אחרי 15 שנה כיושב ראש, רמי כהן התפטר היום (חמישי) מתפקידו בהפועל תל אביב. כהן שימש כיו"ר הקבוצה מאז 2008, עלה איתה לליגת העל וכעת פינה את תפקידו מהקבוצה שנרכשה בידי עופר ינאי שמחזיק ב-81% מהמניות. צפו בנגן למעלה >>>
כהן אמר: "כל מה שחשבנו שנטפל בו כעמותה או ברמה האישית, כל מה שתכננו לטפל בו בעזרת הניסיון והידע שלי נפל מחוץ לאחריותי. הרגשתי שאני נשאר כדי לשמור על כל מה שציינתי בהתחלה, אבל שנשאר פה רק תואר. מי שמתאר זאת כעניין של אגו עושה כן כי הוא נוהג כך ביום יום. אני תמיד את זה בחשבון. המערכת יודעת לחיות עם התקשורת, להביא הישגים עם המנהלת ולהביא הישגים בקהילה. היה כדאי לדעת להשתמש בה. אם זה לא קורה, אין טעם להתעקש סתם. זה הזמן הנכון עבורי לפנות, להתפטר, המונח לא באמת מעניין. אין טעם להתהדר בנוצות לא שלי, לתפקיד אין משמעות".
כהן: "יש לעופר ינאי את הפוטנציאל להיות האדם המתאים ביותר להפועל. יש לו כסף, רצון וחוסר תשוקה. הבעיה מתחילה כשאתה מתחיל להילחם בתוך המערכת. בחוץ אנחנו בלתי מנוצחים, אבל כשהכוח הזה מופנה לתוך המערכת אתה בסך הכל מתחיל לדרוס את המערכת שלך. היום לא הייתי חותם על עסקת המכירה, הדרך לא תחזיק מעמד".
"מה שהכריע, לדעתי, הוא אובדן הדרך. הבנות שהיו בינינו בעל פה לא קרו וזה לא רק אני בחדר סגור, הייתה ישיבה עם 500 איש והרבה מאוד הסברים איך הדברים יעבדו. כולנו יודעים שהדברים לא עובדים בדרך הזאת. התפיסה היא ש`אני אומר, אתם עושים`. נולדתי עם כל מיני בעיות. אחד מהם הוא שאני לא חוטא למערכת אם אני הופך ליס-מן. אפשר למצוא יס-מנים בכל מקום. הבנתי שאין מקום לדיון והסכמות, והכל קרה מהר מדי. ארגונים, אפילו קבוצות קטנות יותר, לא מצליחות להשתנות בקצב הזה ובכמות השינויים הזאת. בטח לא ב-180 מעלות. הדבר האחרון היה הדרך עצמה, השיחות הגיעו למקומות שאני לא רוצה להיות בהם. אין לי מספר מדויק, אבל כ-15 פעמים עופר איים עליי בתביעה".
"בסוף צריך למצוא את ההבדל בין בעלות פרטית לאוהדים. גם מי שיש להם בעלים פרטים ועירייה לא ידעו. ההבדל הוא שקבוצה בבעלות אוהדים יודעת להיות קשובה יותר לאוהדים, לאו דווקא בפורמט של בחירות או אספת חברים. אי אפשר להיות קבוצת ספורט רק כגוף עסקי כי זה חוטא למטרה. אני חושב שעם השנים מצאנו את האיזון של מה נכון להפועל ת"א ומצד שני רמה נקייה יותר, מלמעלה, מסחרית יותר. השילוב הזה היה טוב. ראינו שהלך הרוח עבר מ`לדאוג שיש הפועל ת"א לדורות הבאים` ל`נחזיר את הפועל למקום הטבעי שלה, ליגת העל`. מצאנו מקום לשחק באירופה, מצאנו מקום לשחק עם חמישה זרים לאחר שחרטנו על דגלנו פיתוח של שחקנים אדירים והשקעה אדירה במחלקת נוער".
