בסיומה של הדרמה הכי גדולה שידענו, עד כה, ביורו הזה: אנגליה נשארת בחיים. נבחרת שלושת האריות שרדה 120 דקות לא טובות נוספות בטורניר הזה, אבל הצליחה להעפיל הערב (ראשון) לרבע גמר יורו 2024 - בתום ניצחון 1:2 על סלובקיה. שער מרהיב של ג`וד בלינגהאם, כמעט על הבאזר, הציל את אנגליה מהפסד מביך - ושער נגיחה של הארי קיין העניק לה את הכרטיס היוקרתי מכולם. אנגליה תפגוש את שווייץ בשלב הבא, והחלום של אומה שלמה ישרוד - לפחות עוד שישה ימים.
ודווקא בעיר שנחשבת למכוערת בגרמניה, הגיע - כנראה - הרגע הכי יפה. בדקה החמישית של תוספת הזמן, כולם כבר חשבו שזה גמור. גארת` סאות`גייט כבר חשב על הדרך חזרה (אולי גם על הדרך הביתה), השחקנים האנגלים הביטו בייאוש בשעון, האוהדים הביטו מבואסים. - ורק אחד האמין. קוראים לו ג`וד בלינגהאם, האיש שכל העיניים היו עליו בטורניר הזה, התרומם למספרת מרהיבה - בסוף הכי הוליוודי שאפשר לחשוב עליו, ושוב הציל את האנגלים. הם שוב לא היו טובים, אבל בזכותו של השחקן הכביר שלהם - הם היו יכולים להמשיך לחלום.
אנגליה (שוב) לא היתה טובה. עד הגולאסו המדהים של בלינגהאם, היא העבירה תשעים דקות ללא אף בעיטה למסגרת. הלחץ הגדול, לחץ של אומה שלמה, הורגש עם כל נגיעה - והקהל האנגלי שרק בוז בכל הזדמנות לשחקניו. אבל זהו קסמו של הכדורגל - היכולת לצאת, ברגע אחד, מבור שנראה עמוק כמו התהום. גם בהארכה אנגליה לא הבריקה, אבל הרוח היתה בגבה. אברצ`י אזה ואיבן טוני - שני שחקנים שסאות`גייט לא האמין בהם עד עכשיו - היו מעורבים, והארי קיין, החלוץ הבכיר, קבע את המהפך. מקריות? ככל הנראה, אבל אנגליה תיקח את התוצאה - ותברח.
והאנגלים יודעים שביכולת הזאת, יהיה להם קשה להתמודד מול שווייץ החזקה - זו שהדיחה אתמול את איטליה. אבל ייתכן והערב, קרה לה משהו גדול. משהו שיותר גדול מהיכולת המבאסת, או מהכדורגל הדי מיושן של המאמן שלה. רגע שבו אנגליה האמינה. רגע אחד שבו היא הראתה למה היא מסוגלת, כשהיא כן מנסה לשחק. ואולי זה יהיה גם הלקח של סאות`גייט לקראת השלב הבא: לתת לשחקנים האלה לפרוח. לא לפחד מהפחד.
ומנגד, הלילה הזה הוא שיברון לב לא קטן לנבחרת סלובקיה. הנבחרת הצנועה, שלא חלמה על הרבה מדי לפני שהיורו התחיל, נתנה משחק הירואי. היא התעלתה, כבשה ראשונה, והיתה מרחק נגיעה מההישג הכי גדול בתולדות הכדורגל הסלובקי - אבל פעם אחת אתה ממצמץ, והכל הולך לאיבוד. היא היתה יכולה להיות סינדרלה, אבל השעון היכה שש פעמים (אולי יותר מדי) - והיא הולכת הביתה.
סלובקיה תחזור מגרמניה הביתה עם כל המחמאות - היא עברה בית לא קל, מול נבחרות חזקות יותר על הנייר, וסיפקה הופעה לפנתיאון מול אנגליה. היא הביאה גאווה גדולה למדינה שלה, אבל בשביל הישג גדול - היא כנראה תצטרך לחכות עוד ארבע שנים.
ואנגליה? מבחינתה, החלום נמשך. אף אחד לא באמת יודע איך האנגלים עדיין כאן - אבל זו השורה התחתונה. אחת הנבחרות הכי טובות בהיסטוריה של אנגליה נזקקה שוב לנסים, והכדורגל עדיין לא עומד בציפיות המטורפות של כל העולם - ואף על פי כן, ולמרות הכל, היא רחוקה שלושה ניצחונות מגביע.
אז מחר, היא תחזור להתעסק ביכולות, ובמה שצריך לשפר, ובמאמן ובמגרעות. הלילה? כמו שאומר השיר:
Good Times Never Felt So Good.
