למעלה משבעה חודשים חלפו מאז פתיחת העונה, ועל אף היכולות והמספרים האדירים שמציג רומן סורקין בליגת העל, נראה כי התשובה לשאלה מי היה הישראלי הבכיר של מכבי תל אביב בעונת היורוליג הנהדרת שהציגו הצהובים ברורה למדי - תמיר בלאט כמובן.
שלא תבינו לא נכון; בלאט עלה על כל הציפיות וסיפק עונה גדולה, בעוד עונת היורוליג של סורקין הייתה רחוקה מלהיות רעה. עם זאת, בעת בניית הסגל לעונה הנוכחית היו תחושות (וגם אמירות) שהגבוה שגדל באשדוד עשוי להפוך לשחקן מפתח אמיתי. לא אחד כזה שמוקפץ ברגעים קשים כברירת המחדל האחרונה ולא אחד כזה שימלא חורים של זרים לא מספיק מוצלחים.
לאחר סדרת הפלייאוף האדירה מול פנאתינייקוס, נשאל רומן סורקין האם הוא ציפה להיות בתפקיד מרכזי יותר בקרבות על הפיינל ופור - וענה בפשטות: "כן". בארבעת המשחקים הראשונים בסדרה שיחק הגבוה כ-28 דקות משותפות בלבד, קלע 8 נקודות בסך הכל ובמשחק החמישי והמכריע אפילו לא עלה על הפרקט.
אז רגע לפני שהוא עולה הערב (חמישי) למשחק על תואר מול הפועל ירושלים, שבו אין שום ספק שהוא יקבל תפקיד מרכזי כפי שהתרגלנו לראות ממנו בזירה הישראלית, הגיע הזמן לשאול ולנסות לענות על השאלה, מה השתבש בעונת היורוליג של אחד הגבוהים הישראלים המוכשרים והטובים ביותר שראינו מזה הרבה שנים.
שינוי העמדה
בואו נלך להתחלה. בסגל הקבוצה לעונה הנוכחית, מלבד סורקין, ניתן למצוא שני סנטרים נוספים, ג`וש ניבו וחסיאל ריברו. מבחינת עודד קטש, כפי שהוא אמר בעצמו, בעונת 23/24 הוא רצה לראות את סורקין משחק בשתי עמדות, עמדת הסנטר (5) כמובן, אך בעיקר כגבוה שני, בארבע.
למעשה, בבניית הסגל של מכבי החליטו ללכת על זר אחד פחות, הביאו לעמדה 4 רק את ג`יימס ווב ובנו על לא מעט דקות של סורקין בעמדה פחות מוכרת לו במדים הצהובים. למרות שמאז הגעתו למכבי, סורקין שיחק ברוב הגדול של הזמן בעמדה מספר 5, בקבוצה האמינו כי הוא מסוגל לשחק עם גבוה נוסף לצידו בעקבות הכישורים הרבים שלו והעובדה שבעברו הוא גם הצליח לקלוע שלשות באופן קבוע ולשחק לצד גבוהים אחרים.
כאשר התארח לאחרונה בפודקאסט "מכביבול", נשאל סורקין על עניין העמדה וענה תשובה מעניינת: "כן, העונה אני 4. ברמות הגבוהות אני מרגיש נוח יותר כ-4 כי אני יכול להביא את היתרון בפן הפיזי לידי ביטוי. לדעתי, העמדה הטבעית שלי היא 4. בפן האישי תמיד אהבתי לשחק עם עוד גבוה לידי. עם זאת, במכבי יותר קל לבלוט כ-5, שזו עמדה שהראתי שאני יכול להיות בה טוב מאוד".
למרות שהוא בעצמו טען כי הוא מעדיף לשחק כ-4, המעבר לא היה חלק. בפתיחת עונת היורוליג קטש החליט ללכת עם המוכר והבטוח מבחינתו, ג`ייק כהן, כשחקן חמישייה בעמדה מספר 4 וסורקין ו-ווב השלימו את מרבית הדקות בעמדה זו. בחודש וחצי הראשונים של העונה היינו עדים לחוסר יציבות של סורקין, שעלה מהספסל ולצד משחקים נהדרים בספרות כפולות, לפעמים לא הצליח לתרום וראה דקות מעטות על הפרקט תוך שפעמים רבות היה נראה שהוא מתקשה למצוא את מקומו לצד ג`וש ניבו או חסיאל ריברו.