"עופר איים עליי כ-15 פעמים בתביעה. אני בודק כל בוקר אם הגיע מכתב. אני חושב שהוא לא מכיר את התחום, לא רק ברמה המקצועית. עניינים צריכים להבשיל, אבל זה כבר לא שלי היום. זאת זכותו. לא ברמה הקהילתית. בנושא כרטיסים היו פונים אליי מספר פעמים, אין דרך להוציא 2,000 איש מרוצים כשיש להם 200 כרטיסים לקנות. לא יעזור. 90% לא יקבלו"
"דברים שקרו לא היו חלק מהתוכנית שלנו"
"כחלק מזה, בקיץ שעבר, הבנו שאנשים בנויים לזה ורוצים תארים. בכל זאת, זאת הפועל תל אביב. לשמוע את שיווי המשקל הזה בין קבוצת אוהדים לקבוצה הישגית לא היה קל, אבל מצאנו שפה משותפת עם עופר. התוכנית הייתה להמשיך ולגדול בקצב מהיר, אבל בקצב ששומר על הקבוצה כקבוצת אוהדים. יותר ויותר הישגית עם השנים. הרבה דברים שקרו לעופר ינאי לא היו בתוכנית שלנו, גם את זה קיבלתי בהבנה".
"הוא אמר שהוא בעד זרים בלי הגבלה או לשחק בליגה עם הסגל באירופה, דברים שאני לא מאמין ומתחבר אליהם. זה השלב הראשון. בהיבט השני, הרבה מהאנשים שעשו איתנו את הדרך התחילו להרגיש לבד. התחילו להרגיש שהם לא מוצאים את עצמם במערכת. שהשינויים מהירים מדי. התחלנו לאבד אנשים יקרים. לא אחד, לא שניים, לא ארבעה".
כהן: "אין הרבה טעם בקניית הפועל ת"א והפיכתה למשהו שהיא לא. מותר להתקדם, אני חושב שעשינו את ההתקדמות בצעדים קטנים אמנם, אבל מהליגות הנמוכות למקומות הכי גבוהים ועם השתתפות באירופה, זרים וכל מה שציינו בעבר. עשינו את זה כשהעסק באמת צומח וגדל נכון, בקצב מהיר אני לא משוכנע שזה יעבוד"
"מיציתי את תפקידי לפני כחודשיים"
רמי כהן פתח את דבריו: "אני 17 שנה באירוע הזה, מתוכן כמעט 15 שנה כיושב ראש הפועל ת"א אחרי שנועה סקלי הייתה בשנתיים הראשונות. לא יצא לי לשבת ולדבר בלי פילטרים. אני פחות אוהב את זה. הייתי במסיבות עיתונאים, אבל לרוב בפתיחת העונה ועם עוד אנשים כשאני חלק מהאירוע ולא האירוע".
"יש סיבה למה בחרתי לכנס ככה את התקשורת, לבד וללא אנשים מהחברה או קבוצת הבוגרים של הפועל ת"א או מהעמותה. אנחנו בסיטואציה מיוחדת. אני רוצה להודות להרבה אנשים שראו את הזימון למסיבת העיתונאים והגיעו לתמוך. בין אם אנשים מהכדורסל כמו יניב מזרחי וגיא הראל, בין אם חברים ואנשים מהעמותה. היחיד שהגיע, כנציג, הוא בני הגדול איתי".
"עשינו דרך ארוכה מאלקנה ועד היום, הגענו להבנה שגדלנו, שמענו הרבה נאומים והסברים של תקרת זכוכית כבר מהשנה הראשונה שלנו, כשטענו ש`עשרים חוליגנים לא יעצרו את הקדמה של שאול` והמשיך בהוגי דעות שטענו שתקרת הזכוכית כבר כאן. שברנו אותה, הצלחנו להתקדם עד כמעט למקומות הגבוהים ביותר שאפשר בכדורסל הישראלי. כמעט זאת מילת המפתח בהפועל תל אביב. בשיחה הראשונה שלי כחבר הנהלה אמרתי שאני מכיר את החוקים, ושאף בעלים או חבר הנהלה לא החזיק מעמד יותר מכמה שנים. בסוף, כשהגיע היום לסיים, כולם גורשו מהעיר בבושת פנים. אמרתי מראש שאני מכיר את זה ומוכן לזה".
