זה היה אמור להיות הקיץ המדכא של הליגה הישראלית. די מקביל לקיץ 2002 כאשר מחבלים התפוצצו בתל אביב וירושלים וגרמו לבריחתם של זרים מצויינים (אנתוני פארקר) וקושי בלתי נגמר בגיוס תחליפים הולמים, אבל דווקא הערב האחרון של העונה, המשחק השלישי של סידרת הגמר הדליק כאן קיץ מטורף. "יש לי עדויות שהנהלת מכבי ת"א שלחה אוהדים לפגוע בי" אמר עופר ינאי, הבעלים של הפועל ת"א. אחד מבכירי המועדון אמר לפני חודש: "אוהדי מכבי ת"א יצטערו על היום בו ירקו וזרקו מצתים על ינאי".
מסע הקניות של הפועל ת"א הפך לחסר תקדים במונחי קבוצת יורוקאפ. מקבוצה שעד לפני שנתיים גירדה תקציב של 15 מיליון שקל, פתאום שכר השחקנים עשוי להגיע ל-40 מיליון שקלים, לא פחות ממכבי ת"א. ינאי הכניס את הליגה לוורטיגו. הוא לא רק שידרג את שכר שחקניו אלא הלך במישרין על "העוגנים" של מכבי ת"א, תמיר בלאט ורומן סורקין. מעלות שכר של 5-6 מיליון שקלים אמורים השניים לנסוק בעונה הבאה ל-12 מיליון עלות! מה שצימצם את מרחב הפעולה של ראשי מכבי ת"א בשוק הזרים. יש עוד צלע למשולש – הפועל ירושלים. להבדיל מהטלטלה אצל התל אביביות בירושלים העסק נראה יותר מחושב ונטול סיכונים. כעת, נבחן את הקיץ של הקבוצות לפי מספר פרמטרים.
הזרים:
המכה הקשה שספגה מכבי ת"א עת נפרדה מארבעת האסים: בראון, בולדווין, קולסון וניבו, התבררה ככפולה עת לא הצליחה להעמיד מחליפים בקנה המידה שלהם. מדובר בווינרים שהיו "שחקני הכרעה" נהדרים בלא מעט משחקי יורוליג ודרבים. בוקר ה-25 ביוני בו התעוררו במכבי ת"א וגילו שג`ונתן מוטלי, התחליף האולטימטיבי לג`וש ניבו חתם דווקא בהפועל ת"א היה נקודת שפל נוספת. עליית השכר האדירה באירופה השאירה למכבי ת"א רק ברירות מחדל וקונספציה חדשה עליה רמז עודד קטש במסיבת העיתונאים בסיום העונה: מכבי תבנה את עצמה משחקנים שהם בדרך למעלה. ג`יילן הורד וגבריאל עונים להגדרה, כאשר מעניין יהיה לראות איך ליוואי רנדולף שהיה רגיל בירושלים להיות כינור ראשון ייכנס למשבצת של שחקן רוטציה שבחלק ממשחקי הליגה יגיע באזרחי.
החידה הגדולה במכבי היא איך רוקאס יוקובאיטיס ייכנס לנעליים של בראון ובולדווין. בברצלונה הוא נראה חסר בטחון. מדובר אמנם בכשרון שלא מפחד להיכנס לסל אבל שחקן שקלע שלשה בכל 42 דקות יזמין את היריבות ל"אנדר" (לעבור מלמטה) בפיק אנד רול. ג`ורדן לויד הוא קלע מוכח אבל די תלוי בקבוצה שתעבוד עבורו להבדיל מהכוכבים שעזבו שידעו לייצר יש מאין.
על פניו, סגל הזרים של הפועל ת"א מזמין קריאת "וואוו". ג`ו רגלנד אמנם כבר בן 34 אבל בכל שנותיו כאן היה מעל לליגה. השאלה האם בהפועל יקבל את המפתחות להיות בעל הבית לצד בוורלי שאמור לספק את התשוקה וההגנה שידליקו את האלפים. הפועל התחזקה משמעותית ברחבות אבל יש לה יותר מדי שחקנים בסגל שהם "חשודים" בקליעה מבחוץ מה שעשוי להפחית מעוצמתה.
