בכל תסריט אחר, סיום תפקידו הרשמי של רמי כהן כיושב ראש קבוצת הכדורסל (לא העמותה) היה צריך להיות באירוע מיוחד, עם טקס מרשים ומשחק פרידה. אפשר היה אולי לתלות את חולצת הפולו האדומה שלו על התקרה, אבל במציאות הנוכחית זה לא אפשרי.
ענף הכדורסל, בניגוד לכדורגל, הוא נטול היגיון כלכלי. בכדורגל יש תגמול על הצלחה ספורטיבית ומקצועית, ואם אני אשווה את קבוצת האוהדים מת"א בסל לקבוצת האוהדים ברגל מירושלים, הרי שעולים מספר הבדלים - הפועל קטמון הצליחה לבנות בסיס חזק בשוק העברות, היא קונה ומגדלת כשרונות צעירים ומוכרת אותם לקבוצות עשירות ממנה, זה מכניס לה כסף רב שהולך בחזרה להשקעה בקניית כשרונות חדשים ולשורה של הוצאות הנגזרות ממבנה המועדון.
אלא שבכדורסל, הפיצ׳ר הזה - השבחת שחקנים - לא קיים. מעבר לזה, העובדה שירושלים משחקת באצטדיון טדי מכניסה לה מדי שנה כ-50,000 כרטיסים במחירים טובים אותם היא מוכרת לאוהדי החוץ בדרבי הירושלמי ובאירוח משחקים כמו מכבי חיפה ומכבי ת"א. הפועל כדורסל משחקת בדרייב אין ולא מסוגלת לייצר כזה מנוף של הכנסות. כן, זה שוב האולם ושאלת ההכנסה.
בנוסף, כמובן שמבנה ההכנסות ברגל עם החוזים והתקבולים מהמנהלת והטוטו גבוה משמעותית. לצד זה, צריך להודות שהפועל ירושלים יצרה מנוף של הכנסות כתוצאה מגיוס מספר בעלי הון כתורמים מעורבים. אורי אלון אינו היחיד, אבל הוא דוגמא טובה. זאת, לצד הפעילויות הקהילתיות, שגם הן מזרימות כסף מארגונים ותורמים, יצרה הפועל ירושלים עולם פיננסי, בו היא מסוגלת להחזיק קבוצה בליגת העל ולשמור על מבנה בעלות של קבוצת אוהדים. אולי זה לא בדרך הנרטיבית השטוחה של "אוהדים מנהלים", אבל בהחלט עמותה פעילה וחזקה שהיא בעלת הבית.
לרמי לא היה את זה מצד אחד, ולא הייתה לו את הפניות לייצר את החלק השני, בכדורסל אין תמריץ לגדל שחקנים, בת"א אין עירייה תומכת ומבנה העלות של יד אליהו עבור קבוצת אוהדים הוא לא כדאי, כדי שהאולם הזה יהיה כדאי צריך לבנות קבוצת כוכבים שתביא קהל וזו ביצה ותרנגולת.
ועדיין ללא מנוף כלכלי, עם תרומת דמי חברות מאוד נמוכה לאורך השנים, עם הכנסת תורמים ובעלי הון באחוזים מוגבלים - רמי החזיק את המועדון כ-15 שנה, לקח אותנו מליגה ב` לליגת העל, מעולם לא ירד ליגה, עמד בהתחייבויות (גם אם פה ושם נוצר גרעון, הוא מצא דרך לכסות אותו) והגדיל את מספר חברי העמותה. במקביל הוא אחראי לבניית מחלקת נוער (למרות שאין תמריץ), פרויקטים קהילתיים וכמובן מספר לא מבוטל של רגעי אושר.
לא היה להפועל ת"א כדורסל וכדורגל מנהל טוב ממנו בהתייחס למשאבים שהיו לו. מעולם לא החזיק מישהו כל כך הרבה שנים כקונצנזוס אהוב במועדון שקהילת האוהדים שלו היא כה מורכבת וקשה לניהול. להפועל יש עשרות אלפי אוהדים, אלפי אוהדים פעילים והמון המון דעות. זה קהל לא קל והתקשורת אינה קלה איתו, אבל רמי צבר כוח במסדרונות האיגוד והמנהלת, והחזיק את הנמר הזה עד שכבר אי אפשר היה לרצות את כולם.
