את השם מאיה זילברשלג אתם אולי עוד לא מכירים, אבל כנראה שבשנים הקרובות תצטרכו להתרגל אליו. היא תחגוג בקרוב 17, אבל כבר עכשיו נחשבת לדבר הבא בכדורסל – ולא רק הישראלי, אלא גם האירופי. הכירו את השחקנית ששואפת הכי גבוה שאפשר, רגע שאחרי שזכתה עם התיכון שלה רבין כפר סבא בליגת התיכונים בכדורסל, אותו מקיימת השנה התאחדות הספורט לבתי הספר במתכונות טורניר STRONG SIDE.
"האחים הגדולים שלי משחקים כדורסל. הם התחילו בגיל מאוד צעיר וככה גם אני", מספרת זילברשלג. "מגיל 3 ראיתי אותם ורציתי להצטרף. בשנים האחרונות זה הפך מתחביב לחלום. להתאמן, לשחק, להיות שחקנית. הכדורסל תמיד ראשון בסדר העדיפויות".
זה לא דבר רגיל לנערה בת 16 להתחיל קריירה. את מצליחה לשלב את זה עם הלימודים?
"בבית הספר שלי מאוד תומכים בקריירה, המאמן שלי איתמר לוי עוזר לי המון. בגדול יש שיעורים קבועים בשבוע שאני מפסידה ויש משחקים בליגת התיכונים שעליהם אני מפסידה שיעורים, אבל אני משלימה הכל. יש הרבה אליפויות בקיץ אז לא מפסידים שם שיעורים. אולי עבודות קיץ ואני צריכה לבקש הארכה, אבל אני משלימה הכל".
את משחקת גם בקבוצת בוגרות. זה די יוצא דופן עבור בת 16, לא?
"שיחקתי שנתיים בליגה הלאומית בבוגרות, הקבוצה עלתה ליגה והרגשתי שאני צריכה ויכולה לעשות את קפיצת המדרגה הזאת. אני חושבת שזה צעד טוב בשבילי. אני לומדת המון משחקניות, יש כאלה שהן כפול מהגיל שלי, זה מחשל ועוזר לי. בסוף אני לא מקטינה מעצמי ובאה לתת את ההכי טוב שלי".
בקיץ שיחקה זילברשלג באליפות אירופה עד גיל 16, ולמרות שהיא לא מגיעה מאימפריית כדורסל, זכתה לכתבה מחמיאה באתר הרשמי של האליפות כשנכנסה לרשימת 10 השחקניות ששווה לצפות בהן. בין היתר נכתב עליה: "היא מנהיגה את חברותיה ותהיה במרכז העניינים של הנבחרת. חברותיה יסתכלו עליה כדי לשאוב השראה".
איך מגיבים אחרי שמקבלים כתבה מחמיאה שכזו?
"זה כיף, מרגש. כיף לראות שמשתלם לעבוד קשה. אבל זה לא שינה אצלי כלום. בסוף אליפות אירופה זה יותר גדול ממני. זה לייצג את המדינה וזה הדבר הכי חשוב. עדיף שהנבחרת תנצח מאשר שאני אקבל כתבות מחמיאות".
המשפחה, החברים, כולם תומכים בעיסוק שלך?
"מאוד. המשפחה שלי מאוד תומכת וכולם מאוד בעניין של הכדורסל ותומכים אחד בשני ומאוד מעורבים בקריירה של כל אחד. חברות מחוץ לכדורסל מתעניינות ושואלות, אבל אני משתדלת להפריד ולדבר איתן על דברים אחרים".
האליפות האחרונה התקיימה בזמן שיש מלחמה בישראל. הרגשת משהו שונה?
"הרגשנו שעטפו אותנו המון באבטחה, היו המון מגבלות, לא יכולנו להסתובב אפילו עם סוויטשירט של הנבחרת. אבל אני חושבת שכל הבנות הרגישו גאווה לייצג את המדינה דווקא בזמן הזה. באליפות לפני המלחמה הסתובבנו בחופשיות, הלכנו למלון של ההורים והשנה לא יכולנו, כולם ביחד עם אבטחה כל הזמן, אי אפשר להסתובב לבד".
איפה היית ב-7 באוקטובר?
"ב-6 באוקטובר הייתי עד הלילה אצל המשפחה באשקלון, בבוקר של ה7- שמענו את האזעקות וחשבנו שזה רגיל, אבל אז קמנו בבוקר והבנו שזה לא רגיל. דאגנו למשפחה באשקלון וזה היה מלחיץ, אבל מזל שהכל בסדר".
איפה תהיי כשנקיים את הראיון הבא בעוד 5 או 10 שנים?
"אני מקווה לשחק בארצות הברית, בהכי גבוה שיכולה להיות, החלום זה WNBA. עם הנבחרת החלום זה לזכות באליפות. אני מקווה שכדורסל הנשים יתקדם. היום אפילו אני, שאני בתוך התחום, אני מתקשה לראות משחקים של נשים כי הם כמעט לא משודרים. אין הייפ. לא מדברים על הליגה שלנו יותר מדי. אני מקווה שזה ישתנה".
מי המודל לחיקוי שלך?
"אני חושבת שאני מסתכלת על הרבה שחקנים ולוקחת משהו מהרבה. הדומיננטיות של לברון, הקליעה של סטף. בארץ אני מסתכלת על שי דורון, זה השם שבסוף מסתכלים על שחקנית ואומרים שם אני רוצה להיות".