החתמתו של ג`ארד הארפר מקנה לירושלים קו אחורי ורסטילי ומהיר, אבל יהיה מעניין לראות מי יכנס לנעליים של רנדולף כמוציא לפועל העיקרי והאיש הולכים אליו בכדורי ההכרעה. היתרון הגדול של ירושלים הוא המשכיות שתבוא לידי ביטוי עם ספידי סמית`, כריס ג`ונסון והישראלים.
הישראלים:
האליפות בזירה המקומית מוכרעת, תרצו או לא, באיכות ובדומיננטיות של הסגל הישראלי. אם סאגת תמיר בלאט לא תסתיים בחוזה משודרג בצהוב מכבי תספוג כאן מכה כפולה. ראשית, ברמת היורוליג אובדן של אחד המוסרים הטובים בליגה עם יכולת קליעה נטולת טווח (טווח-לס) והבנה עיוורת עם הגבוהים ריביירו וסורקין. בליגה זה יחייב את מכבי לרשום זר נוסף כרכז והיתרון באיכות והמשכיות של הסגל הישראלי שלה יצטמצם למינימום אם בכלל.
קבלת תעודת הזהות של קאדין קרינגטון הופכת את הסגל הישראלי של ירושלים אולי לטוב בליגה. דוברת וצ`אצ`אשווילי חוזרים מפציעה ויתנו עומק לאיכות שיביאו קרינגטון זוסמן ונמרוד לוי.
עם כל הכבוד למסע הרכש הגרנדיוזי של הפועל ת"א, מעניין יהיה לראות איך ישלבו שם את הישראלים כשחקנים משמעותיים בשתי המסגרות. שבעה זרים אמורים לנגוס בדומיננטיות של בר טימור ותומר גינת, שלא לדבר על נועם יעקב, פלאטין ובלייזר. אם הפועל תתבסס רק על הזרים בימי רביעי ביורוקאפ, איך ירצו שבימי ראשון הישראלים ייצאו מהפוסטר ויהיו דומיננטיים בליגה? הפועל א` לאירופה והפועל ב` לליגה תתקשה להגיע למטרות שינאי הציב.
מאמן:
אם בשני הפרמטרים הקודמים קשה לזהות מי מוביל כרגע, הרי בשאלת המנצח על התזמורת למכבי ת"א יתרון ברור. קטש מגיע לפתיחת העונה במעמד חזק אי פעם במכבי. אם ייכשל העונה החיצים יופנו (והם כבר מופנים בישיבות ההנהלה האחרונות) לעברו של המנהל המקצועי אבן אבן שלמגינת ליבו די תלוי בהצלחתו של קטש ליצור שלם שיותר גדול מסך חלקיו.
על סטפנוס דדאס, אמר אחד מבכירי הפועל ת"א בתחילת הקיץ ש"הוא מאמן בינוני פלוס, אבל לא יברח בשעת צרה". דדאס מאז צבר לא מעט נקודות בגיוס זרים שאותם הוא מכיר בתחנות שונות בעבר (מוטלי, בוורלי) אבל קשה לראות איך הוא מצליח לנהל סגל ואגו של 13 שחקנים שכל אחד חושב שמגיע לו לשחק ולהוביל. טמפרטורות האידוי בהפועל החל מהשורות העליונות עד הבעלים בשורה הראשונה יהיו גבוהות גם בחודשי החורף ודדאס הטמפרמנטי ייבחן מדי שבוע.
ליונתן אלון יש גב פחות "קפריזי", אבל גם אצלו מד הלחץ מצד הקהל עלול להקרין על היושבים בשורה הראשונה. ירושלים ניסתה להנחית מאמנים בעלי ניסיון אולם הסיטואציה הובילה אותה להמשיך עם אלון שנראה שיקבל גב רחב יותר מדדאס אבל לא לאורך זמן.
נ.ב שימו לב להפועל חולון. אמנם אין לה פנטזיות על יורוליג אבל בשקט בשקט גיא גודס בונה צוות שיהיה קשה מאוד לנצח. סגל ישראלי מוכח (יפתח זיו, משגב, ארצי חנוכי וזלמנסון) עם זרים ברמה גבוהה (אדאמס ומיטרו לונג) ואולי המשולש של תחילת הקיץ יהפוך למרובע.