לצד העובדה שאירועי השבעה באוקטובר, שהגיעו יומיים לאחר משחק היורוליג הראשון של העונה, השפיעו בגדול על כלל שחקני מכבי תל אביב ובפרט על אלו הישראלים ששהו בחו"ל בזמן שמשפחותיהם נותרו בארץ, סורקין גם היה צריך להתרגל לעמדה החדשה שלו, שכן בניגוד לעונה שעברה הוא מיעט לקבל דקות בעמדת הסנטר. במועדון כמו מכבי ת"א, כפי שאתם כבר יודעים, אין הרבה זמן לניסיונות, כי גם בעונה משוגעת כמו זו, הניצחונות הם תמיד השורה התחתונה.
המספרים מדברים
אחרי שהתחיל לצבור קילומטרז` בעמדה החדשה שלו, סורקין גם הצליח להעלות את הרמה ולספק יציבות ועקביות, כאשר במקביל גם ליגת העל יצאה לדרך. תחילה הצהובים שיחקו ללא זרים, וסורקין נאלץ לספק הופעות בסגנון ניקולה יוקיץ`, אך גם לאחר השתלבותם הוא המשיך בשליטה המדהימה שלו מתחת לסלים בליגה הישראלית.
סורקין, מלך הסלים הישראלי של העונה, העמיד ב-20 משחקי ליגה ממוצעים של 16 נקודות, 6.2 ריבאונדים, חסימה, 19 מדד, 68% ל-2 ו-40.7% ל-3. מעבר ליכולות הגבוהות שלו ביחס לליגה הישראלית, סורקין גם משחק כאמור הרבה יותר דקות בליגה בעמדה מספר 5, כאשר ברוב המשחקים רק אחד מבין ניבו או ריברו נרשמים בטופס.
כדי להבין עד כמה שינוי העמדה של סורקין היה משמעותי בעונת היורוליג הנוכחית בדקנו את אחוז הדקות שלו בעמדה מספר 5 לעומת העונה שעברה. בעונת 22/23, הגבוה הישראלי שיחק כ-94% מהדקות שלו בעמדה מספר 5, כלומר לא לצידו של ג`וש ניבו. אם תרצו להחשיב את אלכס פויתרס כ-5 לצידו של סורקין, אז הגבוה הישראלי שיחק כ-77% מהדקות שלו בעמדה מספר 5.
בעונה הנוכחית (ממוצע דקות למשחק כמעט זהה לעונה שעברה) סורקין שיחק כ-30% מהדקות שלו בעמדה מספר 5, כלומר ללא ניבו או ריברו לצידו. מעבר למבחן העין, אם מסתכלים על הנתונים המתקדמים של סורקין העונה ביורוליג, ניתן לראות שמהלכים כמו תפיסה וזריקה או פיק אנד פופ (חסימה ויציאה לקליעה) הפכו לנפוצים הרבה יותר מבחינתו לאחר שבעונה שעברה הוא כמעט ולא השתמש בהם.
"בעבר הרגשתי שבכל הזדמנות שלי על המגרש אני צריך לעשות נס או קסם כדי להישאר על הפרקט", סיפר סורקין, "אז העדפתי לקחת זריקות שאני קולע באחוזים יותר גבוהים כדי לבסס את המעמד שלי. פשוט הוצאתי את הזריקה מבחוץ מהמשחק שלי, אבל אני כן מאמין בזריקה שלי וחושב שאני קלעי טוב. העונה משהו השתחרר, כי המעמד שלי גם יותר גבוה, הרגשתי שאני יכול לטעות יותר".
הפציעה
כפי שהבנתם מהנכתב למעלה, סורקין היה צריך להסתגל לעמדה החדשה שלו ועשה זאת בצורה לא רעה בכלל. למעשה, החל מאמצע מחודש נובמבר סורקין הצליח להתייצב, לספק דקות יפות רבות בעמדה מספר 4 ואף להפוך לשחקן חמישייה למספר משחקים רצופים. למרות ירידה קלה ביכולת ביורוליג רגע לפני היציאה לפגרת הנבחרות בחודש פברואר, במשחקי מוקדמות יורובאסקט 2025 הוא היה אמור להיות האיש המוביל של הנבחרת.
לאחר שרשם פתיחת משחק טובה מול פורטוגל הוא סבל ממתיחה ברצועה שהשביתה אותו למשך חודש. לצערו, בגלל הלו"ז הצפוץ של היורוליג, חמישה משחקים התקיימו בחודש המדובר כאשר גם לאחר שכבר שב לשחק בליגה הוא לא עלה לפרקט במשחק החזרה שלו לסגל מול ולנסיה.
במהלך תהליך השיקום של סורקין מהפציעה, מכבי תל אביב חזרה נהדר מפגרת הנבחרות עם שישה ניצחונות רצופים ביורוליג. הדבר המשמעותי ביותר להמשך עונת היורוליג של הגבוה הישראלי היה השיפור של ריברו, כמו גם לא מעט דקות טובות של ווב וההתבססות של כהן, שוב, כארבע הפותח, בתוך הרצף החיובי של הצהובים.
