יש רכזים בירושלים. כלומר, לאו דווקא בירושלים
השבוע האחרון התאפיין בידיעות לרוב שממחישות את הרננסנס הלא צפוי שיודע הכדורסל העברי בעמדת הרכז. פתאום, לאחר תקופת ארוכה מדי שבה כמעט ולא צמחו לנו, שוקקת ומבעבעת לה עמדה מספר אחת.
כך, גילינו השבוע שנועם יעקב, טאלנט ישראלי/דני מעמק חפר שטרם חגג לו 17 חורפים, סגר בווילרבאן הצרפתית כאשר בעתיד הקרוב ישחק לו בקבוצה הצעירה ולא בזו שמשתתפת בליגה השניה בטיבה. ונכון, כבר ראינו בעבר גארדים ישראלים צעירים שמפליגים לאקדמיות צרפתיות ולא ממש ממריאים, ועדיין – וילרבאן הנוכחית, זאת של טוני פארקר, זאת שתציג בעונה הקרובה לראווה את ויקטור וומבניאמה המפלצתי, ההוא שיבחר ראשון בדראפט 2023? תענוג אחד גדול.
ואגב דראפט 2023, דומה שהשבוע גילינו גם מהי החלטתו של נועם דברת. זה שמכבי ראשון לציון החליטה שלא לאפשר לו לתור אחר אפשרויות ישראליות אחרות (כלומר, מכבי תל אביב). זה שיכול היה ללכת למגה בסקט, חממת הדראפט של סוכן העל מישקו רזנטוביץ', בדרך הבטוחה לליגה של אדם סילבר, אבל העדיף להישאר בבית. עם התה והלימון והגיא גודס. ואפשר להבין גבר צעיר, בן 18 בסך הכל, שמעדיף שלא להמריא לחיים חדשים בבלגרד ובמיוחד בתקופת קורונה. בטח כשהמשמעות המיידית היא שיש מועדון כתום ומאמן אדיר שיבנו בעונה הקרובה את הכל סביבו. ובצדק. מצד שני, יש גם כוכבית אחת משמעותית ומבאסת. לדברת עדיף לשחק בשתי מסגרות. ואת זה הוא לא יקבל בראשון לציון.
השבוע גם הפך רשמי המעבר של תמיר בלאט לאלבה ברלין. ונכון, אנחנו עדיין לא יודעים אם האופציה של בלאט את זוס בגרמניה היא ריאלית, אבל אנחנו כן יודעים שהצירוף של הפליימייקר לקבוצה של אאיטו רנסס, זה שעליו למדנו בקיץ הקודם, התממש ונתקיים לו. ומה שנראה היה כמהלך מוזר בקיץ הקודם, שהרי לא היה ברור מה יש לרכז של קטש לחפש בקו אחורי עמוס לעייפה, הופך כעת להיות אמיתי.
ואנחנו אמנם לא יודעים איך תראה העמדה הזאת בעונה הבאה, כאשר לא מעט גארדים מסגל 2020/21 מתנדנדים להם כעת, אבל אנחנו כן יודעים שזו הזדמנות נהדרת לבלאט. כלומר, גם הזדמנות לשחק כדורסל אחר מזה שאליו התרגל עד כה, עם שיטה התקפית והגנתית חדשה (לו) לגמרי: כלומר גם כדורסל תנועתי ותלוי חסימות בהרבה משידע וגם הגנה שבה חיפויי הפיק אנד רול הם כאלו שאינם מוכרים בארצנו הקטנטונת. והזדמנות לשחק ברמת עצימות אותה לא ידע עד כה. והזדמנות להראות שעכשיו, בגיל 24, הוא בשל להתחרות. בשני צידי המגרש. ועוד בקבוצה שבה מותר, לפחות במשחקי היורוליג, גם לטעות וגם להפסיד.
