אתם לא זוכרים כי אתם צעירים, אבל פעם היה פרס בטוטו על אפס ניחושים. נכון. ההסתברות לטעות בכל התוצאות גדולה פי 467,865 מההסתברות לנחש את כולן (באמת חישבתי), אבל נראה לי שזאת מטאפורה טובה לקיץ של הפועל סל - אם יש שתי החלטות גרועות שאפשר לקחת, הפועל תמצא דרך שלישית, שתהיה גרועה משתיהן יחד.
אנגולה. אפילו הוא לא יודע
בסוף העונה שעברה, בואך תחילת הקיץ, היה ברור לכל שבריאן אנגולה לא היה בתוכניות המקצועיות. לגיטימי. רק שאף אחד מהצדדים לא הצליח לעשות עם זה שום דבר. הוא לא היה בתוכניות, ונשאר בקבוצה. הוא לא היה בתוכניות, ופתאום נכנס בגביע ווינר. הוא לא היה בתוכניות, ואחרי בדאלונה הוא גם הפך לאשם בהפסד. תרימו רגע את העיניים, ותסתכלו מעבר לכביש - כששם לא רוצים שחקן והוא לא רוצה ללכת, עושים לו נסראללה. סמסו לסוני ווימס. הוא יספר לכם.
מסקנת ניהול מספר 1: החלטת? תבצע. לא משנה מה זה דורש - אם אתה מאמין שזה ההבדל בין הצלחה לכשלון? היידה.
דדאס. זה שבנאדם יודע לחנות עם רכב משפחתי, לא אומר שהוא יכול להיות הנהג הראשי של מק׳לארן
דדאס עמד לו בהיכל שלמה הריק, ועופר זרק עליו קבוצת כוכבים. נשדרג לו את הקומודור 64 לפלייסטיישן 899, מה כבר יכול להשתבש? ובכן, הכל. מאמן כדורסל הוא לא רק סמכות מקצועית שצריכה לבנות סגל, לבנות צוות מקצועי, לנהל משחקים ולפתור משברים. הוא צריך לנהל אינסוף אגו, הוא צריך לחלק מאתיים דקות לסגל שכל אחד מהם הוא כוכב כדורסל בעבר, בהווה או בעתיד. זה לא מתכנס.
לוגיקה פשוטה: עופר ינאי לא היה לוקח בחיים את הבעלים של עסק קטן בעיר למשרת מנכ"ל נופר אנרגיה שבבעלותו.
מסקנת ניהול מספר 2: Power is nothing without control
היינו במתמטיקה, לוגיקה, ועכשיו - פיזיקה
אנרגיה היא משאב מתכלה. חוק שימור האנרגיה אומר שאנרגיה היא כמו הנודניק הזה מוועד הבית. אף פעם לא נעלמת. היא רק משנה צורה ועוברת ממקום למקום. איפה הטרגדיה? בקבוצה מקצוענית, אנרגיה היא מרכיב קריטי ביכולת לנצח וצריך לשמור עליה כמו אתרוג מרוקאי שנייה לפני סוכות, כדי שאפשר יהיה לבנות עליה לפני משחקים חשובים, בזמן משברים, כשיש צונאמי מאיים של אגו ובכללי, כשכל המדדים קצת למטה.
אז בהפועל, בעטו בסוללה הזאת ועוד אין חצי אוקטובר. הקרקס במדיה, מו״מ שקורה רק אם יש ווי-פיי, ורעשי רקע מכל כיוון כאילו שאנחנו בתחרות למי יש את הבלגן הכי עבה. אנרגיה יכולה להישרף בכאוס. את ההפך אי אפשר לעשות. וזה חבל מאוד.
מסקנת ניהול מספר 3: כדי שכישרון יהפוך לברזלים, הוא צריך שקט.
כשהקבוצה נזרקה לחיריה, היו כמה אוהדים שחיטטו בזבל, ניקו, הבריקו והקימו אותה
זה מעצבן אותי יותר מהכל. אוהדי הפועל תל אביב היו פה הרבה לפניך ויהיו פה הרבה אחריך. אני מאושר שהגעת. באמת. אני רוצה תארים. אני רוצה יורוליג. אני רוצה עשרת אלפים איש באדום. אבל גם את הסטייק הכי גדול, אי אפשר לבלוע בביס. לא לקחנו תואר מ-1993 וכמות האוהדים רק גדלה. הפועל תל אביב היא משפחה של אלפי אנשים. כן. זה גם מועדון וגם קבוצה, אבל אין עוד קבוצה בישראל שכל מי שהולך לכדורסבל הולך לכדורגל, ולהפך, בכאלה אחוזי התאמה.
ומה קרה לאוהדים האלה מיולי? כן יד אליהו לא יד אליהו, בחירות, ריבים של כולם עם כולם, צוות ניהולי שלם שפוטר. ישו. איזה ברדק. ואם אתה חושב שזה לא מגיע לשחקנים, אין לך מושג. תנסה לדבר איתם (אם אתה רוצה שמות בפרטי, אתן לך). הם גמורים מזה. ואני אגלה לך סוד. גם עם תקציב של ארבע מאות מיליארד קריפטו, הקבוצה הזאת היא כלום בלי שער חמש, בלי אלה ששתו בירה אצל עמירם, בלי אלה שנסעו עם סוקולובסקי לכפר בלום או ישנו בשקי שינה על החוף באילת, כדי לראות את אמיר כץ ננעל בצבת של דיוויד ת׳רדקיל.
מסקנת ניהול מספר 4: אתה אמנם הבוס והמחליט אבל אל תשכח - זה לא שלך ולא יהיה שלך לעולם
אז מה הלאה? מאז האליפות האחרונה של הפועל תל אביב הניפו פה צלחת: הפועל חולון, הפועל ירושלים, מכבי ראשון, גלבוע גליל, גליל עליון ומכבי חיפה. וזה לא היה בגלל כישרון, קהל או כסף. זה היה בזכות ניהול. בזמן שאנחנו התנפצנו על המזח בכל עונה מחדש (והסיבות לא חשובות עכשיו), היו כאלה שהבינו, קיבלו החלטות נכונות וגרפו את הפרס הגדול. מנכ"ל כל יכול, מאמן ששחקנים ירעדו ממנו או יכבדו אותו (היקר מביניהם, ואם אפשר סרבי עם דם על הידיים) ולזוז אחורה. הטרלות טוויטר זה אש. באמת. מה שצריך כדי לפלס דרך ליורוליג, אחלה. מוכן להיות הנהג שלך. אבל בחייך עופר. תן לעבוד.
הכותב הוא אוהד הפועל ת"א
