לא גמור
על פניו, בעיה. לראשונה בסדרה הזאת, אפשר היה להבין אמש מי הקבוצה הטובה יותר מבין השתיים, בטח בגרסה של הצהובים ללא בולדווין. מסתבר שיש איזשהי סיבה לכך שפנאתינייקוס סיימה את העונה הסדירה של הליגה השניה בטיבה בעולם כשהיא במקום השני. ועכשיו לך תנצח בגיהנום של האואקה במשחק מספר 5. ההיסטוריה נגד מכבי תל אביב. שריר הירך האחורי של בולדווין נגד מכבי תל אביב. ההיגיון נגד מכבי תל אביב.
היגיון? מעט מאוד דברים הגיוניים קרו השנה לקבוצה של עודד קטש. ההגיון נגמר מיד לאחר משחק היורוליג הראשון והביתי האחרון. ואם לא שם, אז רגע אחרי השיחה שבה מודיעים לשחקני הקבוצה שאין כסף. היא אמורה הייתה להתרסק, עם קואץ` קטש ואחר כך בלעדיו. היא לא אמורה הייתה להגיע מרחק 40 דקות מפיינל פור ראשון מזה עשור.
סדרת הפלייאוף הזה הורכבה עד כה מארבעה משחקי כדורסל מיוחדים ונהדרים. שבכל אחד מהם החומרים שמרכיבים אשששש של סדרת דוקו. ואין סדרת דוקו ראויה לשמה ללא פרק סיום עוצמתי שכולל וואחד פאנץ` בלתי נשכח. כבר עכשיו, מתייצבת סדרת רבע הגמר בין הירוקים לבין הצהובים ברשימת טופ הסדרות שידע הכדורסל ביבשת הישנה. טוויסט נוסף בעלילה במשחק הבא יעלה אותה לשפיץ של הרשימה. פאו תגיע למשחק האחרון כפייבוריטית ברורה, במשחק שאין לדעת מי תסיים אותו כמנצחת. הסיפור הזה, לעניות דעתי המרודה, עדיין לא גמור.
בולדווין
הכי קל לפרשן בדיעבד. זה מה שעושים אצלנו, בקהילת המלהגים. יושבים ביציע, באולפן או מול המקלדת ומסבירים מה צריך היה להיות. למכבי תל אביב יש צוות רפואי מעולה. שוודאי שקל את מכלול הסיכונים והסיכויים טרם קבלת ההחלטה בדבר שיתופו של בולדווין הרביעי במשחק מספר 4. מה גם שיש להניח שהרצון העז של השחקן שיחק כאן תפקיד מרכזי.
מצד שני, ואם תלכו אחורה לדברים שנכתבו בטור האחרון, לא באמת צריך להיות מומחה גדול כדי להבין את הבעייתיות בשילוב הזה. גם מבחינת היכולת הפיזית, בפציעה שזמן ההחלמה המינימאלי המוגדר שלה הוא 10-12 ימים, אבל גם מבחינה מקצועית. מכבי תל אביב שיחקה נהדר ברוב רובו של משחק מספר 3 כשהיא נטולת ה-MVP שלה. ואם היא לא מקבלת אותו פיקס פוקס, בגוף ובראש, יתכן שעדיף היה לה לנסות ולהסתדר בלעדיו – ברמה המקצועית ועוד לפני שדיברנו על ההשלכות העתידיות.
איך אמר לי חבר שלי גור סלף, רגע לפני משחק מספר 3? מכבי תל אביב תנצח ביום שלישי בלי בולדווין, אבל תנוצח איתו ביום חמישי. וצדק. ההחלטה ללכת על בולדווין בכל מחיר, גם כשהוא מג`עג`ע, כללה בתוכה מסר נסתר שעכשיו זה הכל או כלום. הולכים על משחק 4 אול אין. הוא המשחק המכריע, כי אחר כך אי אפשר. ועכשיו יש עוד אחד. ועכשיו יש עוד עונה לשחק. מכבי תל אביב נטלה סיכון מחושב כשהחליטה לשלב את ווייד בולדווין במשחק מספר 4. סיכון מחושב זה טוב, אבל לא בהכרח נכון. כשנוטלים סיכון, בהגדרה, אפשר להפסיד. עכשיו רק נותר לאמוד עד כמה גדול ומשמעותי יהיה הנזק.
בבחירות לכנסת ישראל שנערכו בשנת 2013 התמודדה גם מפלגת קדימה, אשר הונהגה לראשונה בידי הרמטכ"ל לשעבר שאול מופז. והסקרים, אוהו, נראו דרעק. מה שהוביל לאחד מסרטוני תעמולת הבחירות הזכורים אי פעם, בו הופיע השחקן אורי גבריאל והטיח בצופים: "מי אתם שתדרכו על שאול מופז?". הבחירות, אגב, הסתיימו כשקדימה איבדה 26 מנדטים ונותרה עם שניים בלבד, אבל זה כבר עניין אחר. אל תהרסו לי כאן תאוריות, בסדר?
