השניות הבודדות שבהן הזריקה של קנדריק נאן עשתה את דרכה לכיוון הסל, הרגישו כמו נצח עבור אנשי ואוהדי מכבי תל אביב. על היכל הפיוניר הרועש השתלטה לפתע מין דממה מתוחה, שהפכה בין רגע לשאגת ניצחון אדירה - כזו שההיכל ביד אליהו עדיין לא ראה העונה. בסופו של דבר מכבי תל אביב ניצחה אתמול (שלישי) את פנאתינייקוס 83:85 בסיומו של משחק מורט עצבים ונמצאת במרחק של 40 דקות מפיינל פור. ״היה לקנדריק מבט מצוין, אבל ג׳וש ניבו הגיע לעזור ולמזלנו הכדור יצא החוצה״, אמר אחד מגיבורי הערב, לורנזו בראון. ״אני שמח שהכדור הזה לא נכנס, אבל אני חושב שבסופו של דבר הקבוצה הטובה יותר ניצחה״.
העניין הוא שלתמצת את המשחק אתמול לזריקה אחת יהיה בלתי אפשרי. כי זה באמת היה אירוע שהיה בו הכל - דרמה, מהפכים, עצבים, טעויות. מספיק היה לראות את מאמן הכושר של מכבי, רגב פנאן, ממש על סף דמעות על הספסל בסיום - כדי להבין את רכבת ההרים שעברה מכבי ת״א אתמול. ״אני מודה שהחשיבות של המשחק הזה השפיעה גם עלי ועל הדרך שבה ניהלתי את המשחק הזה״, אמר עודד קטש, אדם שלא מרבה להחצין בדרך מה שהוא מרגיש, ואתמול היה אמוציונלי מאוד גם על הקווים. ״אני לפעמים מנסה להעביר מסר לשחקנים לפי מה שנראה לי שהם צריכים ממני, והרגשתי שזה משחק שבו הם צריכים את זה. לא באתי עם זה מהבית, זה פשוט קרה״.
למשך שלושה רבעים וחצי, מכבי ת״א רקדה אתמול על הפרקט. ג׳וש ניבו (22 נקודות, 9 ריבאונדים) נעץ כדור אחר כדור בטבעת, לורנזו בראון ניווט היטב ללא ווייד בולדווין, בונזי קולסון שוב הופיע, וכל שחקן שדרך על הפרקט עשה את שלו. הצהובים כבר היו ביתרון של 18 נקודות, אבל הדקות האחרונות היו של פאו, שכמעט הפכה הכל בבליץ בהובלת נאן. ״היה לנו קצת מזל בסוף, אבל הגיע לנו לנצח״, אמר ג׳יימס ווב. ״הם הצליחו לחזור אחרי שפתחנו פער ועשינו כמה טעויות שאיפשרו להם את הריצה הזו. אני שמח שידענו לבלום אותה״.
״זה היה משוגע בסוף״, הודה קטש. ״הייתה להם ריצה ברבע הרביעי, הם קלעו זריקות מטורפות והקצב היה גבוה. אלה דברים שיכולים לקרות, אנחנו משחקים מול קבוצה טובה עם הרבה איכות, אבל אני חושב שבאופן כללי הגיע לנו הניצחון בגלל הדרך שבה הגבנו להפסד במשחק השני. הגענו מאוד אגרסיביים ונחושים, מצאנו דרך לקלוע והסתגלנו טוב״.
בית
האמת היא שזה הרגיש שמכבי תל אביב ניצחה במשחק הזה עוד לפני שהוא התחיל. היא הרי התרגלה לשחק בפיוניר המיושן והשומם, שאתמול קיבל איזו רוח חיים. לא עוד יציעים ריקים וחריקות נעליים, אלא 1,000 אוהדים שלא הפסיקו לעודד ולשיר. חוץ מהשניה שעברה מהרגע שבו נאן זרק ועד שהכדור פגע בחישוק. ״זה מרגש, זה הדבר שהכי התגעגעתי אליו, להרגיש את הקהל באמת״, אמר אחד מאנשי ההנהלה במכבי.
