שלושה חודשים לאחר השבת השחורה נולדו התאומים, שחר ויובל. בבדיקת אקו שגרתית, נמצא מום בליבו של שחר, מצב מסוכן שבו ורידי הריאה שלו אינם מחוברים כהלכה ללב והוא בסכנת חיים. מכיוון שמדובר במקרה די נדיר, על המשפחה לטוס לבוסטון, שם נמצא בית החולים המוביל בעולם, בכדי לבצע את הניתוח.
לתרומה לפרויקט גיוס ההמונים לחצו כאן
יש לציין כי סכום היעד הראשוני, 1,250,000 ש"ח כבר הושג, אך ניתן להמשיך ולתרום למטרה החשובה. הצפי הוא כי חלק מהתרומות לא יואשרו או יבוטלו, והמטרה היא להגיע לסכום של כמליון וחצי שקלים לפחות.
רותם ומיכל, כתבו בדף הפרויקט: "מקריות. זה מה שהציל אותנו בשבעה באוקטובר מהטבח שהתרחש בבית שלנו בקיבוץ בארי. עכשיו אנחנו יוצאות למלחמה על החיים של שחר שלנו, בן ה-4 חודשים שאובחן עם מום נדיר בלבו וחייב לעבור ניתוח דחוף בביה"ח החולים לילדים בבוסטון".
"שחר ויובל, התאומים שלנו, נולדו ב-7.1 בדיוק 3 חודשים אחרי שאיבדנו כמעט את הכל. בשבעה באוקטובר אנחנו ועומר, בת ה-4, ניצלנו. אבל איבדנו חברים וקהילה ובית".
"עברנו לגור בקיבוץ בארי לפני כשנתיים וחצי בעקבות עבודתה של רותם, כרופאה כוננית בקיבוץ. חלק מצוות כוננים שלימים כלל את אבויה חצרוני זצ"ל, עמית מן זצ"ל, ודניאל לוי זצ"ל.
עומר השתלבה תוך חמש דק במערכת החינוך כאילו נולדה שם, והרגשנו שהגענו הביתה. גן עדן. הקיבוץ הכי יפה שיש, עם האנשים המקסימים, חברויות שהן משפחה. שלושה ימים לפני השבת השחורה אפילו הצהרנו שאין סיכוי שנגור במקום אחר. שזה הבית שלנו. אנשים שעומר קוראת להם סבא וסבתא לא מתוך קשר דם, אנשים שיצעדו איתנו לנצח ואנחנו איתם.
ביוני 2023 יום לפני טיסה ליוון עם חברים מהקיבוץ גילינו סוף סוף שאנחנו בהריון. חודש אחר כך, שמחנו לגלות שזה תאומים. קראנו להם אנה ואלזה הבן. רק לאחר מכן גילינו שזה שני בנים, אבל עומר לא הסכימה להחליף להם את שם ההריון.
ב1.10 תלינו בבית שרשראות בלונים, כי חגגנו את זה שרותם מסיימת התמחות. ושבוע לאחר מכן, נסענו לחברים בטללים לעשות אוהל בחצר שלהם. האוהל שהציל את חיינו. ב-7.10 איבדנו. איבדנו חברים, חברים שהם משפחה, איבדנו בית. המשכנו עם הקיבוץ לים המלח. בהריון בשבוע 22-26 היינו בכל כך הרבה הלוויות.
לקראת הלידה, הבנו שאי אפשר להביא תאומים לים המלח, ועלינו להתפצל מהקהילה בכאב רב, והחלטנו לעשות רילוקיישן לגבעתיים לתקופה של חופשת הלידה. היינו כל כך עצובות, כל כך באבל, רק חיכינו לבנים שיבואו להאיר את החושך. שחר ויובל המתוקים שלנו נולדו פגים, בשבוע 34. יובל התאושש מהר יחסית אבל שחר, היה חולה מאוד. רק אחרי 53 ימים הוא יצא הביתה. סוף סוף התאחדנו. התחלנו את החיים. התאוששנו. יצאנו לטייל, לחופשות, למדנו להיות משפחה של חמישה.
ואז בביקורת אקו שגרתית, שהייתה אמורה להיות סימון וי. הטכנאית קוראת מהר לרופאה שמגיעה בלחץ, ומשם סחרחרה של שבועיים עד האבחנה- לשחר יש מום בלב- מצב מסוכן שבו ורידי הריאה שלו אינם מחוברים כהלכה ללב והוא בסכנת חיים. מהר מאוד מבינים כי אין מספיק מקרים כאלה בישראל ועלינו לטוס לחול לבצע ניתוח לתיקון ורידי הריאה בשני הצדדים.
המקום הכי טוב בעולם- בוסטון. כולם המליצו, כולם אמרו רק שם, זה צוות שכל מה שהוא עושה זה לתקן ורידי ריאה. והנה אנחנו פה. אורזות את הבית, לוקחות את כולם, מנתקות את עומר שוב מהמסגרת המוכרת שלה. בפעם הרביעית השנה. אבל כמו שאמרנו לה- במשפחה שלנו נלחמים על כולם, ואנחנו נעשה הכל אחת עבור השני. אז כולנו נוסעים לתקן לשחר את הלב ואנחנו צריכים אתכם.ן איתנו. כל אחת, כל אחד, כל סכום יכול לעזור לנו וללב שלנו.
תודה מעומק הלב,
מיכל, רותם, עומר, יובל ושחר".
