה נבחרות בלבד, וכי הטורניר שמתקיים החודש בגרמניה צפוי לשבור את שיא כל הזמנים של כמות אוהדים בטורניר.
ברוב הזמן, גרמניה, למרות גודלה, מציעה לאוהדי 24 הנבחרות המשתתפות ולהמוני התיירים חוויה צבעונית עם וויבים של קיץ בלתי נשכח. ברדיוס של איזור הנורד-ריין ושטפליה בו אני נמצא אפשר להגיע בקלות יחסית מקלן לגלזנקירשן, דורטמונד ודיסלדורף ולהספיק להנות ממשחק אחד בכל יום ובנסיעות חינמיות (רק ברכבות הרגיונליות ובערים עצמן ביום המשחק), אם יש לכם כרטיס למשחק. הטבעות האחרות שטוטגארט, פרנקפורט ומינכן קצת יותר מרוחקות, כמו גם לייפציג, ברלין והמבורג, ובכל זאת כל המשחקים מפוצצים עד אפס מקום. אירופה צמאה לכדורגל.
גם באצטדיונים בהם נפתחה מכירת כרטיסים ברגע האחרון, בעיקר לבית בו נמצאות בלגיה, אוקראינה, רומניה, לא הורגשו בכלל קרחות בניגוד למשל למונדיאלים שהתרחשו בקטאר וברוסיה. טורקיה הביאה קרוב ל-70 אלף אוהדים למשחק בדורטמונד (להוציא פוליטיקה, לטעמי הקהל הטוב ביותר עד כה בטורניר), קרואטיה קיבלה תמיכה מ-50 אלף אוהדים בברלין והסקוטים נמצאים בכל חור, יש האומרים במאות אלפים. וזו רק ההתחלה כמובן. הכל עובר עד כה ללא תקריות חריגות של חוליגנים.
ברוב האצטדיונים והערים מתקתקים את העבודה. השילוט מצוין, המתנדבים והסדרנים מסבירי פנים ורוב התנועה לכיוון האצטדיון ומחוצה לה לפיזור האוהדים עובדת בצורה טובה, לעיתים אפילו מצוינת.
המארגנים, ברוב עליבותם, לא חשבו על אלטרנטיבה. מונית או אובר אי אפשר להזמין בשעות המשחק בקרבת הפלטינס ארנה ועל אוטובוסים אין מה לדבר. תדירות הרכבות החשמליות שהסיעו אותנו חזרה היתה קמוצה ואלה שכן הגיעו כבר היו מלאות. כך נוצר פקק אנושי לאורך קילומטרים בדרך לתחנה. לאחר למעלה מ-3 שעות מסוייטות הצלחנו להגיע, איכשהו, לתחנה. בימים כתיקונם המרחק הוא קילומטרים בודדים.
הסיפור על היעילות הגרמנית הוא מיתוס שמתפוצץ בפנים וגם לא מעט רכבות בינעירוניות מפקששות ומתעכבות בשל עבודות על המסילות. ועכשיו, מעניין יהיה לראות איזה מסקנות יסיקו אופ"א והמארגנים לקראת המשחק ביום חמישי של ספרד ואיטליה. דבר כזה לא יכול לחזור על עצמו. אז למגיעים לגלזנקירשן ראו הוזהרתם. ועצה ידידות: נסו ללכת ברגל, יש מצב שתגיעו בזמן לתחנה המרכזית.
הטורניר הנוכחי נחנך כמובן נפלא עם החמישייה של גרמניה על סקוטלנד, שהיווה אות פתיחה מושלם שגרר איתו גל של כדורגל התקפי ומהנה (להוציא אולי את אנגליה וצרפת). למעשה, בכל המשחקים הובקעו בממוצע 2.83 שערים למשחק, הנתון הגבוה ביותר מאז החל שלב הבתים ב-1980 וכל זה מבלי שהסקוררים הגדולים ימצאו את הרשת, דוגמת: הארי קיין, קיליאן אמבפה, רומלו לוקאקו וכריסטיאנו רונאלדו.
מדובר בנתון מחמיא כמובן, בטח למחזור הראשון שהיה אמור להוליד לפחות על הנייר משחקים הרבה יותר לחוצים. מה שאולי מאפיין את המשחקים עד כה הוא שבמחצית הראשונה הובקע לפחות שער אחד ב-11 מ-12 המשחקים (רק בפורטוגל וצ`כיה לא היו שערים). לא מעט נבחרות גם הבקיעו במצב הראשון שלהם, כמו גרמניה וספרד למשל. הלוואי שימשיך כך.
השינוי המרענן של הטורניר הוא ברמת השיפוט. ההנחיה של אופ"א שרק הקפטן יכול להגיע ולדבר עם השופט, נראית לפחות מהמגרשים, כהחלטה שיכולה לשפר בצורה ניכרת את המשחק. כשקונרד ליימר מתעצבן על עבירה שנשרקה נגד אוסטריה, הוא עושה תנועה עם הידיים, אבל רק מרסל זביצר ניגש לשופט ושניות ספורות לאחר מכן צרפת מחדשת את המשחק. יש תחושה של פחות בזבוזי זמן והתבכיינות. כן יש לא מעט צהובים - למעלה מ-3 למשחק - אבל אין כמעט עצירות למעט פציעות חריגות, ותוספות הזמן שפויות לגמרי.