מכבי ת״א עשתה כל שביכולתה לאפשר לכל האוהדים שהגיעו לבלגרד להיכנס. לאחר מאמצים גדולים בתקופה האחרונה - במיוחד של ההנהלה, אבל גם עם עזרה ממשלתית - המשטרה הסרבית הסכימה להסיר את מגבלת 250 האוהדים. ועבור מכבי והשחקנים שלה, זה היה שווה את זה. שירי השחקן המוכרים מההיכל חזרו, האווירה היתה אחרת, הסאונד היה שונה, ולערב אחד - דווקא בבלגרד הרחוקה - זה הרגיש שהשפיות חזרה. תזכורת לזה שפעם, ב-6 באוקטובר נניח, היו פה חיים נורמליים. יחסית.
״זה מאוד מיוחד בשבילנו, אתם אפילו לא יכולים להבין כמה זה גדול עבורנו״, אמר קטש. ״לשחק מול הקהל שלנו, סוף סוף, בנסיבות האלה, זה יוצא דופן. עברנו תקופות קשות במהלך העונה ואנחנו בעיקר מתגעגעים לשחק בבית מול הקהל שלנו, זה כבר הרבה חודשים שאנחנו פשוט מתגעגעים הביתה. 1,000 אנשים בשבילנו בקהל זה כמו 40,000 אנשים בשביל קבוצה אחרת״.
האוהדים של מכבי, מצידם, התגעגעו לקבוצה לא פחות. בכל פינה בבלגרד בימים האחרונים אפשר היה לשמוע עברית, ובאיזור האולם - שעות לפני המשחק - הם קיימו צעדה שכללה בין היתר שירי עידוד, אבוקות ואת ההמנון הלאומי. שעה ארוכה לפני פתיחת המשחק הם כבר התמקמו ביציע, ובו הם גם נשארו למשך דקות רבות אחרי שריקת הסיום. ״זה היה מדהים, הקהל הביא לנו את האקסטרה״, אמר בונזי קולסון. ״התרגלנו לראות מושבים ריקים, ופתאום אני מסתכל ליציעים ורואה את האוהדים. זה היה מדהים לראות את החולצות הצהובות, זה הביא לנו הרבה אנרגיה".
בשיוויון 83:83, ואחרי החלטת שיפוט שנויה במחלוקת, הכדור היה בידיים של מכבי תל אביב ושל לורנזו בראון. הרכז הצהוב הוריד את השעון, וזה היה ברור שאף אחד לא הולך לקחת את הזריקה הזו. במהלך שכל כולו קור רוח, קלאס וחוכמה, בראון הצליח להוציא את העבירה מג׳ריאן גראנט, 2.6 שניות לסיום. את הזריקה הראשונה הוא קלע, ואת השניה אמור היה להחטיא, לאור העובדה שפאו היתה מתקשה לייצר נקודות מריבאונד הגנה תוך כל כך מעט זמן. אבל הכדור שלא הלך פנימה. ״ניסיתי להחטיא״, הוא הודה בסיום. ״זה לא הלך כמו שרציתי וזה נכנס, אבל בסוף ניצחנו וזה הדבר הכי חשוב״.
יכול מאוד להיות שאם נאן היה קולע את השלשה אחרי פסק הזמן של ארגין עתמאן, זריקת העונשין של לורנזו היתה הופכת לאירוע טרגי במימדים היסטוריים. אבל נאן החטיא - ובענף שבו עונות ואפילו קריירות שלמות מוכרעות על חלקיקי שניות או על מילימטרים בודדים - זה כל מה שחשוב. ולורנזו בראון, לפחות עד עכשיו, הוא הווינר הגדול של הסדרה הזו. ״הרגשתי שאני צריך לקחת על עצמי יותר״, הוא אמר. ״בסופו של דבר זו היתה עבודה קבוצתית, ובמיוחד בלי ווייד, כל אחד היה צריך לתת יותר״.
