אתמול במינכן מכבי הביאה את התהליך הזה לשלמות. למה זה קרה? כי החשיבה האנליטית של קטש על ניהול דקות משחק במקום לנהל את האירועים מובילים אותו להרכבים בעייתיים מאוד התקפית, מה שמזמין לחץ מצד היריבה, מה שמוביל לפואנטות התקפיות עם סיכויי הצלחה נמוכים, מה שמוביל לאיבודי כדור ולהורדת ההפרש. או אז היריבה נכנסת למומנטום, מוצאת את הדרך לעלות ליתרון, הקהל הביתי נדלק, מכבי נכנסת לבלוק מנטלי עם דז׳ה וו של חוויה שלילית שנצרבה לה בתודעה כבר יותר מידי פעמים, שהופכת לנבואה שמגשימה את עצמה, שנגמרת בהפסד. מכבי אמנם מצליחה להישאר קרובה לאורך הרבע הרביעי אבל אז, בהינתן מחסור גדול בגו טו גאי שיזיז את כולם הצידה ויעשה סל סטייל סייבן לי, היא נחנקת. המהלכים ששחקנים גדולים עושים כשקבוצות נזקקות להם ברגעים אחרונים של משחקים צמודים לא נמצאים ברפטואר של הסגל הזה. וכך שוב ושוב ושוב.
נדמה שזו לא רק עקומת למידה בעייתית בניהול המשחק של קטש, ולא רק מחסור בהפקת לקחים מאיבודי יתרון קודמים, אלא אידיאולגיה שמובילה לניהול יתר טקטי. קטש מנהל את המשחק לפי הכוונות ולא לפי ההתפתחויות בשטח. נכון שבכדורסל של העידן הנוכחי יתרון דו ספרתי הוא כבר לא סיפור גדול, אבל מכבי ת״א שמה בלמים על עצמה כשהיא יכולה להגדיל את היתרון ולהפוך את הרבע הרביעי לגארבג׳ טיים.
״אם זה עשרים תעשו את זה שלושים״ זה לא רק שם פוטנציאלי של הביוגרפיה של שמעון מזרחי, אלא תוכנית פעולה טקטית שקטש מתעלם ממנה. אתמול, אם החשש שלו שבלאט, רנדולף, והורד ייפלו מהרגליים בדקות הסיום ועל כן הוא חייב לתת להם דקות מנוחה בסוף הרבע השלישי, שישאיר אותם על המגרש ויראה אם זה באמת נכון. התיאוריה ההפוכה, זו שמוציאה אותם למנוחה וגורמת למכבי לאבד את היתרונות הללו, מוכחת שוב ושוב, ומכבי ת״א מתעוררת שוב ושוב ביום האתמול. ויש גם אירוניה. בדרבי האחרון, איטודיס עשה מעשה קטש כשהעלה ברבע השלישי הרכב של ארבעה ישראלים מול החמישייה הראשונה של מכבי, והצהובים סגרו את הסיפור והפכו את הרבע האחרון לעשר דקות של שמחה לאיד צהובה. עוד הוכחה שמה שטוב לישראליליג טוב גם ליורוליג.
לרגעים רבים אתמול היה נדמה שבאיירן מינכן ומכבי ת״א הן תאומות אידיאולוגיות. קבוצות עם אוריינטציה התקפית מובהקת, שלא לומר מתעבות את הצד ההגנתי, בלי גבוה משמעותי, שמעוניינות להגיע מהר להתקפה, לרוץ כמעט בכל מחיר, להגיע לפואנטות במשחק מעבר ולשחק 40 דקות של ספרינט. ההבדל המשמעותי ביניהן הוא כמות השלשות. באיירן זורקת שלשות באדיקות דתית, גולדן סטייט פינת בוואריה, ומכבי ת״א ניסתה להידמות אליה והצליחה לא רע עם 16 שלשות במחצית הראשונה ועוד 11 בשנייה. שיא עונתי של כמות שלשות של הצהובים וזה נראה עליהם טוב.
