נדמה שאחרי ארבעה משחקי יורוליג כבר אפשר לומר שבסגל הנוכחי, הזהות של מכבי תל אביב מתעצבת, מתגבשת ומייצרת שתי קבוצות, ממש כמו שאומרים כאן לאחרונה: זו של הברכה וזו של הקללה. הברכה של מכבי חושפת קבוצת התקפה אלגנטית וחכמה. עם מגוון דרכים לייצר סלים, בטח עם התוספת של סייבן לי, בטח עם ריבאונד התקפה כמו אתמול (19!). גם אם אתמול האחוזים לשלוש עמדו על 25%. זה קורה בכדורסל.
עם פרס ענק: לחצו להרשמה לפנטזי NBA
אבל יש גם קללה. והיא עסיסית ויורקת אש, ומספרת על קבוצה שלא מסוגלת לייצר עצירה גם אם תבלע את כל טבליות האימודיום בבתי המרקחת בת״א ובבלגרד רבתי. לא עצירה בפיק אנד רול, לא בכיסויים של חסימות אחרות וברוטציות, לא בהגנת היחיד. מכבי קלעה 79 נקודות בפעם השנייה העונה ביורוליג, הפסידה בפעם השנייה, כי היא בנויה טוטאלית על יצירת סקור גבוה כדי לנצח משחקים.
הפער הזה, בין חוויה אסתטית כשהיא עם הכדור לבין חרדה כשהיא בלעדיו, הוא חתיכת מטוטלת רגשית לאוהדיה וחתיכת כאב ראש למאמניה. גם הם מבינים שכדי להגיע לפלייאוף השנה צריך לקוות שהקבוצה תגיע ל-85 נקודות ומעלה כדי להיות בעמדת ניצחון. אבל מה אם לא? על מה היא תסתמך לנצח משחקים?
היו כמה התקפות אתמול, הרבה בזכות ריבאונד ההתקפה, שמכבי הטילה פצצות ברצף על הטבעת הסרבית שנראו כמו חגורת אש של צה״ל, רק בלי הדיוק. החופש הזה לירות יכול להתפרש כשכונתי, אבל זה בדיוק העניין: זו מכבי ת״א של העונה. היא חייבת לייצר נקודות, הרבה ומהר, גם אם זה אומר התקפות קצרות, ושלכל אחד, כמעט בכל הזדמנות, יש אישור ירי. אבל מסתבר שכשהכדור לא נכנס, או אז צריך חוקיות, יציבות וכלים הגנתיים שיחפו על יום קליעה רע וינצחו משחקים מהסוג של אתמול, או מהסוג ששוחק במונאקו. ואת זה למכבי ת״א הנוכחית פשוט אין.
ואולי זה בכלל סיפור העייפות של שבוע כפול ביורוליג פלוס משחק ליגה מקומי? אז לחובבי הטריוויה נגלה שלא רק מכבי ת״א, אלא גם פרטיזן בלגרד שיחקה ביורוליג ביום שלישי ובליגה ביום שבת. והיא, משום מה לא "נפלה מהרגליים".
אז באותה מידה שהחששות של מכבי ת״א מפתיחה קטסטרופלית של היורוליג בגלל הסגל החסר, הלא מגובש ונטול הביתיות יכול היה להיות עכשיו במאזן 4:0, היא גם יכלה הייתה להיות במאזן הפוך של 0:4. אבל המציאות, כנה ולא מתפשרת על האמת כהרגלה, מייצבת אותה עם מאזן 2:2, קצת ברכה, קצת קללה.
אבל יכול להיות שסך היכולות של הסגל הנוכחי של קטש אינו מסוגל לייצר פתרונות הגנתיים ראויים. שהבעיה ההגנתית של מכבי היא אקוטית, מערכתית, שזה מה יש. הרי אין לה מספיק גודל אתלטי לייצר חילופים אוטומטיים. וכשנוצר חילוף, נוצרת דרך אל הטבעת הצהובה. המעבר בכוח בפיק אנד רול הוא רעיון אמיץ אבל חושף את הצבע שלה להטבעות ואם לא להטבעות אז למסירות החוצה לשלשות.
הגנת היחיד של חלק מהשחקנים שלה נראית כמו מישהו ששמו אותו בהילוך איטי שמנסה לעצור מתקיף בפאסט פורוורד. אתמול אוברדוביץ` זרק הצידה כל תרגיל מתוחכם שלא עירב פיק אנד רול גבוה וטחן עד דק את תמיר בלאט ורומן סורקין, את ג`ון דיברתולומאו וחסיאל ריברו. אבל רגע. יכול להיות שלעודד קטש יש פתרון? שהוא מונח לו ממש מתחת לאף? הוא אמנם מתאים לנוער מחוזית, שהיא ליגת הנוער המופלאה בעולם, אבל נטען שוב שמה שטוב לנוער מחוזית טוב גם ליורוליג. לחץ! על כל המגרש! כמו שכתבו סמי בירנבך ורמי פורטיס, ״לחץ! תנו לו לצאת. לחץ! עמוק ורוטט". ואתמול זה עבד! פעמיים!
