sportFive1385625 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

אחרי משחק מספר 3 בין פילדלפיה לניו יורק ניקס הדבר היחיד שהיו אמורים לדבר עליו הוא משחקו הטוב בקריירה של ג`ואל אמביד, לפחות בפלייאוף.

עד חמישי בלילה, אמביד חצה את רף 35 הנקודות ארבע פעמים בלבד בקריירת הפלייאוף שלו (רק נגד וושינגטון ואטלנטה), כשלשם השוואה, הממוצע שלו ב-39 משחקי עונה סדירה השנה היה 34.7. ואז, הכוכב של הסיקסרס סוף סוף העתיק את הדומיננטיות המוכרת שלו למשחק חשוב באמת - והתפוצץ על הניקס עם 50 נקודות בדרך לניצחון 114:125 שצימק ל-2:1.

השיא הקודם בפלייאוף של ה-MVP המכהן עמד על 40 נקודות, נתון שהוא הגיע אליו 48 פעמים לאורך הקריירה בעונה הסדירה. אבל במקום שנדבר על משחק 50+ הנקודות הראשון של שחקן פילי מאז ימי אלן אייברסון, על הרבע השלישי המופלא של אמביד בו קלע 18 נקודות עם 4 מ-4 משלוש או על העובדה שהוא עשה את כל זה עם שיתוק בפנים (איתו הוא מתמודד כבר שבוע וחצי), כולם היו עסוקים בעיקר בעבירה הבלתי ספורטיבית על מיצ`ל רובינסון שהסעירה את ניו יורק.

ברבע הראשון אמביד הפיל בצורה מסוכנת את רובינסון לאחר שמשך את רגליו, אך ניצל מהרחקה. "אם זה היה שחקן אחר, אני לא בטוח שהוא היה נשאר על הפרקט", אמר אקס הניקס עמנואל קוויקלי, בעוד שחבריו לשעבר לקבוצה תיארו את המהלך כמלוכלך. "רציתי לוודא שהוא לא נוחת עליי", כך אמביד הסביר את האחיזה, "כולנו יודעים מה קרה העונה כשג`ונתן קומינגה נפל עליי, אז היו לי פלאשבקים. לא התכוונתי לפגוע באף אחד. בסיטואציות האלה אני חייב לשמור על עצמי". ספק שרבים מכם השתכנעתם.

בנוסף לאירוע הסוער ביותר היו לו עוד כמה מהלכים מלוכלכים שהרתיחו את הניקס, את האוהדים בתפוח הגדול ואפילו את עמוד ה`X` הרשמי של האמפייר סטייט בילדינג, שהודיע כי לכוכב פילי אין אישור להיכנס לבניין המפורסם.

"מעולם לא איבדתי כל כך מהר את ההערכה שלי כלפי שחקן כפי שקרה לי עם אמביד בפלייאוף הזה", נכתב באחד העמודים שמסקרים את הניקס, והאמת שאפשר להבין את התחושות. הסנטר הקמרוני של הסיקסרס הוא בחור מבלבל. פעם MVP קשוח, פעם "מתחזה" רכרוכי. פעם משחק עם פציעה או הפרעה עצבית, פעם (או כמה פעמים) מפחד לפגוש את ניקולה יוקיץ` בדנבר. קשה לאכול אותו.

עד לפני כמה שנים אין בן אדם אחד שלא הצדיע לאמביד. הוא החל לשחק כדורסל רק בגיל 15, החמיץ את שתי העונות הראשונות שלו בגלל פציעה קשה בכף רגל ולמרות זאת הסתער על ה-NBA, הפך לתקווה הגדולה של פילדלפיה והוציא לדרך את התהליך. מהר מאוד כולם הבינו שאנחנו עדים לאחד הביג-מנים המוכשרים בתולדות המשחק ובעונה שעברה שמחתי להצביע לו ל-MVP.

במהלך משחק 1 מול הניקס במדיסון סקוור גארדן, אמביד מסר לעצמו דרך הקרש וריחף לאלי-אופ מטורף. עוד לפני שהקהל הספיק לעכל מה הוא הראה, הכוכב מיד התרסק על הרצפה והחמיר את הכאבים שלו בברך שמאל, בה עבר ניתוח שגרם לו להחמיץ למעלה מחודשיים העונה. אחרי דקות ארוכות של אי ודאות - אמביד חזר למחצית השנייה ושיחק עד סוף מותחן שהסתיים בהפסד חוץ.

"ג`ואל לוחם", אמר מאמנו ניק נרס, "הוא רוצה לשחק". האולסטאר השני של פילדלפיה, טייריס מקסי, הוסיף: "כלום כבר לא מפתיע אותי עם אמביד. הוא תמיד פייטר שנותן הכל בשביל הקבוצה. כל עוד הוא יכול לשחק - הוא 100% ישחק".

קריירה שלמה אמביד בן ה-30 נאבק בגוף שלו ומצליח להשתפר למרות כל הניתוחים והכאבים, כאשר בפליי-אין/פלייאוף העונה גם שיתוק בפנים לא עוצר אותו. "אני לא אחד שמוותר, אני חייב להמשיך להילחם בהכל", אמר אתמול אמביד על המצב הרפואי שלו. "זה מבאס, אבל זה לא תירוץ. אני חייב להמשיך".

כך מתנהג לוחם מעורר השראה שנותן הכל לקבוצה ולעיר שלו, אבל צריך לומר - הקרדיט שהוא מקבל על כך לא מתקרב למה שכל סופרסטאר אחר היה מקבל אם היה מככב עם עין אחת ועל רגל אחת. ואת זה, אמביד הביא על עצמו.  