והשבוע הסתיים לו עם הפצצה של עמרי מנהיים, שדיווח על הפנייה של פרטיזן בלגרד לים מדר. ולא, אני לא מתרגש מהפנייה של פרטיזן למדר. וכן, אני כן מתרגש מהפנייה והשיחה של ז'ליקו אוברדוביץ' לים מדר. כי אנחנו מדברים כאן על המאמן הגדול בהיסטוריה של היבשת הישנה. כי אנחנו מדברים כאן על אחד מגדולי המאמנים בהיסטוריה של הכדורסל כולו. ואם הוא רואה בים מדר, הפרחח האדום והחמוד, כאחד שיכול להוביל את הפרויקט החדש והעשיר שלו, אז צמרמורת. ותאמינו או לא, אבל זה בדיוק מה שהוא רואה וזה בדיוק מה שהוא אומר. ואני מבין את מדר ואת קבוצת מדר, שחושבים בראש ובראשונה על הסיכוי לקבל חוזה מובטח, כזה או אחר, במדי הסלטיקס. ואני מקווה מאוד שכך יקרה, אבל רק לאחר שיחווה את החוויה הסרבית. ורק לאחר שיאפשר לכולנו ללוות מקרוב, שוב, מערכת יחסים מורכבת ונפלאה בין רכש ישראלי חתולי ומוכשר כשד לבין קואוץ' ז'ליקו, שאין עוד מלבדו.
והיה עוד רכז ישראלי מוכשר שקיבל השבוע החלטה. ועליו נדבר כעת, במסגרת המשך הסקירה של מכבי תל אביב החדשה. אחרי שניתחנו, ברמת המיקרו, את ההחתמות עד כה, זמן לדבר על המצטרפים החדשים יפתח זיו, קינן אוונס וג'ייק כהן. ונראה לי שאחרי שנסיים עמם, נוכל בשבועות הקרובים כבר לדבר על המשמעויות הרחבות יותר של מכבי תל אביב החדשה.
יפתח זיו במכבי תל אביב
בגיל 26 הגיע לו יפתח זיו לפרקו, לאחר שהציג העונה את הכדורסל הטוב והשלם ביותר לאורך הקריירה הנודדת והמפותלת שלו. ואני, כמו כולם, שומע את הקולות. נו, הקולות האלו שמספרים ומנבאים כיצד יקבר לו ה-MVP הישראלי במרתפי יד אליהו. כמו רבים וטובים לפניו. והאמת? אני לא מתרשם מהקולות האלו במיוחד. טוב עשתה מכבי תל אביב שהלכה על יפתח זיו, שיוכל לתרום לה ולשפר אותה, נקודתית, יחסית לעונה הקודמת. טוב עשה יפתח זיו כשהחליט ללכת לשורות הצהובים והכחולים. ובין אם יצליח שם ובין אם לאו, הרי שזוהי לגמרי העת לעשות את הקפיצה ולהעז.
את עונת 2020/21 סיים זיו עם שיאי קריירה במרבית הממוצעים העונתיים: בנקודות (12.3), בריבאונדים (4.9), בעבירות שסחט (4.5), בחטיפות (1.8), באסיסטים (4.5) ובמדד יעילות (15.9). והאמת? אף אחד מהנתונים הללו לא באמת היה חשוב. המטרה האישית ה י ח י ד ה של זיו בעונה שחלפה לה הייתה להרים את הזריקה שלו מחוץ לקשת שלוש הנקודות. ואת זה הוא עשה ביגטיים כשפגע ב-37% מהטריצות שיידה לכיוון הכללי של הטבעת. ושוב, רק זה היה באמת חשוב: לא קבלת ההחלטות בהתקפה, לא אחוז האסיסטים-איבודים, לא כל קטגוריה סטטיסטית אחרת שמשקפת יכולת לנהל משחק ולא שום קטגוריה "חכמה" אחרת. רק הקליעה מבחוץ.
