בקיץ האחרון נפרד הכדורסל האירופי מאחד השחקנים הגדולים ששיחק ביורוליג, קייל היינס, שהודיע על פרישה בגיל 38. התחנה האחרונה בקריירה המפוארת של הסנטר האמריקאי הייתה מילאנו, שתפגוש הערב (חמישי) את מכבי תל אביב.
לקראת המשחק בין הקבוצות, ערכנו בערוץ הספורט ראיון עם מי שזכה ארבע פעמים ביורוליג ומשמש בימים אלו כמאמן פיתוח שחקנים בברוקלין נטס.
כמי שגדל בניו ג`רזי, איך זה להיות חלק מהנטס?
"זה מיוחד. לנטס כארגון יש היסטוריה ארוכה, בצעירותי זו הייתה אחת הקבוצות האהובות עליי. אהבתי לראות את דרק קולמן, וינס קרטר וג`ייסון קיד. בהמשך, כשהמועדון עבר מניו ג`רזי לברוקלין נהנתי לצפות בג`ו ג`ונסון ושאר החבר`ה".
לפני כמה חודשים עוד היית שחקן פעיל. עד כמה זה מוזר לצפות פתאום בכדורסל מהצד? יש רגעים שאתה רוצה לומר לג`ורדי פרננדס להכניס אותך למגרש?
"בגלל שזה כל כך טרי, עדיין יש לי זווית ראייה של שחקן ואני עדיין מרגיש כמו שחקן במובנים מסוימים. זה מאפשר לי לראות דברים קצת אחרת ולהבין יותר טוב מה עובר על השחקנים. זה עוזר לי להתחבר אליהם".
שחקני הנטס יודעים איזו אגדה אתה באירופה?
"יש לנו קבוצה מגוונת עם שחקנים ומאמנים ששיחקו באירופה, וג`ורדי הוא כמובן ספרדי אז הוא הכיר אותי. עולם הכדורסל הוא עולם קטן. לדניס שרודר יש חברים מנבחרת גרמניה ששיחקו איתי ובנוסף נגד בויאן בוגדנוביץ` שיחקתי הרבה פעמים בעבר".
לאורך כל התקופה שלך ביורוליג אור הזרקורים היה עליך וברחובות באירופה היו עוצרים אותך. זה אחרת עכשיו...
"זה סיפור חיי. אני מכיר את זה מצוין מהתקופות שהייתי חוזר לארה"ב בקיץ אחרי כל עונה, כי פה אין הרבה אנשים שמכירים אותי ויודעים מה עברתי באירופה. האמת היא שאני די נהנה מזה, אני לא מהאנשים שמחפשים תשומת לב או את אור הזרקורים. אני פשוט חנון של כדורסל. אני אוהב לצפות בכדורסל, להיות חלק מהענף וללמוד מהצוות המקצועי הנהדר שלנו ומהשחקנים. אני רק רוצה ללמוד וזה מה שהכי מלהיב אותי בחיים החדשים שלי בברוקלין".
"בכנות, אני עוד לא יודע. כרגע אני פשוט נהנה מהרגע ומנסה ללמוד כמה שיותר. אני לא יודע איזו דרך מחכה לי בעתיד".
אתה עדיין צופה ביורוליג ועוקב אחר המשחקים?
"בטח, אני עוקב אחרי כל המשחקים. המשחקים בצהריים כאן ואני יכול לצפות בכולם, אני נהנה במיוחד מהשבועות הכפולים. כמובן שיש לי עדיין הרבה חברים ביורוליג. בסוף – אני פשוט אוהב כדורסל. בכל פעם שיש לי זמן ויש כדורסל איפשהו, אתם תמצאו אותי צופה במשחק בשידור ישיר או רואה הילוכים חוזרים".
מה דעתך על מכבי תל אביב העונה?
"מכבי לא נמצאת בסיטואציה האידיאלית מבחינתה בגלל שהיא לא מארחת בישראל ואני בטוח שכולם מתגעגעים לאוהדים. השחקנים עושים מה שהם יכולים. כמו שאתה יודע ואני יודע – כשמכבי משחקת בת"א יש לה יתרון גדול. מכבי החתימה כמה שחקנים חדשים בשבועות האחרונים והיא התמודדה עם פציעות, אז היא צריכה זמן. כשיהיה למכבי סגל מלא, אני מאמין שיסתכלו עליה כאחת הקבוצות החזקות ביורוליג".
