סוף עידן. קליי תומפסון יעלה בשנה הבאה לראשונה לפרקט במדי קבוצה אחרת, לאחר שסיכם היום (שני) על חוזה של 50 מיליון דולר לשלוש שנים בדאלאס מאבריקס. המהלך הזה היה באוויר בימים האחרונים, אבל ברגע שנפל ה"ווז` בומב" משהו בלב נצבט.
כל אדם שראה את ה-NBA בין 2011 ל-2024 ראה את הספלאש בראד`רס, שיתפרקו אחרי 4 אליפויות ושני הפסדים נוספים בגמר. בלי הריווח של קליי תומפסון ויכולת שחרור הכדור המיידית שלו, סטף כנראה לא היה סטף. היכולת שלו לרוץ בין חסימות התאפשרה גם בזמן שקליי משך אליו שומרים, וב-2015/16 למשל קליי קלע 22.1 נקודות למשחק וניצח 73 משחקים.
אפשר להמשיך ולדבר על זה שהוא לקח יותר זריקות מקווין דוראנט ב-2 מ-3 העונות של KD בגולדן סטייט, על הדרך המדהימה בה הוא חזר מפציעה קשה בדרך לאליפות הרביעית ועל אנקדוטות כאלה ואחרות, כמו המשחק הבלתי נשכח מול אוקלהומה, אבל יש מספר אחד שמשנה. 0 מ-10.
במשחק האחרון של קליי בגולדן סטייט הוא לא קלע פעם אחת והפסיד ב-24 הפרש לסקרמנטו בפליי-אין. סטף קלע, אנדרו וויגינס ומוזס מודי קלעו, אבל קליי לא. אחרי עונה בה הוא לא היה מספיק טוב, עבר לספסל ושב לחמישייה, הוא מוצא קבוצה חדשה. ייתכן שזהו הפתרון הטוב ביותר לצדדים.
החיים הם לא הריקוד האחרון (כשגם במקרה שלו, אגב, מייקל ג`ורדן בוושינגטון שיחק מול סקוטי פיפן בפורטלנד). שושלות לא נגמרות בתנאים שלהן, כשפאו גאסול של סן אנטוניו שיחק מול קובי בלייקרס שנעלה את המערב. דווין ווייד שיחק בשיקגו, ולא חסרות עוד דוגמאות לסמלים שעזבו. זהו טבע החיים ב-NBA. בשונה מכמעט כל אחד מהמקרים האלה, כאן נראה שזה הפתרון הטוב עבור כל המעורבים.
בדומה לשם האלבום ההוא של לאונרד כהן, קליי תומפסון הולך להיות אותו קליי תומפסון שהיה כל השנים. שחקן שיודע לשחרר כדור בצורה מהירה ובאחוז טוב, שחקן שקלע השנה (החל מינואר 2024) ב-57.4% בזריקות ממסירה. הפעם הוא יעשה את זה בקבוצה שתדרוש ממנו קצת פחות.
דאלאס לא תדרוש מקליי תומפסון לנוע בין חסימות ולשחק את משחק התנועה של גולדן סטייט, אלא לעשות משהו דומה יותר למה שנדרש מדריק ג`ונס ג`וניור בהתקפה. הוא יכול לעמוד בפינה ולקלוע שלשות בלי יותר מדי תנועה או כשהחסימות מגיעות לכיוון של לוקה דונצ`יץ` וקיירי ארווינג. דאלאס לא משחקת על תנועה של 5 שחקנים, אבל ברגע שקליי בפינה ישמרו עליהם אחרת.
דריק ג`ונס ג`וניור קלע ב-25% מהשלוש בגמר וזרק 13 שלשות בגמר המערב. קליי תומפסון יכול וצריך לזרוק 4/5 שלשות בערב גם בפלייאוף ויכול להשתלט על משחקים, כשהקבוצה תעבוד בשבילו. בתפקיד קל יותר הוא בהחלט שדרוג, גם כשיפתח בחמישייה, וגם כשיזכה לביטחון בקבוצה שהגיעה לגמר.
דאלאס יכולה להיות מרוצה מזה גם כן, כשהיא קבוצה עם שטף טוב יותר ומספיק עומק. קליי אמנם יפתח בחמישייה וטכנית יהיה המספר השלישי בהיררכיה, אבל גם ביום רע שלו יש את פי ג`יי וושינגטון, נאג`י מרשל (שאינו מוערך מספיק והגיע לקבוצה עכשיו) וקוונטין גריימס, גארד חסר פחד שייתן דקות ויכול ליצור זריקה.