כי יפתח זיו אף פעם לא יהיה הרכז שאנשי הכדורסל הנכון יאהבו. הוא פראי, הוא אינסטינקטיבי והוא נוטה לטעות – והוא צריך לטעות. אה, ואם כבר ישראלים מוכשרים אחרים ששיחקו בשורות האלופה הנצחית, אז לי מזכיר זיו, ב"ערסיות" שלו, דווקא אחד דרור חג'ג'. וכשאני אומר "ערסיות", אני מתכוון לזה במובן הכי מחמיא שיש. ונכון שחאג'י לא הצליח במכבי תל אביב. אבל ערס גדול אחר, אחד בשם גיא פניני, דווקא כן. ומוטי דניאל. ודרק שארפ היה מגה ערס. וערס עוד יותר גדול, אחד שלאבשלו קוראים זופי, משחק היום בליגה אחרת.
ועכשיו עצירה מתודית, ברשותכם. את מי בדיוק מחליף סגן האלוף בסגל של קבוצתו החדשה? על פניו, לא הוחלף שום שחקן שתחתיו הגיע זיו. למכבי תל אביב מודל העונה שעברה היה רכז טבעי אחד (ג'ונס) + ווילבקין, כשאת עמדת הרכז השלישי אייש בעיקר דיברתולומיאו. דורסי ובראיינט, מעשית, לא השתייכו לאזור ולעמדה הזאת. ובכן ועם כן, אפשר לומר שזיו הוא המחליף של דיברתולומיאו. כלומר, זה שיזיז את המתאזרח הוותיק, שבשום פנים ואופן לא יכול לשחק בעמדת הרכז, לעמדה שמתאימה לו יותר.
יפתח זיו יוכל להתחרות ומיד על דקות משחק משמעותיות למדי כפוינט גארד. גם כי הקו האחורי של הצהובים נראה כרגע מדולדל יחסית ולא מרשים או עמוק במיוחד. גם כי נראה שהוא תפור על הרצונות של המאמן החדש שלו. הגנתית, הוא מתאים לחלוטין למה שספרופולוס צריך. הרכש החדש ילחץ כדור וישמור בחירוף נפש, כפי שראינו גם במדי הנבחרת. התקפית, וכפי שכבר למדנו, ספרופולוס ממילא לא מאמין ולא רוצה רכזים קלאסיים. הוא רוצה ואוהב כאלו שיכולים להוציא לפועל תרגילים פשוטים וקצרים ולדעת להתקיף את הטבעת. ואת זה הוא יוכל לקבל ממי שיתכן ויהיה הישראלי הבכיר שלו. וממי שהוציא נהדר לפועל את הרעיונות ההתקפיים שטווה עבורו ליאור ליובין.
אה, ובלבד שהקליעה מבחוץ מהעונה שעברה תזלוג לה לעבר הבאה. כי במכבי תל אביב החיים נראים אחרת. והקליעה של יפתח זיו, זאת שבגדה בו בכל פעם שהגיע למשחק פלייאוף (במדי חיפה, הרצליה וגלבוע), תאותגר בקרוב כפי שלא אותגרה אי פעם.
קינן אוונס
הבחירה בין כריס ג'ונס לבין קינן אוונס, שנראתה מבחוץ כקשה למדי, לא באמת הייתה כזאת. מכבי תל אביב, מעשית, שאלה עצמה רק שאלה אחת: את מי מעדיף המאמן שלה. והתשובה החד משמעית הייתה אוונס. ולכן, בין אם חשבו אחרים אחרת ובין אם לאו, זה לא באמת שינה. מכבי תל אביב מודל 2021/22 הולכת לגמרי עם הרצונות של ספרופולוס. ועל סוגיה זאת עוד נדוש עמוק אל תוך העונה עצמה. וספרופולוס, בכל הנוגע לעמדה מספר אחת, רוצה מישהו כמו קינן אוונס ולא רוצה מישהו כמו דיגידידיגידי ג'ונס (שהאמת? רק בגלל הכינוי המטופש הזה, שהצמיד לו הכרוז המטופש של מכבי, הוא חייב היה ללכת לבית שלו).
