בלעדי. ראיין טורל בן ה-25 הוא לא עוד שחקן בליגת הכדורסל שלנו. בשנים האחרונות הוא עלה לכותרות בישראל ובארצות הברית בזכות תצוגות כדורסל נהדרות, עזר ל"ישיבה אוניברסיטי" ליצור רצף של 50 ניצחונות בליגת המכללות, וקיבל את הסימון כמי שעשוי להיות חובש הכיפה הראשון ב-NBA. הקיץ הוא חתם בעירוני נס ציונה, אך בראיון מיוחד הוא מסביר שזו בסך הכל תחנה בדרך להגשמת החלום המקצועי, וללא ספק חלום אישי כיהודי – לגור בישראל. כן, דווקא בזמן מלחמה.
"זו לא הפעם הראשונה שאני בישראל, אבל כן פעם ראשונה שאני גר כאן", פותח טורל את הראיון בהבהרה חשובה. "וזה מדהים. האנשים נהדרים, המדינה יפה מאוד והאוכל טוב בצורה מגוחכת. כספורטאי אני צריך לשמור על משטר אכילה מאוד קפדני, וכאן זה יותר קשה מרוב שהאוכל טוב. אבל מעבר לזה, זה פשוט חלום שמתגשם. תמיד רציתי לגור כאן לפחות לתקופה, ועוד לעשות את זה תוך כדי שאני משחק כדורסל – זו פשוט ברכה".
אם כבר דיברנו על אוכל, כשומר כשרות בטח יותר קל לך עכשיו כי כל האוכל כשר.
"זה נכון, אבל זה לא רק זה. אני נהנה עכשיו משני העולמות. גם אוכל מקומי כשר וגם אוכל אמריקאי כשר. בנוסף, אין כמו לעשות כאן ארוחות שבת. אין משהו שדומה לזה. בארצות הברית באמת היה קשה יותר לשמור על כשרות, אז עכשיו אני נהנה מזה שאני יכול פשוט לצאת מהבית ולאכול מה שאני רוצה".
הגעת לכאן הקיץ, כשהמלחמה כבר מתנהלת. לא חששת להגיע למדינה בתקופה כזו?
"לי ולמשפחה שלי יש אמונה, שאני חושב שיש אותה להרבה יהודים בארץ ובעולם, שאם אתה לא בטוח בישראל כיהודי – אז אתה לא בטוח בשום מקום בעולם. וככה הגעתי לישראל. אם מסתכלים על המצב מהפרספקטיבה של האמונה, לא היה לי שום חשש או לחץ להגיע לכאן בתקופה הזאת. למשפחה שלי יש את האפליקציה של פיקוד העורף והם מתקשרים אליי בכל פעם שיש התראה כדי לבדוק שאני בסדר. אבל בסופו של דבר, אני מרגיש כאן מאוד בטוח והכל בסדר".
ובכל זאת, המשפחה שלך בארצות הברית לא אומרת לך לחזור?
"ברור שהם קצת לחוצים מזה שהם רואים שהטילים מגיעים לישראל מכל כך הרבה מקומות וקצת יותר קשה להסביר לאנשים שלא גרים כאן מה בדיוק קורה. הם מוודאים שאני עוקב אחרי ההנחיות ואני מסביר שצה"ל עושה עבודה מדהימה בלשמור על האזרחים. בסופו של דבר הם יודעים שאני כאן בכדי להגשים את התשוקה והחלום שלי – במולדת העם היהודי".
כרגע אתה לבד בישראל?
"כן אני גר ליד נס ציונה, בבאר יעקב, ויש לי ארוסה בארצות הברית, אבל היא צריכה לסיים את השנה האחרונה בלימודים ואז להצטרף אליי. היא יהודייה ואנחנו אמורים להתחתן בסוף העונה. סבתא שלה היא ניצולת שואה והחלום שלה הוא לראות אותה מתחתנת והיא גרה בניו יורק אז כנראה שנתחתן שם".
באר יעקב הוא מקום יחסית שקט מבחינת המלחמה.
"נכון, אני חושב שהיו משהו כמו 5 אזעקות מאז שאני גר כאן. הלילה של התקיפה מאיראן היה משהו שאני זוכר כקצת יותר אינטנסיבי ומלחיץ מאשר ה"רוטינה הרגילה", זו הייתה הפעם הראשונה שממש חוויתי מספר כל כך גדול של אזעקות וטילים. שמעתי המון בומים מבחוץ והדירה שלי אפילו קצת רעדה, אבל אמרתי לעצמי לסמוך על צה"ל ועל אלוהים והכל היה בסדר".
