"קשה לעכל מה שעברנו. השחקנים, הצוות. זה עדיין לא נתפס", אמר שרף בראיון מיוחד לערוץ הספורט, "ההפסד בחצי הגמר היה באסה מטורפת. הרגשנו שאנחנו מנצחים את זה. התחלנו לחגוג לפני ששרקו את הפאול שהוביל להארכה. היה קשה מאוד. תחושה נוראית. חדר ההלבשה היה שקט. כולם היו עצובים, חלק היו עם דמעות. היה מבאס כי היינו יכולים לעשות משהו שלא עשו".
"זה כיף לקבל הכרה בארץ ובחו"ל, משהו שלא היה במהלך העונה", המשיך שרף, "אבל אין זמן בטורניר כזה להיות באופוריה. מכבה את הטלפון והולך לישון. זה לא מלחיץ אותי. זה כמה שנים, למדתי להתמודד עם זה יותר טוב. המשפחה היא הבאלאנס שלי. מה שעשיתי השנה, אולי רק שחקן אחד עשה. גם אם אני לא במוק דראפטים, אני יודע מה אני שווה. אני יודע שיש לי יתרון פיזי וגם בכדורסל ובניסיון. מקווה שעוד שנה כבר אהיה ב-NBA. אני צריך עוד לעבוד ולהשתפר, אבל מאמין שעוד שנתיים אני אהיה שם".
מלבד שרף הצטיין גם הגארד שלצידו וגם כן מיועד לגדולות - עומר מאייר. "אנחנו מבינים אחד את השני. גם על המגרש וגם מחוצה למגרש", אומר שרף על חברו לקו האחורי בנבחרת הנוער, "הוא נתן טורניר מדהים והרגשנו שהשלמנו אחד את השני. הוא מדהים. שיחקנו הרבה פעמים ביחד. לקח זמן עד שזה התחבר כי לא שיחקנו ביחד במשחקי האימון. כשמצאנו את הקצב, זה היה מטורף".
כעת הפוקוס של שרף עובר לאולם, לשם הוא עובר עם אמו שתלווה אותו. "הם שלחו לי הצעה במייל. זה דבר ששמחנו לראות", הוא אומר, "כשתיארנו מקום שיהיה הכי טוב להתפתחות שלי, אמרנו אולם ואז הגיעה הצעה וזה היה מרגש. ההזדמנויות שהם נותנים לצעירים, המעטפת. כל מה שהם נותנים, זה מדויק. ברגע שראינו שהם רוצים והיו מאוד גמישים, לא היתה התלבטות. ברגע שהיה את אולם וידענו שזה מה שהם רוצים, הלכנו על זה".
"אני מתרגש מאוד לעבור. מדינה חדשה, תרבות", ממשיך שרף, "גם קצת מפחיד. מאמין שיהיה טוב. אני אהיה קצת לבד, יש קשיים, רחוק מהחברים. המשפחה תהיה לעזור. לא הבטיחו לי דקות. הם מאמינים בי, הם מוכנים לתת לי את הבמה. דיברתי עם תמיר בלאט לפני המעבר על הקשיים בהתחלה. איך מתמודדים כשפחות משחקים ורחוקים מכולם. אם זה יקרה, אני אדע להתמודד".
למרות שהוא בדיוק לפני מעבר גדול, שרף מרשה לעצמו להסתכל לעתיד הרחוק יותר. "דני אבדיה, למשל, עשה קריירה שכל אחד חולם עליה. אני מאמין בעצמי. יהיה קשה וצריך שדברים יסתדרו, אבל אני מאמין שיכולה להיות לי קריירה כמוהו. זה כישרון ועבודה. מזל יכול לעזור, אבל אני מאמין שמה שצריך לקרות, יקרה. המטרה הסופית היא להגיע ל-NBA. שנה טובה באולם יכולה לקרב אותי לשם. סקאוטים מה-NBA כבר דיברו עם הסוכן שלי, נראה לי שהוא פגש אותם כי הוא היה באותו מלון. איתי ועם ההורים פחות. כיף לדעת שיש עניין, שאתה שם בתחזיות ויש הוקרה על העבודה".
"העיקרון המנחה שלנו עד עכשיו זה לשמור על חוזים קצרים ואופציות יציאה גמישות לטובת השחקן. כל החוזים שחתמנו עד היום, בלי להיכנס לפרטים, היו קצרים וגמישים. מכל חוזה יכולנו לצאת כדי לצאת לצעד הבא, כמו נתניה ואתא וכך ימשיך להיות. זה משהו שלא קורה בישראל. כל המקומות שבן היה בהם עד היום, ידענו מראש, תוך כדי שקיפות מלאה, שבן הוא לא עוד שחקן".
"הוא שחקן שצריך להתקדם ולכן הוא קיבל מעטפת בקבוצות שלא כל השחקנים מקבלים ורואים את זה ולכן הוא גם הגיע לקבוצה מובילה ביורקאפ בגיל 18. זה בראש ובראשונה בן - רגליים על הקרקע ראש על הכתפיים. הוא אוהב ללמוד הוא אוהב לחבר דברים וראינו את זה באליפות האחרונה. זה לא קסם. זה לא מקרה שפתאום הגיע, זה עבודה קשה לאורך השנים כתוצאה מהמעטפת הנכונה".
"אנחנו יודעים שהקבוצות הגדולות רצו את בן עוד בקיץ הקודם. הבהברנו שאנחנו רוצים חוזים קצרים, דקות משחק ותפקיד גדול ומרכזי. הקבוצות הגדולות לא יכלו/ לא רצו להציע את זה ולכן חתמנו בקריית אתא".
"עוד חמש שנים? בן יהיה שחקן שממשיך לאהוב את המשחק, ממשיך לעבוד ולתת את כל כולו", סיכם מור, "נראה אותו ברמות הגבוהות של הכדורסל מביא הרבה כבוד למדינה ולמשפחה זו התוצאה של התהליך. כמובן שדיברו איתי לפני אחרי ותוך כדי אליפות אירופה סקאוטים מה-NBA, אמרו דברים טובים על ההופעות שלו, על שפת הגוף והיכולת לחבר שחקנים ועל הבגרות שלו, בעיקר ביחס לגיל 18".