440 סלי שדה ו-443 סלים מקו העונשין - אלה המספרים של אמביד בפלייאוף לאורך הקריירה. סגנון המשחק שלו מרחיק הרבה אוהדים ניטרליים, וזה לא רק התדירות שבה הוא מגיע לקו (במשחק 3 הלך יותר מכל הניקס וסיים עם 19 מ-21), שיכולה להצביע על כך שניתן לעצור אותו רק בעבירה, אלא הדרך לשם.

יותר מדי פעמים אמביד מחפש בכוח את העבירה והנטייה הבעייתית הזו מובילה לכמות מוגזמת של פלופים (ותלונות כלפי שופטים) שקשים לצפייה. יש שיגידו ג`יימס הארדן, רק בסנטר. ומה שהכי מעצבן זה שהפלופים האלה מרגישים מיותרים, כי אנחנו מדברים כאן על כישרון כדורסל היסטורי בצורת מפלצת עם יד רכה. אז למה?

אם היו שואלים אתכם מיהו השחקן שביצע הכי הרבה עבירות בלתי ספורטיביות ב-NBA בשנים האחרונות, כנראה שהתשובה הפופולרית ביותר הייתה דריימונד גרין, אבל התשובה הנכונה היא אמביד. 23 עבירות בלתי ספורטיביות נשרקו לחובתו של הכוכב ב-489 משחקים בקריירה (עונה סדירה + פלייאוף), לעומת 21 של גרין ב-970 משחקים. לכל שחקני הרוטציה של הניקס, ביחד, יש פחות עבירות כאלה בקריירה. "אמביד הוא השחקן הכי מלוכלך ב-NBA חוץ מדריימונד", נטען אמש ברשת `Fox Sports`. זה דיון שג`ואל לא יכול להרשות לעצמו להיות חלק ממנו אם הוא רוצה לזכות באהבת הקהל הרחב.  

עוד דבר שפגע בתדמית של אמביד היה ההחלטה המאכזבת לשחק עבור נבחרת ארצות הברית באולימפיאדת פריז 2024. הוא בחר בדרך הקלה ביותר למדליית זהב ועטף את הבחירה העלובה בהסבר שהוא עשה את זה בשביל הבן שלו שנולד באמריקה. קודם לכן אמביד הבטיח שישחק בנבחרת צרפת (גם החלטה תמוהה, שהרבה צרפתים היו נגדה) ובכך הפר את ההתחייבות שלו לנבחרת קמרון ב-2017. לפני חצי שנה הוא בחר בארה"ב, האופציה היחידה שהייתה יכולה להכתים עוד יותר את השם שלו.

פלייאוף זה הזמן בו האופי האמיתי של הכוכבים מתגלה ואת מבחן האופי הזה אמביד עדיין לא צלח. אין לו הופעה אחת בגמר אזורי, המשחק האינטנסיבי בדרך כלל מוציא אותו מהשטף, הוא מתקשה מול הגנות אגרסיביות ומתוחכמות יותר והמספרים צונחים בהתאם. בנוסף, הביקורות שלו כלפי חבריו לקבוצה אחרי הדחות (בן סימונס מול אטלנטה, "אני וג'יימס הארדן לא יכולים להסתדר לבד" בעונה שעברה) גם לא בדיוק תואמות את הציפיות מכוכב שאמור להנהיג.

בעונה הסדירה אמביד הוא שחקן של 27.9 נקודות בממוצע למשחק ב-50.4% מהשדה ו-34.1% משלוש, בעוד שבפלייאוף הוא עומד על 24.7 נקודות בממוצע ב-46.2% מהשדה ו-29.0% מחוץ לקשת. ניקולה יוקיץ` פתח בשנה האחרונה פער עצום ממנו ועכשיו, כשאף אחד כבר לא מעז להשוות בין השניים, זה הזמן של כוכב הסיקסרס לפתור את התעלומה שהוא ולהוכיח שגם לו יש את היכולת להוביל קבוצה לאליפות, או בתור התחלה, לגמר המזרח.

אמביד משחק בפלייאוף 2024 על המורשת והזהות שלו. הוא לא רוצה להיזכר כשחקן הכי גדול שלא שיחק בגמר אזורי (גם דומיניק ווילקינס מעולם לא הגיע לשם) או כיצרן של סטטיסטיקה ריקה, ובינתיים המספרים שלו מרשימים מתמיד בשלב הזה של העונה - 37.7 נקודות ב-47.1% מהשדה ו-37.5% משלוש לצד 8.7 ריבאונדים ו-5.3 אסיסטים, אך הניקס מחזיקים ביתרון הביתיות ועדיין פייבוריטים להעפיל לשלב הבא. הדחה מוקדמת עלולה לגרור בקשה לטרייד, או שהיא תגרום לנו לחשוב שלכוכב הזה אין את מה שצריך כדי להיות האופציה הראשונה בקבוצה מנצחת.

כנראה שרק אליפות יכולה לתקן את הדיסוננס בין אמביד החזק שמתגבר על פציעות ומספק הצגות היסטוריות לבין אמביד ה"סופט" שמעורר אנטגוניזם ונעלם ברגע האמת. טבעת - וכבר לא יזכרו לו את הצדדים השליליים. כישלון - ואף אחד לא ישכח לו אותם.

הגענו לפרק בסיפור של הילד מקמרון שבו כל משחק פלייאוף עשוי להשפיע ישירות על איך שנסתכל על הקריירה האגדית שלו. אם בסוף הדרך נגלה שאוהדי הסיקסרס רק סמכו על ה"פרוסס", ומעולם לא שמחו בזכותו - זה יהיה קשוח.