גם הגנתית, במחצית הראשונה, מכבי ת״א הביאה אנרגיות של דרבי, הייתה אגרסיבית בטיפול בפיק אנד רול, נתנה את תשומת הלב במרדפים אחרי קארסן אדוורדס, וניסתה להישאר קרוב לאנדראס אובסט, האיש ששלשה עבורו היא לחיצה על כפתור במעלית עבורנו. זו לא הייתה רק אינטנסיביות אלא חוקיות הגנתית ממש, דברים שלא ראינו ממכבי - שהייתה רנדומלית לחלוטין בתגובות ההגנתיות שלה עד היום. נראה כמו דברים שממש שמו עליהם דגש באימונים. יכול להיות שקטש העביר סדנה הגנתית לחבר׳ה? אולי, אבל זה החזיק מחצית אחת. במחצית השנייה, חזרו חגיגות היובל של יריבות מכבי עם 50 פלוס נקודות.
הקריסה הטקטית החלה בחלק השני של הרבע השלישי וההגנה של המחצית הראשונה נעלמה כלא הייתה ברבע הרביעי. באיירן כיוונה את ההתקפה שלה לכיוונו של אדוורדס שלרוב קיבל את הכדור והריץ פיק אנד רול. מהפיק אנד רול הזה בדקות האחרונות, יצא הניצחון של באיירן. הדקות הללו היו קונצרט של אדוורדס ואובסט, שקלעו 17 מ-20 הנקודות האחרונות של באיירן. לרגע היה נדמה שיוקובאייטיס יוכל להתמודד עם אדוורדס, אבל מבט מעמיק יותר גילה שגם אם יוקובאייטיס היה בסדר ועשה כל מה שיכול היה לעשות, היכולת וההבנה ההגנתית של ווניין גבריאל, דווקא במשחק היורוליג הכי טוב שלו התקפית, היו אלה שעזרו לאדוורדס. כשקיבל את גבריאל בחילוף, אדוורדס לקח אותו לטיול ללייאפ במעבר טבעת.
כשיוקובאייטיס רדף על הגב של אדוורדס כדי להימנע מחסימה, כמו שצריך לרדוף אחרי שחקן כזה, גבריאל נעלם מעמדת העזרה ונתן לאדוורדס עוד לייאפ. כשקיבל פיק אנד רול במעבר, אדוורדס חלף על פני יוקובאייטיס שנאבק בחסימה ועל פני רנדולף שנאבק ביכולת שלו להישאר מול אדוורדס בדרך לעוד לייאפ. אחר כך אדוורדס קיבל פעמיים את הורד בחילוף בפיק אנד רול: פעם אחת סחט עבירה ובפעם השנייה קלע עליו מיד עוד סל בצבע לאחר שהוציא אותו משיווי משקל. וכשאדוורדס לא קיבל את הכדור, באיירן הלכה לפיק אנד רול של וויילר-באב ופויקטמן. רנדולף והורד המבולבלים נשארו על וויילר-באב (1 מ-4 ב-26 דקות), ופויקטמן, שקלע שלשה כמה דקות לפני כן, הסתובב החוצה (פיק אנד פופ). תמיר בלאט נאלץ לעזוב את אובסט שהיה בפינה ולעזור על פויקטמן. הגבוה הגרמני הוותיק מסר לאובסט שתפר שלשה ולחץ על הכפתור במעלית: באיירן עולה, מכבי יורדת. ככה נראית היררכיה. ככה נראים גו טו גאייס.
דגל לבן באופק
זה אמנם נגמר רע, אבל מכבי ת״א משחקת בתקופה האחרונה כדורסל טוב, לפחות מבחינת מיצוי הפוטנציאל של הסגל הזה. ההפסדים כאמור, נופלים על ניהול טקטי, לא על יכולת. מכבי יכולה להיות אופטימית בכניסה לשבוע הכפול ביורוליג עם משחקים מול הכוכב האדום ובסקוניה. אופטימית זה לא אומר פייבוריטית, אבל מסוגלת לעקוץ, אולי רחמנא ליצלן, לשמור על יתרון ולסגור סיפור.
האופטימיות נובעת מהעובדה שווניין גבריאל השכיח לפרקים את ריברו וסורקין, ורנדולף נראה כמו הקומבו גארד הזה שמכבי חיכתה לו מתחילת השנה. הצמד בלאט והורד נראה כמו שני חלקי פאזל שמתאימים על המילימטר. בכלל, אם במכבי מנסים עכשיו להחתים את הורד לפני שיברח להם, אולי שווה לתת לתמיר בלאט לנהל עם הסוכנים של הורד את המשא ומתן. ההבנה העיוורת ביניהם והמספרים שהורד עושה בזכות בלאט הם פקטור משמעותי בהפיכתו לשחקן כזה דומיננטי.
