משחק מספר 1 בגמר ה-NBA מאחורינו, בוסטון הראתה שהיא השקיעה בשיעורי הבית שלה בחופש הגדול ועכשיו זה הזמן של דאלאס להגיב עם מהלכים יצירתיים שלה, אחרת היא תחזור הביתה בפיגור 2:0, ממנו רק חמש קבוצות חזרו בקרב על הטבעת. השחמט בין ג`ו מאזולה לג`ייסון קיד יוצא לדרך.
קודם כל נגיד שהסלטיקס לא באמת צריכים לעשות משהו. אלופת המזרח הציגה משחק קרוב למושלם (שיכול היה להיות מושלם לולא הדקות הראשונות של המחצית השנייה) והוכיחה בעיקר לעצמה שאם היא תצליח לשמור על אותה יכולת, כשקריסטפס פורזינגיס האקס פקטור וכולם שומרים וצולפים מבחוץ, היא אפילו לא תזדקק תצוגות התקפיות מרשימות מג`ייסון טייטום כי היא תזכה באליפות ה-18 שלה.
ספוילר זהיר: לוקה דונצ`יץ` לא יחלק שוב רק אסיסט אחד, קיירי ארווינג לא יחטיא ארבע שלשות פנויות ויסיים עם 0 מ-5 מחוץ לקשת, דניאל גאפורד ודרק לייבלי לא ישחקו 32 דקות בלבד במצטבר והמאבס לא ירשמו יותר איבודים (11) מאשר אסיסטים (9).
הטעות הנפוצה והכי גדולה שאפשר לעשות היא לקפוץ למסקנות מוקדמות בסדרות, כי כפי שאנחנו יודעים כל משחק הוא עולם בפני עצמו, ולכן לא נמהר להכתיר את בוסטון. אבל כן נגיד שבסגל מלא זאת קבוצה שלמה בלי הרבה חסרונות. המשימה של דאלאס היא למצוא את אותן חסרונות, לנצל אותן היטב ולאפשר ללוקה וקיירי לחולל סדרה הירואית.
נוקאאוט בעמדה 5
הסיפור של משחק 1 היה פורזינגיס, עם 18 מתוך 20 הנקודות שלו במחצית הראשונה. הוא קבע את הטון עם 11 נקודות ברבע הראשון ההיסטורי (20:37) והכניס אנרגיות שהדליקו את ה-TD גארדן והטריפו את השחקנים בלבן-ירוק שסיפקו הצגת כדורסל בשני צדי המגרש.
אל הורפורד, שפתח בחמישייה במקום KP המתקמבק, היה מצוין בדקות הראשונות וסיים עם 10 נקודות, 7 ריבאונדים, 3 אסיסטים, 2 חסימות ובכלל הגנה נפלאה. ומה האורחת קיבלה מהסנטרים שלה? פחות או יותר כלום.
גאפורד רשם 8 נקודות ב-100% מהשדה ו-3 ריבאונדים בהתקפה ב-14 דקות (למה כל כך מעט?), בעוד שלייבלי הסתפק ב-2 נקודות ו-5 ריבאונדים ב-18 דקות, אך בשיא המומנטום של קבוצתו הוא ביצע צעדים מיותרים והסתבך בבעיית עבירות.
כל חמש העבירות של לייבלי הגיעו תוך פחות משש דקות ברבע השלישי, מה שלא הועיל לסיכוי של הטקסנים לחולל נס שהיו מדברים עליו שנים. לא הרבה פעמים אמרנו `טעות של רוקי` בהקשר של לייבלי, אבל דווקא עכשיו כן. הוא ילמד מזה. אגב, מקסי קליבה קיבל דקות בודדות כסנטר (19 בסה"כ על הפרקט) וסיים עם 2 נקודות ו-0 ריבאונדים.
במהלך המסע לגמר לוקה וקיירי מצאו את גאפורד ולייבלי ל-78 דאנקים/לייאפים, כולל 36 אלי-אופים. במשחק 1 שני הגארדים חילקו אסיסט אחד בלבד לסנטרים (לא אלי-אופ). ג`ייסון טייטום הוצב עליהם בהגנה ובמקום שהמאבס ינצלו את יתרון הגובה, התוכנית של מאזולה עבדה בדיוק כפי שתכנן.
קיד יצטרך להבין איך להשתמש בגבוהים שלו, שמנוטרלים על ידי ההגנה הירוקה, ואני הייתי רוצה לראות אותו מפתיע ולפחות מנסה לשחק עם שניהם ביחד, למרות שזה לא צפוי לקרות. כששאלתי את לייבלי האם הוא רואה את עצמו משחק גם לצד גאפורד, הוא אמר שבהחלט כן.
למצוא את הנעלם
אין סרט שבו דאלאס יכולה לנצח את בוסטון במשחק בו קיירי ארווינג קולע 12 נקודות ב-31.5%. לסדרה הזו הגארד המנוסה נכנס עם ממוצע של 27.7 נקודות בגמרים (מקום שמיני בהיסטוריה, מינימום 10 משחקים) ולשם הוא חייב לכוון על מנת שהמאבס יהיו בתמונה.
ארווינג, כאמור, הגיע לכמה זריקות מצוינות שהוא קולע מתוך שינה ופשוט החטיא אותן. הקהל ב-TD גארדן ייקח קרדיט על ההחטאות האלה, אבל קיירי לא אמור להתרגש מרעשי רקע והוא נמצא בנקודה שהוא לא יכול להרשות לעצמו לפספס הזדמנויות. אם הוא ימשיך לפספס ולהיעלם, בראשון בלילה רצף ההפסדים שלו מול הסלטיקס יעלה ל-12.