אפשר להבין, מן הסתם, את הקולות והאנשים שהעדיפו להשאיר את ג'ונס. אם כבר הכסף שנותר לעמדת הרכז קטן, הם חשבו, עדיף כבר להשאיר את הקיים. סביר להניח שג'ונס, לאחר עונת בכורה במפעל אירופאי כלשהו, יראה טוב יותר בעונה הבאה. סביר להניח שג'ונס, עם בטחון רב יותר ומידת הכרות טובה יותר עם המאטריה, יוכל אולי להשתלט על עמדה מספר 1 ולשחרר עוד יותר את ווילבקין להיות הקלע. ואם לא הולכים על ג'ונס, קרי משאירים שם את אוונס + זיו, אזי המשמעות היא שמחתימים שני רכזים שהנסיון האירופאי היחידי שלהם במדי הקבוצות בהן שיחקו הוא הליגה הבלקנית. ואנחנו יודעים שהיורוליג היא ליגה שדורשת, לרוב, זמן התאקלמות.
ומצד שני, אפשר להבין גם את ספרופולוס. בעונתו הרביעית במועדון, יודע הקואץ' מה הוא צריך ורוצה. וכאמור, רכז קלאסי שמוציא לפועל תרגילים? זה לא. ולכן, אין באמת צורך בג'ונס. ואם מחפשים גארד יוצר, שמעמדת הרכז יוכל להתקיף עם הטבעת וגם למצוא שחקנים שנמצאים במרחק מסירה אחת, אוונס מתאים הרבה יותר.
כי אוונס, כפי שהראה לנו בהפועל חיפה, הוא שחקן פיק אנד רול נהדר. ובקבוצה שהריצה פיק אנד רול אחר פיק אנד רול אחר פיק אנד רול, ועשתה הכל וכל הזמן דרך אוונס, אפשר היה לזהות וליהנות מהדברים שיודע ההוא שהנהיג לא מזמן את טקסס טק.
אוונס יודע להריץ פיק אנד רול לצד החזק שלו, לנצל את הטיפול ההגנתי (נניח) של ז'יז'יץ', להחזיק שומר על גבו מבלי למהר ולייצר מגע בדרך לטבעת.
אוונס יודע, מול אותו שומר (סנדי כהן), להתקיף לאחר פיק אנד רול ראשוני – ואז בידוד - את הטבעת בחמת זעם ולייצר מגע גם מול הגבוה שמגיע כדי לעזור.אבל העניין הוא שאוונס הולך שמאלה באותה תדירות (ומעלה) ולעיתים אף ברמה גבוהה יותר. בניגוד ללא מעט גארדים שזכינו לראות לאורך השנים, קשה להעריך מראש מהי המשמעות של הליכה שמאלה, שכן רמת השליטה הגבוהה בכדור לא כופה עליו בהכרח להתפשר על זריקה מבחוץ או מחצי מרחק.
זוכרים את הפיק אנד רול הראשון שהראנו? אז קבלו עכשיו את תמונת המראה כשאוונס הולך שמאלה, מחזיק את ג'ונס על גבו ומתקיף את בנדר. ושימו לב בבקשה לשינויי המהירות ולעבודה הפיזית המדויקת והאיכותית.
המספרים שהציג אוונס במדים האדומים של חיפה היו לא פחות מנהדרים. השחקן הציג לראווה את מדד היעילות הגבוה בליגה, סחט על הדרך גם הכי הרבה עבירות בליגה והציג אחוזים איכותיים מכל טווח. כולל 55% ל-2. כולל 39% ל-3. כולל 85% מהקו. כולל מהלכים של ווינר פעם אחר פעם כאשר מונח משחק על הכף.
ומה שווים כל המספרים הללו כשעושים את המעבר מהליגה המקומית לליגה של הקייל היינסים? הממ, לא יודע לתרגם לכם. כולם מכירים את השחקנים שעשו מעברים נהדרים שכאלו. דורון פרקינס למשל. כולם מכירים שחקנים שהצליחו בזה הרבה פחות, בטח ובטח בעונת הרוקי שלהם.