ארגין עתמאן הוא אלוף יורוליג. פעמיים. זה לא אומר שהוא מאמן גדול. זה לא אומר שהוא בנאדם נחמד או בנאדם בכלל. זה לא אומר שצריכים לסבול את הראיונות המבישים והמניפולטיביים שלו. זה גם לא אומר שהוא ישאר מאמנה של פאו בעונה הבאה, היה ויפסיד במשחק 5 או סתם יבוא לא טוב בעיניים המזוגגות של הבוס ההזוי שלו. ואחרי שאמרנו את כל זה, אני רק שאלה קטנה: מי אתם שתדרכו על ארגין עתמאן?
עתמאן עשה אתמול כמה מהלכים שסייעו לקבוצה שלו לנצח. רגע, למה הפוליטיקלי קורקט הזה? עתמאן אתמול ניצח את המשחק. נקודה. קודם כל, הוא הפסיק עם השטויות ועלה עם החמישיה הכי חזקה שלו. עם סלוקאס ב-1. עם פאפאפטרו ב-3. חמישיה חזקה זה טוב. הוא היה חד ונקודתי עם חילוף הגנתי כמו זה שבו הטיח את קלאיצקיס אל הפרקט, משך פחות מ-5 דקות, כדי למרר ללורנזו בראון את החיים.
אבל עזבו את זה. יותר מכל וחשוב מכל, הוא בז לכל השטויות ה"נכונות" של רוטציות וחילופים. שחקנים עייפים? שינוחו ביולי. אין רוטציה, אין מנוחה, אין חילופים, אין יציאה. הוא שיחק בעיקר עם חמישה שחקנים: סלוקאס (34 דקות), לסור ומיטוגלו (37 דקות כל אחד), נאן (33 דקות), פאפאפטרו (27). אליהם תוסיפו כמה דקות של גראנט ושל גרגוניס ושלום שלום. ומי שמכיר את האימפריה הקודמת של עתמאן, היא אנדולו אפס העצומה, יודע שככה, לעיתים קרובות, זה היה גם שם. כי עכשיו זמן כסף. זמן הכרעות. לא זמן לנסיונות או לחילופי חיוכים. עתמאן הלך עם הסוסים שלו מהקצה אל הקצה. הם והוא לעגו לתאוריית העייפות המקובלת. הם ביצעו עבורו ברמה הכי גבוהה גם במשחק בכלל ובטח בדקות המכריעות בפרט, גם בהתקפה וגם בהגנה.
בעוד שבמכבי תל אביב חגגה כמות הטעויות של שחקנים שונים, לרבות ובמיוחד שחקני ספסל דוגמת ריברו וקליבלנד, אצל עתמאן הכדור היה בידיים של אלו שבהם הוא מאמין. והם כמעט ולא טעו. עייפים? אם היו מפסידים, היו נוסעים הביתה בטרמפים. עכשיו ניצחו ולכן יכולים לנוח בטיסה. כולל וילדוסה, שרק האל הרחום והחנון יכול להבין מדוע הוא מיובש ככה על הספסל.
האקדח שהופיע במשחק השלישי
כל משחק מתחיל מ-0:0, כן כן, וכל משחק הוא סיפור חדש. מצד שני, ישנם מצבים שבהם קיימות סיטואציות שנגררות. בהן האקדח שהופיע במשחק השלישי הוא זה שיורה במשחק הרביעי. מכבי תל אביב הפגינה דומיננטיות מוחלטת במשחק השלישי, טרם תחילת הריצה של הירוקים שכמעט והסתיימה בנצחון חוץ ויתרון 2-1 יווני. האלמנטים שהונחו על הפרקט שם, במערכה הקודמת, הם אלו שייצרו עבורה את נצחון החוץ במשחק שאחרי.
קנדריק נאן, שלא הבין מי נגד מי במשך 2.5 משחקים, עד שפיצח את העניין; קבלת ההחלטות הנוראית של שחקני העזר הצהובים בכלל והנונשלנטיות המרושלת בהטלת טריצות קשות ומיותרות לכיוון הכללי של הטבעת, במשחק שיכול להכריע עונה וקריירות; ניהול החילופים של עודד קטש. ג`ון דיברתולומיאו, שנעדר מהרבע הרביעי במשחק השלישי, נעדר הימנו גם הפעם. ג`ון די פתח בחמישיה את המחצית השניה, החטיא פעמיים, איבד פעם אחת ונשלח לנוח לאחר כ-4 דקות. וחזר לשחק 96 שניות לסיום המשחק. התחושה במשחק הקודם הייתה שחייבים את החבילה שהוא מביא איתו בדקות ההיסטריה. התחושה הזאת לא השתנתה במשחק הרביעי. תוסיפו לכך את הבעיות בעמדה מספר 4, עם ווב וסורקין במשחק רע מאוד פלאס ריברו ששוב השתנק בפושנים מכריעים, כאשר ז`ק כהן לא מקבל דקות במחצית השניה.