אילו זיכרונות יש לך מיד אליהו והאוהדים של מכבי ת"א?
"התשוקה. זה לא מקום שקל לשחק בו, אבל זה מקום שכיף לשחק בו. זה אחד האולמות שהכי נהניתי לשחק בהם, בעיקר כשבמכבי הייתה בטופ של היורוליג. אני אוהב את הצורה שבה האולם בנוי, את המיקום שלו ואת הצהוב וכחול שרואים בכל מקום. אי אפשר לפספס את התשוקה של האוהדים ואת הכבוד שלהם כלפי הכדורסל. זאת ללא ספק עיר כדורסל. בכל פעם שהגעתי לתל אביב ידעתי שמחכה לי משחק טוב וקשה".
"הכל. תל אביב זו עיר יפהפייה, אני אוהב את הנוף של הים והאנשים מדהימים. אחד השחקנים הראשונים ששיחקתי איתם בקריירה המקצוענית שלי היה ישראלי, אפיק ניסים. התקרבנו מאוד וכשהייתי משחק נגד מכבי בישראל היינו נפגשים ומדברים. יש לי הרבה חברים ששיחקו במכבי והערכה רבה כלפי המאמנים לאורך השנים, כמו דייוויד בלאט".
אם היית יכול לחיות מחדש משחק יורוליג אחד מהקריירה שלך, במה היית בוחר?
"אני חושב שהייתי הולך עם גמר הפיינל פור באיסטנבול ב-2012 כשזכיתי עם אולימפיאקוס בתואר היורוליג הראשון שלי. חזרנו מפיגור 19 נגד צסק"א מוסקבה (יורגוס פרינטזיס קלע את סל הניצחון האייקוני) ובגלל כל מה שקרה על הפרקט אין לי זיכרונות מהמשחק הזה. גם לא צפיתי בשידור החוזר שלו עד היום. לכן אם הייתה לי אפשרות לחזור אחורה בזמן למשחק אחד, הייתי חוזר לשם וחי מחדש את הכל. זה יכול היה להיות ממש מגניב".
מבין כל הדברים שלמדת ביורוליג, מה אתה הכי מעריך?
"שיחקתי עם הרבה רכזים גדולים כמו ואסיליס ספאנוליס, מילוש תאודוסיץ` או סרחיו רודריגס והם גרמו לי לקרוא טוב יותר את המשחק ולהבין אותו. הם גאוני כדורסל".
אני תמיד אהבתי להשוות את צורת המשחק שלך לצ`ארלס בארקלי, אילו השוואות אתה שמעת לאורך השנים?
"שמעתי לא מעט פעמים את ההשוואה לבארקלי, כי גם אני שחקן פנים נמוך (1.98 מ'). השוו אותי לכל סנטר נמוך".
איזה טיפים יש לך בשביל הכדורסלנים הצעירים שקוראים את הראיון הזה והיו רוצים להפוך לריבאונדרים יותר טובים?
"כדי להיות ריבאונדר טוב אתה צריך שני דברים. הדבר הראשון הוא לב ורצון לקחת ריבאונדים. זה מה שקרה לי, אני פשוט התאהבתי בלקחת כדורים חוזרים. בילדות שלי דניס רודמן היה אחד השחקנים האהובים עליי, אני אהבתי את המאמץ שלו וההשפעה שלו על המשחק בלי לקלוע. הייתי צופה בו ולומד איך הוא רוצה להגיע לכל כדור. הדבר השני שצריך זה מיקום טוב. כדורסל זה משחק של מיקומים וזוויות. ברגע שאתה קורא את המשחק ומבין את המשחק, אתה יודע איפה למקם את עצמך. אתה מסתכל על הזווית שממנה שחקן ההתקפה זרק ויודע איפה הכדור יכול לנחות. אני למדתי את הדברים האלה ועבדתי עליהם. אנשים שואלים האם אפשר לעבוד על ריבאונדים, התשובה היא כן. הייתי אוהב באימוני קליעה לצפות בחברים שלי זורקים וללמוד לאן הכדורים הולכים".
איך בכלל הפכת לסנטר? מי המאמן הגאון שאמר `בואו ננסה את קייל ב-5`?
