עם כל הכבוד לכל העיסוקים הקטנים שלנו בישראל, הסיפור הגדול של הספורט הישראלי בשבועות האחרונים מגיע דווקא מארצות הברית - וזו העלייה המדהימה של דני אבדיה. הכדורסלן הישראלי הטוב ביותר הולך ומשתפר במדי פורטלנד ב-NBA, שובר את השיאים של עצמו וממשיך לעורר גאווה.
וזה נכון שהסיפור של אבדיה עוד מתפתח, וקצת קשה לשים עליו את האצבע תוך כדי עלייה. ועדיין, נדמה שכבר קיבלנו מספיק כדי לנסות ולייצר השוואה היסטורית: האם אבדיה הוא הגדול ביותר? וכדי לשאול האם מקומו הוא בפסגת הכדורסל הישראלי בכל הזמנים, צריך להשוות אותו למי שלכל הדעות כבר נמצא שם - אגדה ושמה מיקי ברקוביץ`.
בזהירות המתבקשת, "בסימן שאלה" נכנס לדיון הענקים - עם הטיעונים, וגם עם ההזדמנות שלכם להצביע. מי מספר אחת?
למה דני אבדיה?
כל דיון על אבדיה אמור להכיל איזשהו מרכיב של זהירות. בעיקר כי הסיפור עדיין קורה בימים אלה ממש. אבדיה הוא כוכב בהתפתחות, הוא צעיר מאוד יחסית (בסך הכל בן 24, עד כמה שקשה להאמין), ובכל פעם עולה מחדש הביטוי "recency bias” - שפירושו, מאנגלית אמריקאית, הנטייה להאדיר דברים שקורים עכשיו לעומת העבר.
אבל גם אחרי שאנחנו לוקחים את זה בחשבון, את העין ואת ההרגשה קשה לשקר. אבדיה, יום אחרי יום, שובר תקרות זכוכית של עשרות שנים. אם פעם, בימים הרחוקים שבהם התפללנו לשחקן שיהיה ב-NBA, רק קיווינו למישהו שישחק מדי פעם - היום אנחנו מקבלים שחקן ישראלי שהוא פוטנציאל לכוכב NBA לגיטימי. שכבר היום, כשהוא יחסית בראשית הדרך, הוא מגיע לנתונים היסטוריים - וממשיך לשמור על היכולת באופן עקבי.
והוא גם עושה את זה בתקופה שבה הרבה יותר קשה להצליח. הכדורסל היום, גם ב-NBA, הוא הרבה יותר פיזי, הרבה יותר מתוחכם והרבה יותר קשה לפרוץ בו לתודעה. בכל שבוע, אבדיה פוגש שחקנים ברמה הכי גבוהה שיש - ומצליח להתגבר עליהם לא פעם. ורק הדבר הזה, בעיניי, מקנה לו את המקום הראשון בכל הזמנים. הוא עשה את מה שאיש לא הצליח לעשות לפניו.
למה מיקי ברקוביץ`?
נדמה שהוויכוח הזה הוא על השאלה "מה גדול יותר" - היכולת האינדיבידואלית, או הניצחון הקבוצתי. כי ייתכן שברקוביץ` הוא כדורסלן פחות משוכלל מאבדיה (למרות שהיה אחד הקלעים הגדולים שהיו), אבל ספק אם היה ווינר שכזה בהיסטוריה שלנו. מישהו שלא רק שבר שיאים אישיים, אלא גם ניצח - שוב, ושוב, ושוב.
משום שבסוף, עם כל הכבוד להיילייטס היפים, השאלה בכדורסל היא האם הקבוצה שלך מנצחת. וברקוביץ` ניצח קבוצתית יותר מכולם - 16 תארי אליפות, 13 גביעי מדינה, שתי אליפויות אירופה (1977 ו-1981), ואולי ההישג הבלתי נתפס ביותר: מקום שני באליפות אירופה עם נבחרת ישראל, ב-1979. הישג שלא שוחזר מאז, וספק אם ישוחזר בעתיד.
כנראה שאם היה משחק אחד על אחד (כמו במשחק הבלתי נשכח של ברקוביץ` עם עודד קטש בשנות התשעים, במסגרת התכנית של דודו טופז) - אבדיה היה מנצח. אבל כדורסל הוא בסוף ספורט קבוצתי, כזה שבו מטרת העל היא לנצח במסגרת הקבוצה. ובזה, כנראה שלא היה מנצח גדול כמו ברקוביץ`. גם אם המהלכים שלו קרו בעיקר בשחור ולבן.
תגובות