במשחק מספר 3 היה את אבא לורנזו שהציל את העסק. אמש, בשמונה וחצי הדקות האחרונות, הוא קלע 2 נקודות בלבד. במשחק מספר 3 השתלט לו בראון על המשחק במהלך האחרון של הרבע השלישי, שבו יצא בעיתוי נהדר על חסימה, בתרגיל הבולדוג, כדי לקבל מסירה מבלאט ולסיים עם ג`אמפר יפה. אתמול, כך נראה המהלך האחרון של אותו רבע שלישי: החמישיה הגדולה יחסית של קטש גרמה לקשיים מאצ`אפ עבור פאו. כשהכדור הולך הצידה לקליבלנד, מנסה ריברו לתפוס מיקום על גרגוניס ולהעניש. כשזה לא קורה, כשגרגוניס נלחם על מיקום ונכנס לקו המסירה, חוזרים ללורנזו. עכשיו פיק אנד רול. ותיקי פנאתינייקוס יודעים שהאפשרות המועדפת על ידי מיסטר בראון היא הריג`קט – כלומר לקחת את הכדור נגד כיוון החסימה. וזה מה שקורה. העניין הוא שהחדירה של בראון לכיוון הטבעת מוצאת לא מעט ירוקים שאורבים. כולל גרגוניס שכבר ניצב מעל ריברו.
במה הם טובים בכלל היוונים האלו, שאל עצמו כמעט כל אוהד צהוב מהלך הסדרה הזאת? התשובה הגיעה אתמול בגזרת הקו האחורי. אם יש גם סלוקאס וגם נאן, פנאתינייקוס היא קבוצת כדורסל טובה מאוד. ומכבי תל אביב ניסתה לעשות איתם ועליהם כל מיני דברים שעבדו לפני. היא התמקדה בהם. היא רימתה מהאחרים וצופפה. ולא הצליחה לעצור לא אותם ולא את האחרים. וזה לא עבד. ואח"כ צופפה פחות. וגם זה לא עבד.
הקנדריק נאן הזה, כידוע, הוא מגה סופר סקורר. שדפק אתמול 27 נקודות עם 6/8 ל-2 ו 3/7 ל-3 (ו 6/6 מהקו). הבעיה המרכזית איתו אתמול לא התמצתה רק ביכולת שלו לקלוע ממצבי בידוד או פיק אנד רול, אלא גם ביכולת שלו לקרוא את מצבי העזרה ולמצוא את הדרך לשחרר את הכדור. למשל כאן. פיק אנד רול ועוד פיק אנד רול ועוד פיק אנד רול עם מיטוגלו. וכמעט כל צהוב באזור יוצא לעברו של נאן המפחיד. שפשוט מעביר את הכדור הלאה לסלוקאס. ועכשיו כולם מתמקדים בסלוקאס, כולל ז`ק כהן ששוכח שיש מיטוגלו אחד על הגב שלו.
נעבור הלאה, אל הדקות החשובות. פיק אנד רול עם לסור, שמערב הגנתית את בראון וריברו. בשלב הזה אין למכבי את הכוח או האומץ לרכז את כל הכוחות סביבו. בעיה נוספת היא שריברו, להבדיל מג`וש ניבו, הוא שומר בלתי מרשים בעליל במצבי פיק אנד רול. מסירה ללסור. דאנק.
ויש את סלוקאס. שהגיע לאחר משחק אימים נטול נקודות במפגש הקודם. והפעם היה רמה מעל כולם. שוב פעם, רמה מעל כולם. בקור הרוח, בהבנת המשחק, בקריאת המצבים, בזיהוי החולשות ההגנתיות. סלוקאס רכב לאורך כל הערב על כל רגל בעייתית שמולו. כל שומר מיומן פחות שילם מחיר מהר. כולל בלאט את בראון. כולל רומן סורקין, שגם לא מחזיק מעמד וגם לא זוכה לשום עזרה (בתקשורת עם ריברו או בחיפוי כלשהו מבראון).