נחזור לתקופה שלך בארצות הברית. בשנים האחרונות דיברו עליך כשחקן שיכול להגיע ל-NBA. הרגשת שזה הולך לקרות?
"תראה, אם היית שואל אותי לפני 10 שנים לאן הכדורסל יכול לקחת אותי, הייתי אומר לך שאין לי מושג ואני רק שמח לשחק. לא ידעתי ואני עדיין לא יודע לאן כל צעד שאני עושה בעולם הזה יוביל אותי. רק המשכתי להתאמן ולשחק כי ידעתי שאני אוהב את זה והשתדלתי להיות הכי טוב שאני יכול. ככה אני עושה גם היום, פשוט מנסה להיות הגרסה הכי טובה של עצמי ואני אראה לאן הקלפים שלי יקחו אותי. לא ידעתי אז ואני לא יודע גם היום אם אני אגיע ל-NBA, אבל אני כן יודע שיש לי את האפשרות ואני אעבוד הכי קשה שאני יכול עבור זה".
אתה חושב שליגה ענקית כמו ה-NBA יכולה לקבל אותך כיהודי דתי? לצורך הדוגמא, משחקים שם לא מעט בשבת.
"אני עושה את ההתאמות שלי. מבחינת שבת, אני משחק בשבת, אבל ישן בקרבת האולם והולך אליו ברגל. אני לא משתמש בטלפון, לא מבשל, לא נוסע ולא משתמש בחשמל. ככה גדלתי כל החיים. כשהייתי ילד היינו משחקים כדורסל עם אבא שלי וכל האחים בשבתות. ככה גדלתי".
אז העובדה שאתה שומר שבת בכלל לא מפריעה לך ככדורסלן?
"השינוי המרכזי שלי כיהודי שומר מסורת הוא דווקא אחרי המשחקים. כמובן שאני לא אוכל מה שכולם אוכלים ומביא איתי את האוכל הכשר שלי. יש את העניין שגם ב-NBA וגם בליגת המכללות קורה הרבה פעמים שיש משחקים צמודים, אז אם יש משחק בשישי בערב לדוגמא, אתה מיד צריך לעזוב את העיר ליעד אחר, בדרך כלל בטיסה. אז מה שאני עושה אני נשאר בעיר ומגיע בנפרד מהקבוצה ליעד הבא לאחר שהשבת יוצאת".
והקבוצה מבינה אותך? אתה לא מחמיץ אימונים או משחקים?
"הקבוצה לחלוטין מבינה. קורה לי אולי פעמיים בשנה שבגלל המשחקים האלה יום אחרי יום אני מפסיד איזה משחק אחד ואז אני שואל את הקבוצה 'איפה תעדיפו שאני אשחק' ומגיע לשם. אבל בדרך כלל הם לא מרגישים את זה ואני מתנהל כמעט כמו כולם".
מחוץ לכדורסל, יצא לך להיתקל באנשים שהתנהגו כלפיך אחרת בגלל שאתה יהודי?
"בוודאי. כשגדלתי נתקלתי בלא מעט חוויות אנטישמיות מצד אנשים. אנשים אמרו לי כל מיני דברים כמו 'יהודי מלוכלך' ועוד כל מיני קללות, חשבו שאני לא יכול לשחק כדורסל כי אני חובש כיפה. זה התגבר מאוד לאחר ה-7 באוקטובר בעיקר ברשתות החברתיות. נדהמתי לראות כמה השנאה הזאת שסבים וסבתות סיפרו לי שקיימת, באמת קיימת. אנשים אומרים דברים ולא יודעים על מה הם מדברים. אנשים אומרים דברים או שיש להם דעות שחשבתי שכבר לא קיימות בעולם בזמנים שלנו. לא עברה יממה לאחר הטבח וראיתי כבר הפגנות נגד ישראל ברחובות".
מה הרגשת כשכל זה קרה?
"הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו זה שמתוך כל השנאה הזאת והאירועים הנוראיים שהתרחשו, אני רואה כמה הקהילה היהודית עכשיו מאוחדת יותר מתמיד. מעולם לא ראיתי את הקהילה מאוחדת כמו אחרי ה-7 באוקטובר. זה לא משנה אם אתה רב, מורה בבית ספר או מישהו שבחיי היום-יום היהדות לא חלק מהחיים שלו, אחרי שהמלחמה התחילה כולם היו יחד ואני חושב שככה אנחנו צריכים להילחם באנטישמיות. בלהראות כמה אנחנו גאים ביהדות שלנו ולהגיד שאנחנו לא הולכים לשום מקום. תזרקו עלינו את כל השנאה שבעולם ואנחנו רק מתחזקים".
נחזור לכדורסל. לפני שהגעת לישראל, שמעת והכרת את הכדורסל הישראלי?