בשתי הזדמנויות קטש לחץ על הכפתור של האיזורית הלוחצת על כל המגרש עם 2-2-1, ותיבל אותה עם שמירות כפולות ליד קו החצי או בפיק אנד רול שנוצר בהמשך ההתקפה. ובפעמיים הללו הוא קיבל איבוד כדור וזריקה מחוץ לאזור הנוחות של דייויס שייצרה מתפרצת עם נקודות קלות. השמירות הכפולות הן קריטיות, הן הפואנטה, כי בפעמים שמכבי לחצה ללא שמירות כפולות, אלא רק עיכבה והורידה שניות מההתקפה של הסרבים, זה היה נטול שיניים ולונדברג את בראון הגיעו להתקפה בנינוחות.
אז נכון שהחבר`ה עייפים, ולך תלחץ עכשיו לתקופות זמן ארוכות ונכון שהגימיקים האלה לא יכולים להחזיק לאורך זמן, אלא אם היריבה ממש טיפשה (ופרטיזן רחוקה מכך). אבל קטש לא נתן לפרטיזן הזדמנות להוכיח שהיא יכולה להתמודד עם הלחץ הזה. הוא לא לקח את הסיכון כדי ליצור לעצמו סיכוי. במשחק שניתן היה לזהות מהרבע הרביעי שלו שהוא כנראה הולך לפח, נדמה שהיה שווה לקחת את הסיכון. גם אם זה אומר ללכת עמוק לספסל עד בלוריתו של וויל ריימן העטלף ורפי מנקו הלהוט לשחק (היחידים אתמול עם פלוס/מינוס חיובי).
סייבן לי נתן הצגה ביום שלישי השבוע והעלה את רף הציפיות ממנו לגבהים שמהם הוא מטביע. הוא אותו שחקן מופלא שהיה מול אנדולו וגם אתמול נתנו לו את ההזדמנויות ליצור, אבל פרטיזן העמידה מולו גופות גדולים ורגליים קלילות שלא נתנו לו את הצעד הראשון. על כן הוא היה מאופק, הרים את הכדרור מוקדם מדיי כשניסה לחדור ולא קלע אפילו סל שדה אחד. זה נקרא עקומת למידה.
והנה עוד שני דברים ל-to do list של קטש: סידור ההתקפה שתמקסם את היכולות של לי ורנדולף, ושיחת תיאום ציפיות בהם המילים "זה עליכם" תאמרנה. לי מגיע על תקן מושיע. לא בקטע של מנהיגות, אלא כזה שבזמן שההתקפה לא מוצאת דרך לטבעת, כשהמומנטום שלילי, כשהכל קורס, הוא יהיה זה שימצא דרך. אבל צריך לעזור לו כדי שיוכל לעזור להתקפה של מכבי. לסדר את ההתקפה שתיצור לו בידוד, ועל הדרך תגרום להתעסקות של ההגנה עם הסחות דעת.
כנ"ל לגביי רנדולף, שנתן מחצית ראשונה מופלאה ומחצית שניה תקלה. שניהם צריכים להבין שאין מישהו אחר שמסוגל לעשות את זה. זה עליהם. ומי שחייב להפעיל אותם הוא תמיר בלאט, שהיה אתמול מרחק אסיסט אחד וריבאונד אחד מטריפל דאבל. וכל אסיסט בצבע. וכל ריבאונד שגעון. פעם הייתה בארה"ב ליגה לשחקנים בגובה 180 ס"מ ומטה. קראו לזה 6 פיט אנד אנדר. בלאט, שעומד בקריטריון לשחק בליגה הזו, לקח אתמול 9 (!) ריבאונדים. אבל הוא גם לקח הימור מזעזע ועזב את ניליקינה לשמירה כפולה שעלתה בשלשה שלו שהעלתה ל-7 הפרש, 3 דקות לסוף, וקבע שמכבי תמשיך לחפש ניצחון על פרטיזן בבלגרד מאז האחרון שלה שהיה ב-2010.
מלח על הפצעים לסיום
המפגש הבא של מכבי ת"א הוא עם ז׳לגיריס, בז׳לגריו ארנה, שאם היה ברית אולמות תאומים, הוא היה אח תאום ליד אליהו הרועש, רק בירוק. זו תהיה תזכורת כואבת לאוהדי מכבי ת"א איך יכול וצריך להיראות אולם כדורסל ביורוליג במקום שאהבת הכדורסל בו היא טהורה ואמיתית. במהרה בימינו גם הם יחזרו להרעיש אולמות.