ואז הגיע המהלך שסגר עניין. סלוקאס מול בלאט. לסור שזוכה לחסימה מנאן, שמגיע לספק אחת כזאת לסלוקאס. ומשנה את זווית החסימה ברגע האחרון. בלאט מוותר והולך ישר לפתרון הטקטי (יענו חילוף משולש). ניבו יוצא החוצה אבל חושש מאוד מלהשאיר את לורנזו בראון באזור הטבעת עם לסור. זריקה מחצי מרחק. תם הטקס.
נאן וסלוקאס. סלוקאס ונאן. הראשון סיים עם 27 נקודות, ארבעה אסיסטים ומדד 27. השני עם 20 נקודות, 8 כדורים חוזרים, 6 אסיסים ומדד 32. אם כך יהיה גם במשחק הבא, את הפיינל פור בברלין יראו קטש ושות` מהבית.
מס` 45
לא נסיים בלי תמיר בלאט. מכבי תל אביב הובילה אמש בסיומה של המחצית הראשונה הודות לתרומת הספסל בכלל ולזאת של דיברתולומיאו ובלאט בפרט. הראשון סיים עם מדד יעילות 11, כולל 10 נקודות. הג`וניור סיים עם מדד 10, כולל 6 נקודות וחמישה אסיסטים. והמשיך לשחק כדורסל עצום גם במחצית השניה. הוא החליט נכון, הוא קלע נכון, הוא ביצע מהלכי אחד על אחד שכמותם לא ידענו. הוא שיחק ברמה הכי גבוהה שהכרנו ממנו. ברמת הכפיים.
היידה. שתי דוגמאות. כאן, כשהשעון הגדול מראה 3:45, יש פיק אנד רול בלאט את האח שלו ריברו בצד, בלי שחקן בפינה. הירוקים מנסים פתרון הגנתי הקרוי ICE, כלומר מנסים בעזרת סלוקאס למנוע מבלאט ללכת לאמצע. הצחקתם את בלאט והג`אמפר היפהפה שלו.
עכשיו זה. התקפה שבורה, כלומר עוד התקפה שבורה של מכבי תל אביב ברבע הרביעי. בלאט נע ונד ומנסה לייצר זווית מסירה שתוביל את הכדור אליו או לפחות תשחרר חלק מהלחץ שעל בראון. ומקבל לבסוף את הכדור כשהשעון הקטן מראה 4 שניות בסך הכל. והוא לא מוטרד לשניה. הוא חש את השעון. הוא מייצר מסירת אמן לג`וש ניבו.
1.האסיסטים – נתוני האסיסטים של מכבי תל אביב במחצית הראשונה הדהימו אותנו. 12 אסיסטים זה נהדר, אבל 12 אסיסטים מול 0 איבודים, במילה אחת? וואו. בלי קשר, היריבה רשמה באותן 20 הדקות הראשונות 10 אסיסטים אל מול 6 איבודים.
ואז הגיעה המחצית השניה. מכבי השיגה בה 4 אסיסטים נוספים (2 בראון פלאס 2 בלאט) – והוסיפה להם 4 איבודים. כלומר יחס של אסיסט אחד לכל איבוד. היוונים, הצד השני, הוסיפו עוד 10 אסיסטים משלהם – אל מול איבוד אחד בלבד.
מאחר שאתם כל כך נחמדים, אסדר לכם את זה בצורה של שקופית:
מחצית ראשונה אסיסטים איבודים
מכבי תל אביב 12 0
פנאתינייקוס 10 6
מחצית שניה אסיסטים איבודים
מכבי תל אביב 4 4
פנאתינייקוס 10 1
ביותר ממילה אחת? עדיף למסור ולשמור על הכדור במחצית השניה.
2.מומנטום – אחרי כל הלהג והניתוחים, כדורסל מנצחים ומפסידים במהלכי מומנטום. למשל שתי השלשות שאיכשהו נקלעו על ידי היוונים משני מהלכים שבורים לגמרי. למשל כדור השלג ההתקפי שהוביל לדקות הסיום השחונות בצהוב. העניין עם מומנטום הוא שקשה לאחוז בו וקשה עוד יותר לצפות מתי יגיע ומתי יעלם. תוסיפו לכך שריקה או שתיים (נגיד חמישית אפשרית ללסור אתמול במאבקי מיקום מול בלאט), וכל הטור הזה נראה אחרת לגמרי.
3.קטש – אם היה נסחר בבורסה, הייתה נחשבת המניה שלו לאחת התנודתיות בשוק. ממצב של ירידה תלולה והמלצת מכירה ביגטיים ועד להפיכתו לרלוונטי בשווקים הכי גדולים של היבשת הישנה. הפסד במשחק הבא יותיר אותו בשלב זה כמאמן של כמעטים, בליגה של הגדולים. נצחון בלתי צפוי, מהצד השני, וסנופי דיסקו.
שבת שלום. שיהיה לנו טוב.