למעשה, עד לאותה פציעה ממוצעיו של סורקין ב-26 משחקי יורוליג עמדו על 17.5 דקות, 7.5 נקודות, 3.7 ריבאונדים ו-39.3% מחוץ לקשת, לעומת ממוצעים של 8.5 דקות, 3.5 נקודות, ריבאונד אחד ו-25% מחוץ לקשת בשישה משחקים לאחר החזרה מהפציעה.
כאשר חזר סורקין לרוטציה, נותרו שני משחקים לסיום העונה סדירה, אך הוא לא באמת הצליח למצוא מקום בתוך הקו הקדמי שהוביל ג`וש ניבו עד לסיום העונה (במשחק הפליי-אין מול באסקוניה הוא לא עלה לפרקט). הדקות של הסנטר המוביל של הצהובים יחד עם הדקות של ריברו לא איפשרו לסורקין לקבל דקות בעמדה מספר 5, כאשר בעמדה 4 היה ניתן לראות שחזרה אוטומטית לשם היא פשוט לא טבעית עבורו, וקטש העדיף ללכת עם המוכר והבטוח.
בסיכום עונת היורוליג ולאחר הירידה בסיום העונה, ממוצעיו היבשים של סורקין דומים מאוד לאלו מהעונה הקודמת:
23/24 - 15.8 דקות, 6.8 נקודות, 3.2 ריבאונדים, 7.4 מדד, 55.5% ל-2, 37.5% ל-3, 78.6% מהקו, 2.3- במדד הפלוס מינוס.
22/23 - 16.3 דקות, 6.8 נקודות, 3.2 ריבאונדים, 9.4 מדד, 69.1% ל-2, 15% ל-3, 66.7% מהקו, 2.1+ במדד הפלוס מינוס.
ההבדלים העיקריים מלבד האחוזים ומדד הפלוס מינוס, מגיעים בנתונים המתקדמים: אחרי פלוס 7.13 במדד הנט רייטינג (שבגדול מראה כמה הקבוצה טובה עם השחקן על המגרש) בעונת 22/23, בעונה הנוכחית הוא עומד על מינוס 5.63. גם בנקודות לפוזשן סורקין חווה ירידה משמעותית מ-1.2 נקודות לפוזשן בעונת 22/23 לנקודה אחת לפוזשן ב-23/24.
סורקין בהחלט הוכיח העונה שהוא מסוגל לשחק בעמדה מספר 4, כאשר בחלקים מסוימים של העונה הוא עשה עבודה טובה מאוד שהובילה ליתרון בגודל של מכבי ת"א על יריבותיה. עם זאת ועל אף הדברים שהוא עצמו אמר, ברגעים רבים של העונה היה ניתן לראות כי על מנת לחזור לכושרו הטוב ולקנות דקות משמעותיות, כל מה שסורקין היה צריך זה כמה סלים בתוך הצבע ומאבקים על הריבאונד, דברים שמאפיינים יותר שחקן בעמדה 5 משחקן בעמדה 4.
מלבד הפציעה, שכמובן עצרה את ההתפתחות שלו בעמדה החדשה והעובדה שחבריו לקו הקדמי ניצלו מצוין את חיסרונו, סורקין עצמו בטוח שמה שעוצר אותו זו ההגנה: "בטווח הקרוב אני צריך לשפר את ההגנה, זו הסיבה שאני משחק פחות לדעתי. במיוחד הגנת האחד על אחד. בשנה הבאה אני רוצה להיות בזה טוב יותר, שלא יגידו שזו החולשה שלי".
כאשר נשאל על העתיד, סורקין התייחס ב`מכביבול` למקומו בקבוצה: "אני רוצה להיות שחקן מרכזי יותר וטוב יותר, אני לא מסתפק במקום שהגעתי אליו עד עכשיו".
כעת, לקראת בניית הסגל לעונה הבאה ואחרי שקפיצת המדרגה האמיתית לא הגיעה העונה, נשאלת השאלה: האם יש לנסות להמשיך בתהליך הפיכת סורקין ל-4 מוביל בקבוצה או דווקא לתת לו את המקום כאחד מבין שני הסנטרים המובילים, שכן הוא הוכיח פעמים רבות בשנתיים האחרונות מול גבוהים בכירים באירופה וגם ב-NBA, כי הוא מסוגל להתמודד ובגדול. התשובות לסורקין ומכבי, שבינתיים תצטרך את הגבוה שלה בשיאו בזירה המקומית בניסיון להשיג את הדאבל.