זה יתרון נוסף של תומפסון, שיהיה רלוונטי בעיקר בפלייאוף. ביותר מדי דקות בהן ההתקפה של דאלאס נתקעה והיו פתרונות לקיירי ולוקה לא קרה כלום, וקליי יכול ליצור לעצמו זריקה. הוא לא יתבקש לעשות את זה, אבל זאת בהחלט אפשרות ואז הוא כן יתבקש לזוז. למרות ה-0 מ-10 מול סקרמנטו, אחרי עונה בה ירד לספסל והביטחון שלו הושפע גם מזה. וושינגטון וגאפורד יוכלו לחפות עליו מול שחקני כנף טובים יותר, משהו שהיה קשה בגולדן סטייט של השנה כשאנדרו וויגינס נראה כמו צל חיוור של עצמו.
תודה על הריקוד
במקרה של גולדן סטייט זה נראה בלתי נמנע. אחרי פתיחת עונה קשה הם שיחקו כדורסל טוב יותר, ודיברנו על זה בהרחבה גם כאן, אבל יש שם שילוב בין שחקנים ותיקים וצעירים שלא מספיק טוב. לפי מספר דיווחים הם ניסו לצרף את כל העולם ואשתו - לברון ג`יימס, פול ג`ורג`, ג`ימי באטלר - ללא הצלחה, ויכול להיות שהזמן הוא לשינויים קיצוניים יותר.
ברנדין פודזיימסקי נתן עונת בכורה לא רעה עם 28 משחקים בחמישייה ויכולת טובה כמקשר בהתקפה ושחקן שתורם בהגנה. ג`ונתן קומינגה מתפתח בהדרגה ככוכב, מוזס מודי הראה ניצוצות וטרייס ג`קסון דיוויס אחלה של סנטר מחליף. כל אלה משחקים יחד עם סטפן קרי ודריימונד גרין,לא ה כמו שחקן שקבוצה אחרת תרצה. אותו דבר נכון גם לוויגינס.
בהתחשב במה שראינו מהם בפגרה האחרונה, קשה להגיד שגולדן סטייט התחזקה. שאר המערב התחזק. הפליקנס קיבלו את דז`ונטה מארי, קבוצות צעירות כמו הספרס והרוקטס התבגרו בשנה. הווריירס במשך שנים הוציאו הון, ללא הצלחה. גם אם פתאום באטלר מגיע, קשה להגיד שסטף/באטלר/דריימונד שווים אליפות.
הספלאש בראד`רס היו אחד הדברים העקביים והטובים בליגה במשך שנים ושלטו בה, כשהם ריגשו גם ב-2022. למרות זאת, השימוש במונח נעלם בשנים האחרונות ובצדק. זה כבר לא לגמרי היה שם, והשילוב של שני גארדים עם קליעה אבסולוטית מהשלוש מרגיש כמעט טבעי (גם אם פחות טהור משל שניהם). גארד שיודע להרים זריקה וגארד שיודע לקלוע ממסירה הפכו לסטנדרט, והרבה מאוד בזכות קליי. הוא שינה את המשחק.
לכן, אולי, הגיע הזמן למשהו אחר. הווריירס לא יעבירו את סטף קרי שלא ביוזמתו, אבל הם יכולים להשיג עליו הווה ועתיד של מועדון שלם ולחוץ (מישהו אמר לייקרס?). סביר שנראה את הווריירס מנסים להריץ משהו חדש, בטח כשדיאנתוני מלטון חתם עכשיו יכול להכנס לקבוצה בצורה לא רעה, אבל השאלה היא כמה רחוק זה יחזיק.
בשנה שעברה, כשכריס פול עבר לקבוצה, חשבנו שזה ניסיון של אחת השושלות הגדולות של המאה להמציא את עצמה מחדש. זה נכשל. הם אמנם היו עם המאזן החמישי בטיבו מאז אמצע ינואר, אבל זה הושפע גם מלוח נוח וגם משנה בריאה של סטף. קרי שיחק 74 משחקים בשנה שעברה, הכמות הגבוהה ביותר שלו מאז 2017. בשנה הבאה אפשר להמר על זה שיחמיץ 20 משחקים לפחות. גם אם תהיה קפיצה נוספת של הצעירים, לא בטוח שהיא תספיק לחפות ולהוביל למשהו יותר מרשים ממקומות 7-10.
לכן, אולי, זאת תחילת הסוף של גולדן סטייט. קרי, דריי, וויגינס והצעירים יפתחו שם את השנה הבאה. העזיבה של קליי לא מכה מקצועית גדולה מדי, חייבים להודות, אבל היא בהחלט מבשרת על סופו של עידן.