"בצעירותי תמיד היו לי ידיים גדולות, רגליים גדולות וזרועות ארוכות, כך שכולם חשבו שאני הולך להיות יותר גבוה ממה שבסוף הייתי. הייתי יותר גבוה משאר הילדים. אני `אולד סקול`, כשאני גדלתי כדורסל היה משוחק בצורה אחרת – בפנים ובחוץ. תמיד שמו את השחקנים הגדולים בצבע, בניגוד להיום שמאפשרים לילדים לעשות הכל על המגרש. כולם עושים הכל. תמיד נתנו לי מספרי גופייה של סנטרים, 44 או 55 למשל, והורגלתי לשחק בפוסט. המאמנים הראשונים שלי החליטו לשים אותי בצבע כי הם חשבו שאהיה גבוה יותר, אבל לשמחתי היה לי מזל והכדורסל החל להשתנות. עם השנים הגובה של השחקנים והעמדות איבדו מהחשיבות שלהם, ומה שקיבל יותר דגש היה ההתאמה שלך לקבוצה. הכדורסל הפך למשחק מהיר יותר עם הרבה יותר חילופים בהגנה ודרישה מגוונת יותר מסנטרים, כך שזה שיחק לטובתי וניצלתי את הטיימינג. כשחקן פנים נמוך יכולתי לעשות קצת מהכל".
בחזרה לפיינל פור 2014 במילאנו. אחד הרגעים הגדולים בהיסטוריה של מכבי ת"א ואחד הרגעים הכואבים בקריירה שלך. קח אותנו למה שקרה שם מהעיניים שלך.
"אנשים נוטים לשכוח שהמשחק התהפך אחרי הפציעה של ארון ג`קסון, זה כבר היה בידיים שלנו. מכבי ניצלה את החיסרון שלנו בקו האחורי. טייריס רייס, ריקי היקמן ודווין סמית` `הלכו לעבודה`, הם עברו בקלות את הגארדים שלנו ופתאום זה היה משחק חדש. אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול... דייוויד בלו קלע את השלשה הגדולה, היינו אמורים לעשות `סוויץ" בחסימה ולא עשינו את זה. אח"כ לקחנו פסק זמן, שרטטנו תרגיל להכנסת כדור והתרגיל עבד מושלם, אבל אולי ויקטור (חריאפה) חשב שמיד יבצעו עליו עבירה והוא איבד את הכדור. משם טייריס עשה מהלך גדול. הייתה לו שנה מטורפת, כך ששמחתי בשבילו ובשביל היקמן, אחד החברים הכי טובים שלי ששיחק איתי ביחד בקולג`.
קל לשכוח שלסוני ווימס הייתה זריקה פנויה לגמרי בשנייה האחרונה, אבל לא היה לנו מזל וזה חלק מהקסם של הפיינל פור שאנשים כל כך אוהבים. הפורמט הזה מייצר רגעים לכל החיים, טובים או כואבים. פיינל פור זה עניין של איזו קבוצה נמצאת בכושר הטוב ביותר באותה נקודת זמן וב-2014 מכבי הייתה בכושר הכי טוב, אחרי הסדרה שלה מול מילאנו. המומנטום היה בצד שלהם. ההורים שלי הגיעו במיוחד למילאנו וזה אחרי שהם לא היו בשני הפיינל פורים הקודמים שלי באולימפיאקוס כשזכיתי, אז אחרי שהפסדנו אבא שלי צחק ואמר שהוא לא מגיע שוב. זאת הייתה חוויה כיפית וזה חלק מהיופי של הפיינל פור".
"סיימתי את התקופה שלי באולימפיאקוס ואני והיקמן תמיד רצינו לשחק ביחד. הוא סיפר לי המון דברים טובים על תל אביב ומכבי, וזו הייתה הזדמנות נהדרת. קואץ` בלאט התקשר, הייתה לנו שיחה ארוכה על האפשרות שאגיע למכבי, אבל לצערי זה לא יצא לפועל ולא הצלחנו לסגור את העסקה. מכבי כבר סיכמה עם שחקן אחר או משהו כזה (החזירה את סופו לקדנציה שנייה). למרות שממש אהבתי את התקופה שלי בצסק"א ונהניתי שם, תמיד ישב לי בראש מה היה קורה אם הייתי חותם במכבי ומשחק עם ריקי והחבורה הזאת באותה עונה. מגניב לחשוב מה אם הייתי במכבי. בכל מקרה, בסוף מכבי בכלל לא הייתה צריכה אותי והיא זכתה ביורוליג נגדי, אז זה לא היה משנה. יש לי הערכה אדירה לקואץ` בלאט, כמאמן וכבן אדם, תמיד רציתי לשחק תחתיו. שמעתי עליו כל כך הרבה דברים מדהימים. לכן רציתי להגיע למכבי, אבל לצערי זה לא קרה. אני תמיד אוהב את מכבי ואת תל אביב".