לא מעט ביקורת ספג העונה בראון, שחווה ירידה משמעותית בממוצעים בסיבוב השני. הפציעה בגב הגבילה אותו, כושר הקליעה לא היה טוב והפריחה של בולדווין קצת גרמה לו לזוז הצידה. אבל בפלייאוף, זה לורנזו האמיתי. זה מהעונה שעברה, זה שנבחר לחמישיית העונה ביורוליג. היה ענק נגד באסקוניה בפלייאין, ובסדרה הזו אחראי באופן מעשי לשני סלי הניצחון. אתמול הוא אמנם היה חלק מהקיפאון שאחז בכל שחקני מכבי בדקות הסיום, אבל סיים עם 16 נקודות ו-8 אסיסטים, ובעיקר היה מהראשונים להתאושש ולסדר ניצחון שאולי יהיה שווה פיינל פור.
שחקן נוסף שהתאושש מאותו קיפאון כללי הוא ג׳וש ניבו, ש-15 שניות לסיום ניצח את מתיאס לסור בכדור הביניים, שאותו הפך בראון לקליעות העונשין המנצחות. ניבו, בעוד משחק נפלא, לא רק קירב את מכבי לחצי הגמר, אלא הוכיח לאחד הסנטרים הבכירים ביורוליג שהוא לא פחות טוב ממנו.
במכבי כבר הפנימו שאי אפשר יהיה להשאיר שחקן כמו ניבו, משימה שהיתה קשה מאוד אפילו בעונות שבהן היה בטחון כלכלי הרבה יותר רחב. ישנן מספר קבוצות בכירות שמעוניינות בניבו, אם כי מירב הסיכויים הם שהוא ימצא את עצמו בעונה הבאה במילאנו, עם חוזה של למעלה מ-1.5 מיליון דולר בעונה, סכום שיהיה בערך כפול ממה שהרוויח העונה.
דימיטריס ינאקופולוס הוא חתיכת טיפוס. אוהדי מכבי תל אביב נחשפו אליו יותר לאחרונה ברשתות החברתיות, עם כמה אמירות שנויות במחלוקת על גבול ההזויות - אבל אתמול הם ראו את המופע שלו מקרוב. מופע שכלל בין היתר שליפת שטר לכיוון השופטים והנפת אצבע משולשת לקהל.
רק בכניסה לאולם אפשר להבין בדיוק מי הוא האיש. בעוד שכל אדם - ולא משנה מה תפקידו - שנכנס לפיוניר עבר בידוק קפדני, ינאקופולוס פשוט צעד פנימה, ושמישהו ינסה להגיד לו משהו. ויחד איתו, אגב, פמליה של 30 איש, כמה מהם הולכים אחריו לכל מקום. הוא התחיל את רגוע באופן יחסי, אבל ככל שהמשחק התקדם, הוא הפך לפעיל יותר, צעקני יותר ועצבני יותר, עד שבסוף הוא התפוצץ והטיח (שוב) ביקורת ארסית לגבי השיפוט.
ייתכן שחלק מהטענות שלו, בטח בנוגע לכמה אירועים ברגעים המכריעים, מוצדקות. ג׳וש ניבו דרך על הקו בתוך הדקה האחרונה והשופטים לא שרקו, כשגם ההחלטה על כדור הביניים אחרי החסימה של לסור הייתה מעוררת מחלוקת. עם זאת, מצד שני, אי אפשר לומר שמכבי תל אביב נהנתה משיפוט ״ביתי״ כלשהו, וגם קטש ואנשי מכבי היו מתוסכלים יותר מפעם ממספר שריקות גבוליות נגדם.