בקהל של הפועל יש כמיהה להישגיות. מוזר להגיד זאת למועדון ששנים רבות לא זכה בגביע ועשרות שנים לא זכה באליפות, אבל הקהל של הפועל רוצה הישגים, רוצה ניצחונות, רוצה גם את השירות שמקבלים בקבוצות אחרות עם מערכות "ניקוד חוץ" וחנות ראויה, ולצד זה, יש חלק שמוכן לוותר על כל זה תמורת תחושת החיבור והקהילתיות - ורמי ניווט וניווט בין הצרכים. ייאמר פה שהעובדה שבמשך שנים ארוכות מחלקת הרגל קרסה "עזרה" מעט להרגיע את הקהל בבחינת "תראו, יכול להיות גרוע יותר", אולם בסופו של דבר מודל הניהול העצמי התקרב שנה אחרי שנה לסיומו.
הכנסתו של עופר ינאי אינה פשוטה. בעצם הכנסתו ויתרה העמותה, ולמעשה ויתר רמי על מנגנון שליטה של כוח ועוצמה, הוא לא הסתפק באמירות שטחיות "אם יהיה מי שירצה, נדע למכור", אלא פעל אקטיבית למציאת אותו מישהו. בהצבעה על מכירת 51% לעופר ינאי היו אנשי העמותה ורמי פעילים בעד המכירה, למרות שידעו, שעבורם, זה אולי סוף הסיפור, אבל טובת הפועל עמדה לנגד עיניהם. הייתה נאיביות מסוימת בתפיסה שאפשר יהיה להכניס בעל שליטה דומיננטי ולשמור על המבנה הישן של העמותה. ״זו אותה הפועל עם קצת יותר כסף״ היה קמפיין הקיץ שעבר. רק שנה וקצת חלפו וברור, זו לא אותה הפועל וזה גם לא קצת יותר כסף.
מול עופר ינאי שמביא חזון, תפיסה ומשאבים, לעמותה ולרמי אין סיכוי גדול לנצח. מול הרעיון שניתן להחזיק את המקל ב-2 הקצוות אין סיכוי קלוש להצליח, עופר רוצה הפועל חזקה ומוכן להשקיע כספים דמיוניים בדרך לשם. זו זכותו, ולמען האמת, החזון שלו גורם לי לתמוך בו, אבל רמי והעמותה לא יכולים להישפט מול אותו חזון, יש מקום לטענה מדוע לא הצליחה העמותה לבנות מערכת קהילתית חזקה יותר, מדוע לא הקימה מועדון נאמנות, מערכת ניקוד חוץ, מדוע לא יזמה בעצמה שיפוץ ועוד.
יש מקום לטענה, אבל גם צריך להיות הוגנים, הניהול השוטף בנסיבות שתיארתי הוא על סף הבלתי אפשרי. הוא סיזיפי וקשה, בשנים של מגיפה עולמית ומלחמה גם המנגנון השברירי הזה יקרוס והוא די קרס, בעלות חזקה ועשירה יכולה לשרוד משברים ויכולה להשקיע אנרגיה בבניית מנופים לעתיד. לרמי ולעמותה לא היו את המשאבים, ולכן ביחס למה שהיה וביחס לאתגרים - הם עשו את הבלתי אפשרי.
אנחנו הולכים לאירוע לא פשוט, יש פה רק מה להפסיד. אם עופר ינאי יהיה בחוץ, יהיו אלפים שלא יסלחו על הסיכוי לאושר ולתארים, שהרי מדובר באנשים בני 50, שעוד לא ראו אליפות בימי חייהם ועל כן הסיכוי לתואר אינו רק עוד תואר. מצד שני, אירוע פלגני על גבול מלחמת אחים אינו קל, רמי היה דמות שיכולה הייתה אולי לגשר בין הצרכים. אולי ואולי לא, אבל אם מישהו היה יכול, זה הוא. רמי בנה סביבו צוות בדיוק למשימה הזו, צוות שיכול גם לנהל מועדון וגם לנהל את המורכבות הספציפית שיש בהפועל, הצוות הזה אינו עוד, הוא מוחלף ויוחלף באנשים טובין וראויים, הוא יהיה גדול יותר, אבל גם לא בטוח שהצוות החדש יוכל לעשות את מה שעשו הקודמים.
אבל זה לא משנה, מה שהיה כבר נעשה והאירוע עכשיו נכנס לאינרציה אחרת, אבל לרמי כהן, על שנים ארוכות על הקרבה וטיפול, על אינספור הישגים קטנים ומספר הישגים עצומים צריך רק לומר דבר אחד.
תודה!
הכותב הוא חבר בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א