השגת כל כך הרבה דברים בקריירה שלך ביורוליג, אבל אם היית יכול לעשות משהו אחד שלא עשית, מה זה היה?
"אני אסיר תודה על הקריירה שהייתה לי ובכנות לא הייתי משנה דבר. ההפסדים אפשרו לי לנצח וההחטאות אפשרו לי לקלוע. הקריירה שלי ביורוליג הייתה חלומית, כשהגעתי לאירופה לא דמיינתי שאעשה את כל זה. לא הייתי משנה כלום, כי אם הייתי משנה משהו אחד, אולי הדבר השני לא היה קורה".
מילאנו לא מצליחה לעמוד בציפיות שלה בשנים האחרונות. מה חסר או לא עובד בעיניך?
"זה חלק מהכדורסל לפעמים. אתה יכול לבנות סגל חזק, אבל מסיבה כלשהי הוא לא יעבוד. אנשים שוכחים שהיו לנו הרבה פציעות בשנתיים האחרונות. שחקנים שלנו נפצעו בתחילת העונה ועד שהצלחנו להתאושש זה כבר היה מאוחר מדי. בכל זאת היינו קרובים מאוד להצלבה ולפליי-אין בשנתיים האחרונות, כך שבסגל מלא זה אולי היה נראה אחרת. אם היינו מגיעים לפלייאוף הכל יכול היה לקרות, כמו שדיברנו על מכבי ב-2014. זה אולי היה עניין של כימיה, אולי של חוסר מזל, אבל זה חלק מהכדורסל. למרות שלא עמדנו בציפיות שלנו במילאנו – עדיין עשינו דברים יפים ביורוליג ובתוך המועדון. רצינו לשנות את התפיסה כלפי המועדון באירופה ועשינו את זה. החתמנו שחקנים יוקרתיים, הגענו לפיינל פור ונהנינו מיתרון ביתיות. אני חושב שקואץ` מסינה לקח את המועדון הזה קדימה".
"קואץ` מסינה הוא אגדה, הוא אחד המאמנים הגדולים בהיסטוריית הכדורסל ומגיע לו לאמן עד מתי שהוא רוצה ולהוביל את מילאנו עד מתי שהוא רוצה. הוא הוביל אותה להצלחות בשנים שלו במועדון והשיטה והגישה שלו הוכיחו את עצמן. אני חושב שמילאנו תהיה בסדר, זה חלק מהספורט. צריך להמשיך להילחם ואני מאמין במסינה ובארגון".
מה למדת מאפיק ניסים בתחילת דרכך?
"הוא לימד אותי בשלב מוקדם איך לשחק את הפיקנ`רול. באתי מקולג` ושם היינו מריצים פיקנ`רול בצורה נונשלנטית, הרבה פעמים כדי לסדר לשחקנים מהלכי בידוד. ביורוליג אם אתה רוצה להצליח, אתה חייב להיות טוב בפיקנ`רול. אפיק לימד אותי איך להתגלגל, לאן להתגלגל ואת הבסיס לכל הדבר הזה שאח"כ שיפרתי לאורך הקריירה. מגיע לו הרבה קרדיט. הוא גם לימד אותי איך להיות מקצוען. מי שמכיר את אפיק יודע שהוא אחד המקצוענים הגדולים, הוא אדיר על המגרש ומחוצה לו, כך שהוא לימד אותי מה דרוש ממני כדי להיות כדורסלן מקצועני. הוא אחד הראשונים שהערצתי ואני אסיר תודה שזכיתי לשחק איתו בתחילת הדרך שלי באיטליה".
ולסיום – אתה תצפה במכבי נגד מילאנו הערב?
"כן, אני צופה בכל המשחקים. אני מקווה שזה יהיה משחק טוב. מילאנו משחקת טוב, היא החתימה את ניקו מאניון והיא מתחילה להיכנס לקצב ביחד עם שאר שחקני הרכש החדשים. אני חושב שמכבי נמצאת בסיטואציה דומה, היא ספגה הפסדים קשוחים אבל יש לה שחקנים שלומדים מה התפקיד שלהם בקבוצה. כמובן שאני משוחד ואני רוצה שמילאנו תנצח ותצליח, אבל אני חושב שזה יהיה משחק ממש טוב. שתי הקבוצות צריכות את הניצחון הזה".