אם מחפשים סימנים טובים, אפשר למצוא אותם בנתוני הפלייאוף של אוונס. מול אילת הוא קלע 22 נקודות בממוצע, עם אחוזים אדירים ל-2 ומהקו, אחרי שסחט 8.5 עבירות בממוצע למשחק. אם מחפשים סימנים טובים פחות, אפשר ללכת ולראות את הנתונים של אוונס, אהה, באותו הפלייאוף. כי פתאום השתנה לרעה יחס האסיסטים – איבודים. ובדומה ליפתח זיו, גם אצל אוונס התרסקו להם האחוזים לשלוש. 3/16 ו – 18.8%, ליתר דיוק.
מה שאנחנו לא יודעים להגיד הוא כיצד יתמודד אוונס, מקצועית ומנטלית, עם האלמנט הקלאסי בהתקפה הצהובה, שבו הוא עובר את החצי, מוסר לווילבקין וזז הצידה. בעיקר משום שלא ראינו את זה (בכלל) בהפועל חיפה וכמעט שלא ראינו גם בתחנתו האירופאית שלפני (איגוקאה). בפשטות, אנחנו לא יודעים כיצד יגיב אוונס כשהמשחק לא מבוסס עליו. באיגוקאה, למשל, זה הסתדר הרבה פחות (בעיקר כי אוונס שיחק המון לצד הכדור, ולא עם הכדור). לג'ונס, למשל ולהבדיל, לקח לא מעט זמן להבין עד כמה שונה משחק ההתקפה של ספרופולוס, מהבחינה האישית שלו, לעומת מה שהתרגל כמנהל הכל יכול בקבוצתו הטורקית הקודמת.
כאשר שיחק עבור אלעד חסין בעונה האחרונה, הראה לעיתים אוונס, כשהכדור התרחק ממנו (וכאמור, זה כמעט ולא קרה), חלה ירידה ברמת הריכוז והעניין. והרשים הרבה פחות בכל הנוגע לתנועה ללא כדור. ואולי, למען ההגינות, כל זה קרה בעיקר כי היה עייף ומותש.
בכל מקרה, כל עוד משחקים בקצב משחק גבוה יחסית, אפשר לסמוך על אוונס שימצא שחקנים. גם כשהם נעים פנימה, מטבעת לטבעת.
גם כשהם מתייצבים, לאחר תנועה, מחוץ לקשת שלוש הנקודות ומבקשים כדור.אוקיי. ומה לגבי הגנה? כאן התשובה תהיה מעט מתחכמת, לשם שינוי. האם פרמטר של חטיפות מלמד על יכולת הגנתית גבוהה? כי אם התשובה לשאלה חיובית, אז הכל סנופי דיסקו ומעלה. באופן שמזכיר במידה מסוימת גם את ג'ונס, הראה לנו אוונס שהוא יודע לקרוא מהלכים ולעבוד נהדר עם הידיים. וכל זה הוביל לממוצע אדיר של 2.1 חטיפות למשחק.
כמו כאן, למשל, כשהרגליים זזות פחות, אבל הראש עובד יותר.
או כאן, כשאוונס מזהה וקורא היטב את מה שעומד לקרות לזוויות המסירה של יפתח זיו.אבל האמת היא שחטיפות, חברים וחברות, איננו באמת מדד לשחקן הגנה איכותי. אוונס, עד כה, בעיקר הראה שהוא יודע לחפות על בעיות ריכוז או רגליים באמצעות מהלכים של שכל. כי בכל הנוגע להגנת האחד על אחד, התרשמנו ממנו הרבה פחות העונה (ואולי שוב, למען ההגינות, כי לא באמת רצו וציפו ממנו לכך בחיפה).
תשאלו למשל את יפתח זיו, שלוקח אותו כאן לטיול.