"ברור. עבורי זו תמיד הייתה מטרה כשגדלתי, להיות מספיק טוב בכדי לשחק כדורסל בישראל. גם כשהתחילו להסתכל עליי מה-NBA וזו הפכה להיות מטרה חדשה, החלום לשחק בישראל עדיין היה בראש וזו תמיד הייתה מטרה, אז לבוא ולעשות את זה, זה מדהים ומרגש. כמובן שעקבתי אחרי הקבוצות והשחקנים ושמחתי לראות שיוצאים מישראל לשחק ב-NBA".
ועכשיו כשאתה כאן, נס ציונה מבחינתך זו הקבוצה האחרונה לפני ה-NBA או שאתה חושב לעבור למועדון יותר גדול בישראל?
"אני לוקח את זה צעד צעד. יום יום. כרגע המטרה שלי היא לעבוד קשה, לממש את הפוטנציאל שלי, להביא את היכולות שלי למקסימום וליהנות כמה שיותר מאיפה שאני נמצא. המטרה שלי היא תמיד להיות תחרותי ולנסות לנצח בכל משחק ובכל טורניר. יש לנו בנס ציונה השנה חבורה נהדרת של שחקנים ואני חושב שאנחנו יכולים להגיע רחוק.
באמת? אתה חושב שנס ציונה יכולה לזכות בתואר השנה?
"בהחלט. כמובן שצריך לעבוד קשה מאוד כדי שזה יקרה. אבל במשחקים האחרונים התחלנו להתקיף ולהגן יותר טוב וזה בהחלט אפשרי שנזכה בתואר. יש פה קבוצה נהדרת ואני נרגש מאוד להבריא מהפציעה ולהתחיל לעזור להם להשיג את המטרות שלנו".
טורל אומנם הגיע לישראל כמו לפני כחודשיים, אך טרם הספיק לשחק בליגה מכיוון שנפצע בראשית ספטמבר. כרגע היעד שלו לחזרה למגרשים הוא בשבועיים הקרובים, כשהוא מקווה לעזור לקבוצה במשחק נגד הפועל חולון שיתקיים ב-11.11: "השבוע זה השבוע הראשון שבו התאמנתי ואני מרגיש טוב. כמובן שיש עוד כמה דברים שאני צריך לעבור עד שאחזור למגרשים, אבל הצוות הרפואי שלנו עושה עבודה מעולה".
אתה חושב שיהיה לך קשה להיכנס לרוטציה של קבוצה שכבר רצה יחד?
"בוודאי שזה יכול להיות קשה ולא אידיאלי, בטח אחרי חודשיים בהם לא שיחקתי כדורסל, אבל כמו תמיד – צריך לקחת את זה צעד צעד. אבל כל המחשבה שלי צריכה להיות על איך אני עוזר לקבוצה לנצח, כי בסופו של דבר זה שם המשחק – ניצחונות".
ויש עוד קבוצה בה אתה יכול לשחק כיהודי, נבחרת ישראל. תרצה לשחק בנבחרת?
"וואו זה יהיה לגמרי חלום שמתגשם. ברור שהייתי רוצה לשחק בנבחרת ישראל. לייצג את ישראל כיהודי גאה, לשחק עם כיפה והמדים הלאומיים ואולי להיות השראה ליהודים אחרים – כן, זה משהו שמאוד הייתי רוצה לעשות".
ואתה חושב שמבחינת הרמה יש לך מקום בנבחרת?
"אני מקווה. אני יודע שבשביל להיות בנבחרת צריך לעבוד קשה ולשחק טוב, אז זה מה שאני אנסה לעשות".
אם נסכם, מה החלום הכי גדול שלך כרגע?
"החלום הכי גדול כרגע הוא להיות השראה עבור כל יהודי באשר הוא. אתה יודע, אנחנו חיים בתקופה מאוד אפלה עבור העם היהודי בכל רחבי העולם ואם אני יכול אפילו במעט להיות איזו קרן אור עבור ילד יהודי, לגרום לו להיות שמח במי שהוא, להראות לו שהעולם לא רע כמו שזה נראה ולהגיד לו שלא ייתן לעולם להפחיד אותו – זה החלום שלי".
ובמובן המקצועי, מה החלום?
"כשהתחלתי לשחק כדורסל כילד, לא ידעתי אם אוכל להגיע לקולג', והגעתי. בקולג' לא ידעתי לאן זה ייקח אותי, ועכשיו אני משחק כדורסל מקצועני בישראל. כך שגם עכשיו אני לא יודע לאן המסע ייקח אותי, אבל אני יודע שאני אמשיך לעבוד קשה בכדי להגיע ל-NBA".