כותבים, שדרים ופרשנים נוטים לשרבב את צמד המילים "סוף עידן" אחרי כל הדחה של נבחרת ספרד מטורניר גדול מאז זכתה בתואר המשולש שלה: יורו 2008, מונדיאל 2010 ויורו 2012. למעשה אחרי שהניפה את גביע הנרי דלוני בגמר המדהים מול איטליה (0:4) באצטדיון האולימפי בקייב, הלכו ונשרו כל כוכבי דור הזהב לאט לאט ובזהירות. לצורך העניין ליורו הקרוב, תגיע לה רוחה, רק עם נציג אחד ששייך לדור ההוא וטעם את טעם הניצחון. קוראים לו חסוס נבאס, המגן הפעלתן של סביליה.
ובניגוד לטורנירים הקודמים, נראה שהפעם ספרד באמת נמצאת בפתחו של עידן חדש. האלמנט המרכזי ששלט בכל הנבחרות מאז תקופת הזוהר הוא הטיקי טאקה. החזקת הכדור כמטרה נעלה, התנפלות מהירה על הכדור אחרי כל איבוד, שימוש במסירות קצרות ונאמנות עיוורת ל-DNA שהוביל להצלחת הנבחרות של לואיס אראגונס המנוח ו-ויסנטה דל בוסקה. הכדורגל המתוכנת והאסתטי של צ`אבי, אינייסטה, דויד סילבה, ססק פברגאס ואחרים כבר לא יחזור, לפחות לא בטורניר הקרוב.
את פרפורי הגסיסה של הטיקי-טאקה אפשר היה לחוש ב-7 בדצמבר, 2022. ספרד מסרה את עצמה לדעת עם 1,019 מסירות במהלך 120 דקות נוראיות מול מרוקו (0:0) ולבסוף לא הצליחה להבקיע אף שער והודחה בדו קרב הפנדלים (3:0). "הכל הלך לעזאזל", סיכם לואיס אנריקה, את ההופעה החלשה שהיתה מעין שחזור של ההדחה מול רוסיה בשמינית גמר 2018. במשך דקות ארוכות ניסה המאמן לספק הסברים לכלי התקשורת ללא הצלחה. זה היה גם משחקו האחרון בנבחרת.
השינוי הגיע במהלך ה-1:7 על גאורגיה במוקדמות המונדיאל בספטמבר. ניקו וויליאמס ולאמין ימאל נכנסו במקומם של דני אולמו ומרקו אסנסיו שנפצעו. שני הווינגרים הצעירים החלו לגרום לנזק רציני להגנה הגאורגית בדרך לניצחון גדול והופעה שלמעשה ביססה את מעמדם בנבחרת הספרדית החדשה. יחד עם הווינגרים של בילבאו וברצלונה, והתוספת המקצועית של המגן השמאלי אלחנדרו גרימאלדו, שעבר עונה מדהימה בלברקוזן, ספרד הפכה לפתע לנבחרת הדומיננטיות שלה עברה ממרכז המגרש לאגפים. יותר כדורגל ישיר, מהיר, דריבלי והתבססות על יכולת אישית, ופחות כדורגל של מסירות מתוכנתות בכיוון השעון.
מצד ימין, לאמין ימאל. לדעת רבים הכישרון הספרדי הגדול ביותר של הדור הנוכחי. כבר בגיל 15 הוא עלה להופעת בכורה במדי ברצלונה. בהמשך הפך לכובש הצעיר ביותר שמבקיע עבור ספרד ובקרוב גם יהפוך לשחקן הצעיר ביותר שמופיע ביורו, כשרק יום לפני גמר הטורניר הוא כבר יהיה בן 17. ההחלטה לזרוק את ימאל לגוב האריות הן במדי ברצלונה והן בספרד, נראית כמו תהליך טבעי, כי פשוט אי אפשר להתעלם מילד שמשחק בקביעות ב-11 של בארסה ועשה צחוק מההגנה של נבחרת ברזיל לפני שלושה חודשים בסנטיאגו ברנבאו.
מצד שמאל מופיע ניקו וויליאמס. אומנם כבר "מבוגר" ביחס לחברו בצד השני, אבל בגיל 22 (עוד חודש) נראה שהעתיד והשיא עוד לפניו. העונה רשם פריצה בליגה הספרדית עם חמישה שערים ו-12 שערי ליגה והיה אחד הגורמים העיקריים לזכייה של בילבאו בגביע המלך לראשונה מאז 1984. כמו השותף מברצלונה, גם וויליאמס משלב מהירות בלתי רגילה ותנועות גוף שיכולות להעכיר את שלוות שחקני הגנת היריבה. מעבר לכך מדובר בשחקן שיכול לשחק בשני הצדדים ומחפש המון את השער בעצמו.
בשיטה של דה לה פואנטה הווינגרים או המגנים חורכים את האגפים, הרבה כדורים נופלים לחלוץ המרכזי אבל לא רק לו. פדרי ופביאן רואיס (ודני אולמו, במקרה ויוחלט לשלבו ב-11) הם שני השחקנים שאמורים לעשות את הכניסה ללא כדור מהקו השני ולהכניס את הכדורים לרשת. ספרד על כל יתרונותיה סובלת מכך שהסגל שלה איננו משופע בסקוררים, לא בהתקפה ולא בקישור, כך שלכל שחקן בחלק הקדמי תהיה חשיבות גדולה כדי להפוך את הטורניר, אליו היא מגיעה עם ציפיות יחסית נמוכות, למוצלח ביותר.