תשאלו למשל את בראון מאילת, שמנצל כאן רגעים של נחירות מכיוונו של השומר שלו.ביחד עם ווילבקין בעמדה 2, יש למכבי תל אביב שוב קו אחורי בעל סייז לא מרשים, שחשוף למהלכי גב לסל של גארדים/פורוורדים אחרים. ביחד עם ווילבקין בעמדה 2, יש למכבי שוב קו אחורי בעל יכולות הגנה סבירות במקרה הטוב. ובדומה לעמדות אחרות במכבי, שגם בהן יש לא מעט סימני שאלה הגנתיים. ואולי אולי, כפי שהראה בעבר, יוכל ספרופולוס לנצל את האנרגיות שיודע יד אליהו הישן לייצר על מנת להפוך שחקני הגנה סבירים לקבוצת שמרביצה ומתעלה במשחקי הבית.
בשורה התחתונה, קינן אוונס הוא שחקן מתאים יותר מג'ונס למכבי של ספרופולוס. הוא מוכשר יותר בדברים שחשובים למאמן שלו, הוא בדרך למעלה, ואם כבר הולכים על הימורים בעמדה הזאת, אז יש לא מעט הגיון בהימור דווקא עליו.
השאלה היא האם, לאור לקחי העבר, דווקא עמדת הרכז היא העמדה המתאימה לביצוע הימור שכזה. על כך, לדעתי, נדבר בשבועות הקרובים.
שובו של הכהן
ג'ייק כהן לא שיחק בעונה שעברה במכבי תל אביב בגין מריבה על חופן דולרים. כלומר, חופן של כמה עשרות אלפי דולרים. כי לאחר שסיים את עונתו האישית הטובה ביותר במדי האלופה, רצה כהן עוד. ומכבי אמרה לא. ואח"כ הוא התחרט, והם התחרטו, ובסוף מצא עצמו בערבות אוברדוריו שבגליסיה שבספרד. אוקיי, אז אולי אין שם יותר מדי ערבות. תפסתם אותי.
ואיך היה שם לידידנו המכונה ז'ק? וואלה, סביר ומטה. כהן נזכר מחדש איך זה להיות חלק מקבוצת תחתית. שמשחקת כדורסל של תחתית. ונראית כמו קבוצת תחתית. כהן אמנם שיחק שם לא מעט בכלל (כמעט 22 דקות למשחק) והציג מספרים סבירים לגמרי (8.2 נקודות פלאס 3.8 ריבאונדים), אבל היה רחוק מלהטביע חותם. ולראשונה מזה לא מעט שנים, נתקל בקשיים משמעותיים בקליעה מבחוץ וירד מאזור ה-40% שאפיין אותו (רק 33%).
וכל זה כיוון וקירב אותו בחזרה הביתה. והפעם, הוא כבר לא התעקש על אותו חופן ואותם דולרים.
מבחינת מכבי תל אביב, יש כאן ודאי שיפור לעומת טי.ג'יי קליין, למשל. כהן הוא שחקן ליגה איכותי ומוכח, שיוכל לקבל דקות בשתי עמדות הפנים. ועם הנסיון וההיכרות שלו, יוכל לסייע בקליטה של לא מעט מהשחקנים החדשים שיגיעו הנה הקיץ. וגם ביורוליג, בימים סגריריים כמו שזה שהיה בינואר 2020 בברלין, יוכל לדפוק כמה שלשות שיעשו הבדל בין נצחון לבין הפסד. כהן, כמובן, לא יפתור את בעיית ההגנה המשמשמת ובאה; כהן לא יוכל לתת את מימד החסימה (SHOT BLOCKING) שכרגע מוטל בספק. אבל כהן, בדרכו, יוכל לתרום ולהיות חלק מקו קדמי איכותי, מגוון ועמוק יחסית.
ועל כל אלו, ועוד, נמשיך ללהג בקרוב.
שבת שלום.