מה שבטוח, זה שינאקופולוס עושה את מה שהוא עושה עם מעט מאוד קלאס. בדיוק כפי שטען שהיה ״סיכום בין קבוצות היורוליג שבמשחקים של מכבי תל אביב העונה לא יהיה קהל״. אלא שסיכום כזה לא היה ולא נברא. בפרוטוקול שבו עלתה לדיון סוגיית משחקי מכבי ת״א ביורוליג בזמן מלחמה היתה התייחסות למגרש בלבד, ולא נכתבה אף לא מילה אחת בנוגע לאוהדים. ״הוא פשוט המציא את זה״, אמר אחד מאנשי מכבי. ״נושא הקהל במשחקים בכלל לא עלה לדיון״.
אז אתמול ינאקופולוס, למרות מחאותיו, פגש את אוהדי מכבי תל אביב - ו״קינח״ עם אצבע משולשת לכיוונם רגע לפני שהוא יוצא מהאולם. וכמו שהוא מתנהל, ייתכן שזה מה שהוא חושב על כל העולם.
ההמסטרינג של בולדווין
הניצחון של מכבי ת״א אתמול מרשים שבעתיים לאור העובדה שהוא הושג ללא השחקן הכי טוב שלה, ווייד בולדווין. הגארד, שנפצע במשחק הראשון, עבר טיפולים אינטנסיביים השבוע, אבל זקוק לזמן החלמה נוסף עקב הקרע הקטן בשריר הירך האחורי, פציעה שדורשת לפחות שבוע של מנוחה.
אתמול, למעשה, חלף שבוע מאז הפציעה של בולדווין - והיום במכבי ת״א מגלים אופטימיות זהירה לגביו. בולדווין ינסה לקחת חלק באימון הערב היום, אבל עוד לא ברור אם הוא יוכל לשחק במשחק מספר 4. ״זה 50/50״, אמר קטש. ״נקווה שנוכל לקבל אותו בחזרה, גם מבחינת חלוקת הדקות זה מאוד יעזור לנו. כולם יודעים מה הוא בשבילנו בשני צידי המגרש״.
גם בלי להיות על הפרקט, בולדווין היה מאוד פעיל אתמול. הוא הגיע כמעט לכל פסק זמן - כיוון, ניווט, העיר, דירבן ודחף. גם ממקום מושבו בקצה הספסל הוא התרעם על החלטות שיפוט, והגדיל לעשות כשבמהלך המחצית הראשונה ״חגג״ כשקנדריק נאן הוחלף לאחר רצף פעולות פחות טובות שלו. כשנאן החטיא את זריקת הניצחון בסיום, זה גם היה ניצחון קטן של בולדווין על מי שהפך לנמסיס שלו לאחרונה לאחר רצף של הקנטות הדדיות. בחמישי, בולדווין יקווה כבר להיות על הפרקט ולתת לנאן את הנוקאאוט האחרון.
40 דקות מפיינל פור
עשור שלם שמכבי תל אביב לא היתה בפיינל פור. עשר שנים של כשלונות ואכזבות יכול להגיע לקיצו, אם הקבוצה של קטש רק תנצח עוד פעם אחת את פנאתינייקוס. גם בעונה שעברה, אגב, מכבי היתה במרחק של 40 דקות מפיינל פור, אלא שאז היא היתה צריכה לנצח במונאקו במשחק 5. מחר היא תוכל לעשות את ב״בית״, לכאורה, אבל חשוב לא פחות - היא עברה את החוויה הזו בשנה שעברה, והפעם תגיע קצת יותר מנוסה. ״אסור לנו להיות מרוצים מדי אחרי הניצחון הזה״, אמר בראון. ״נשאר לנו עוד משחק אחד לנצח, להגיע פיינל פור ולעשות היסטוריה״.
מכבי ת״א כבר היתה בסיטואציה די דומה בעבר: בעונת 11/12 היא פגשה את אותה פנאתינאיקוס בסדרת ההצלבה וחזרה מיוון עם 1:1 אחרי ניצחון ענק באואקה. הקבוצה של דייויד בלאט ניצחה במשחק השלישי, אבל לא שתתה מהבאר והפסידה במשחק מספר 4. כשהסדרה חזרה לאתונה למשחק 5, הצהובים הפסידו. לכן, לכולם במכבי ברור - הכרחי לסיים את הסדרה הזו בבלגרד.