בלאט מוצא את הורד בפיק אנד רול בהתקפות מעבר לאלי אופ מרהיב, מוצא אותו במיס מצ׳ בדיוק במקום שנוח להורד לתפוס את הכדור ובזווית ובגובה שלגארד ששומר עליו אין סיכוי לתפוס. ועם כל זאת, רגע לפני שאירופה מתכסה בלבן לכבוד כריסמס, מתקרב הרגע שמכבי יניפו דגל לבן על עונת היורוליג ומכבי תצטרך להחליט איך היא מתנהלת עם עונת היורוליג הנוכחית ואיך היא מקדמת סדר עדיפויות שיבטיח לה תארים מקומיים. הניצחון בדרבי, והדרך שבה הוא נעשה, נותן לה ביטחון.
אבל יש סיכוי לא רע שהפועל ת״א של חודש אפריל תראה אחרת לגמרי. והמבחן מול הפועל ירושלים מגיע אוטוטו. עונת טאנקינג ביורוליג תהיה נסלחת לאור הנסיבות. אבל האם איבוד תארים מקומיים כבר יהיו פתח לזעזועים פנימיים בבעלות או חיצוניים עם מחאת אוהדים? נדמה שהנהלת מכבי ת״א יכולה לישון בשקט. מרבית הסיכויים שהמתלוננים יתלוננו וירוצו לקנות מנוי.
זה אמנם נגמר רע, אבל מכבי ת״א משחקת בתקופה האחרונה כדורסל טוב, לפחות מבחינת מיצוי הפוטנציאל של הסגל הזה. ההפסדים כאמור, נופלים על ניהול טקטי, לא על יכולת. מכבי יכולה להיות אופטימית בכניסה לשבוע הכפול ביורוליג עם משחקים מול הכוכב האדום ובסקוניה. אופטימית זה לא אומר פייבוריטית, אבל מסוגלת לעקוץ, אולי רחמנא ליצלן, לשמור על יתרון ולסגור סיפור.
האופטימיות נובעת מהעובדה שווניין גבריאל השכיח לפרקים את ריברו וסורקין, ורנדולף נראה כמו הקומבו גארד הזה שמכבי חיכתה לו מתחילת השנה. הצמד בלאט והורד נראה כמו שני חלקי פאזל שמתאימים על המילימטר. בכלל, אם במכבי מנסים עכשיו להחתים את הורד לפני שיברח להם, אולי שווה לתת לתמיר בלאט לנהל עם הסוכנים של הורד את המשא ומתן. ההבנה העיוורת ביניהם והמספרים שהורד עושה בזכות בלאט הם פקטור משמעותי בהפיכתו לשחקן כזה דומיננטי.
בלאט מוצא את הורד בפיק אנד רול בהתקפות מעבר לאלי אופ מרהיב, מוצא אותו במיס מצ׳ בדיוק במקום שנוח להורד לתפוס את הכדור ובזווית ובגובה שלגארד ששומר עליו אין סיכוי לתפוס. ועם כל זאת, רגע לפני שאירופה מתכסה בלבן לכבוד כריסמס, מתקרב הרגע שמכבי יניפו דגל לבן על עונת היורוליג ומכבי תצטרך להחליט איך היא מתנהלת עם עונת היורוליג הנוכחית ואיך היא מקדמת סדר עדיפויות שיבטיח לה תארים מקומיים. הניצחון בדרבי, והדרך שבה הוא נעשה, נותן לה ביטחון.
אבל יש סיכוי לא רע שהפועל ת״א של חודש אפריל תראה אחרת לגמרי. והמבחן מול הפועל ירושלים מגיע אוטוטו. עונת טאנקינג ביורוליג תהיה נסלחת לאור הנסיבות. אבל האם איבוד תארים מקומיים כבר יהיו פתח לזעזועים פנימיים בבעלות או חיצוניים עם מחאת אוהדים? נדמה שהנהלת מכבי ת״א יכולה לישון בשקט. מרבית הסיכויים שהמתלוננים יתלוננו וירוצו לקנות מנוי.