״אנחנו חייבים לשחק כאילו אנחנו עם הגב לקיר לא הם״, סיכם ווב. ״זה יהיה משחק קשה וקרב קשה, יותר קשה ממה שהיה עד עכשיו. אני מקווה ומאמין שנוכל להשיג את הניצחון הזה ולעשות משהו גדול מאוד״.
הניצחון של מכבי ת״א אתמול מרשים שבעתיים לאור העובדה שהוא הושג ללא השחקן הכי טוב שלה, ווייד בולדווין. הגארד, שנפצע במשחק הראשון, עבר טיפולים אינטנסיביים השבוע, אבל זקוק לזמן החלמה נוסף עקב הקרע הקטן בשריר הירך האחורי, פציעה שדורשת לפחות שבוע של מנוחה.
אתמול, למעשה, חלף שבוע מאז הפציעה של בולדווין - והיום במכבי ת״א מגלים אופטימיות זהירה לגביו. בולדווין ינסה לקחת חלק באימון הערב היום, אבל עוד לא ברור אם הוא יוכל לשחק במשחק מספר 4. ״זה 50/50״, אמר קטש. ״נקווה שנוכל לקבל אותו בחזרה, גם מבחינת חלוקת הדקות זה מאוד יעזור לנו. כולם יודעים מה הוא בשבילנו בשני צידי המגרש״.
גם בלי להיות על הפרקט, בולדווין היה מאוד פעיל אתמול. הוא הגיע כמעט לכל פסק זמן - כיוון, ניווט, העיר, דירבן ודחף. גם ממקום מושבו בקצה הספסל הוא התרעם על החלטות שיפוט, והגדיל לעשות כשבמהלך המחצית הראשונה ״חגג״ כשקנדריק נאן הוחלף לאחר רצף פעולות פחות טובות שלו. כשנאן החטיא את זריקת הניצחון בסיום, זה גם היה ניצחון קטן של בולדווין על מי שהפך לנמסיס שלו לאחרונה לאחר רצף של הקנטות הדדיות. בחמישי, בולדווין יקווה כבר להיות על הפרקט ולתת לנאן את הנוקאאוט האחרון.
40 דקות מפיינל פור
עשור שלם שמכבי תל אביב לא היתה בפיינל פור. עשר שנים של כשלונות ואכזבות יכול להגיע לקיצו, אם הקבוצה של קטש רק תנצח עוד פעם אחת את פנאתינייקוס. גם בעונה שעברה, אגב, מכבי היתה במרחק של 40 דקות מפיינל פור, אלא שאז היא היתה צריכה לנצח במונאקו במשחק 5. מחר היא תוכל לעשות את ב״בית״, לכאורה, אבל חשוב לא פחות - היא עברה את החוויה הזו בשנה שעברה, והפעם תגיע קצת יותר מנוסה. ״אסור לנו להיות מרוצים מדי אחרי הניצחון הזה״, אמר בראון. ״נשאר לנו עוד משחק אחד לנצח, להגיע פיינל פור ולעשות היסטוריה״.
מכבי ת״א כבר היתה בסיטואציה די דומה בעבר: בעונת 11/12 היא פגשה את אותה פנאתינאיקוס בסדרת ההצלבה וחזרה מיוון עם 1:1 אחרי ניצחון ענק באואקה. הקבוצה של דייויד בלאט ניצחה במשחק השלישי, אבל לא שתתה מהבאר והפסידה במשחק מספר 4. כשהסדרה חזרה לאתונה למשחק 5, הצהובים הפסידו. לכן, לכולם במכבי ברור - הכרחי לסיים את הסדרה הזו בבלגרד.
״אנחנו חייבים לשחק כאילו אנחנו עם הגב לקיר לא הם״, סיכם ווב. ״זה יהיה משחק קשה וקרב קשה, יותר קשה ממה שהיה עד עכשיו. אני מקווה ומאמין שנוכל להשיג את הניצחון הזה ולעשות משהו גדול מאוד״.