אם אוהדי דאלאס רוצים נתון שירגיע אותם - קיירי עומד על 21.3 נקודות בממוצע ב-41% מהשדה ו-33% משלוש במשחקי 1 בגמר, לעומת 29.6 נקודות ב-53% מהשדה ו-44% משלוש במשחקים 2-7 בגמר. במשחק הראשון מה שעבד לקיד טוב היה החסימות הרחוקות יותר מהסל עבור קיירי, שהצליח להגיע למקומות שהוא אוהב ולהימנע מעזרות כפולות, אך החדות הרגילה שלו לא הייתה שם.
ב-10 דקות וחצי הראשונות של גיים 1 קיירי לקח שלוש זריקות (כולן ל-2 נקודות) וקלע שתיים. הייתי רוצה לראות אותו מעורב יותר החל מהפתיחה.
לשחק על מהירות 1.5 ולמזער את השלשות בצד השני
כל המשחק של דאלאס היה שבלוני, איטי וצפוי מדי. לוקה איבד שני כדורים לבראון (שתורגמו לדאנקים) בהובלת הכדור תוך שהוא מכדרר בחוסר אחריות לא אופיינית והשטף של הקבוצה כולה לא היה שם. יחס האסיסטים/איבודים של הסלובני היה 4:1.
המאבס הם לא גולדן סטייט 2018 או סן אנטוניו 2014, אבל לוקה כן מנצח על התקפה שכיף לראות. בשלושת הסיבובים הראשונים חניכיו של קיד נגעו בכדור 367.2 פעמים בממוצע למשחק - ובמשחק 1 הם רשמו 315 נגיעות במצטבר. הכל היה תקוע. אגב, ללוקה יש מאזן 6:9 בפלייאוף במשחקים של למעלה מ-10 אסיסטים ומאזן 16:15 כשהוא חילק פחות מ-10 אסיסטים. אלה צריכים להיות המספרים שלו.
כשמסתכלים על קצב המשחק במספרים המתקדמים או אפילו בנקודות במתפרצת של דאלאס (13) - אין שינוי משאר הפלייאוף, אך התנועה עצמה של ההתקפה במשחק העומד לא הייתה מספיק מהירה.
בהגנה - דאלאס לא יכולה להרשות לבוסטון לקלוע 16 שלשות ב-38.1% (7 ברבע הראשון). הסלטיקס העיפו 42 זריקות מחוץ לקשת, לעומת 27 של האורחת והם עלו למאזן 0:12 בפלייאוף כשהם קולעים יותר שלשות מהיריבה שלהם.
לקראת המשחק השני שאלתי את גאפורד אילו התאמות הקבוצה שלו מתכננת לבצע והוא נגע בדיוק בזה: "בכנות, כשצפינו בהילוך החוזר של המשחק דיברנו על כך שאנחנו חייבים לגרום לבוסטון לשחק בתוך קשת השלוש. אנחנו צריכים לצאת טוב יותר לשלשות שלהם ולהשתפר ברוטציות ההגנתיות. נצטרך לגרום לפורזינגיס להוריד את הכדור על הרצפה, לטייטום ולכולם. כל שחקן שלהם שעלה למגרש צלף עלינו שלשה".
אם אתם בעניינים של מספרים היסטוריים - בוסטון הפכה לקבוצה הראשונה בתולדות סדרות הגמר עם 7 שחקנים שונים שקלעו 2+ שלשות כ"א במשחק.
רגע, אבל מה אם טייטום ישחק כמו סופרסטאר?
אלופת המזרח עלתה ל-0:1 עם ניצחון משכנע במשחק בו טייטום היה לא רע בכלל (בעיקר בסגירה לריבאונד), אך רחוק משיאו, וסיים עם 16 נקודות על 6 מ-16 מהשדה לצד 11 כדורים חוזרים, 5 אסיסטים ו-6 איבודים. למי ששכח, אנחנו מדברים כאן על חבר בחמישיית העונה ושחקן שטען השנה שהוא הטוב בעולם.
עכשיו קחו את תצוגת העל של הסלטיקס במפגש הראשון ותוסיפו לה ערב דומיננטי של טייטום. נשמע כמו נוקאאוט אוטומטי. או שלא?
במשחק 1 של גמר 2022 JT רשם דאבל דאבל (עם אסיסטים) כשהוא עם 12 נקודות ב-17.6% מהשדה, ואז במשחק 2 קלע 28 נקודות. ההבדל בשורה התחתונה - ניצחון במשחק הראשון עם מדד פלוס מינוס 16+ והפסד במשחק השני עם מדד פלוס מינוס גרוע של 36-.
אז אולי קיד רוצה שטייטום יהיה זה שינצח אותו? במסיבת העיתונאים אתמול (שבת) המאמן של המאבס החל במלחמה פסיכולוגית כשאמר שבראון הוא השחקן הכי טוב של הסלטיקס. טייטום לא התרגש והשיב: "תמיד מנסים לפלג אותנו. זה מהלך חכם של קיד". המטרה היא להיכנס לראש של הכוכב ולגרום לו להתמקד בעצמו ולחשוב שאולי הוא לא האלפא שהוא בטוח שהוא.
אלוף ה-NBA עם דאלאס ב-2011, שחולם לשחזר את ההיסטוריה על הקווים, יעשה הכל כדי לזעזע את הספינה היציבה של בוסטון שסופרת שמונה ניצחונות רצופים - הרצף הארוך בתולדותיה בפלייאוף. אחרי שגילינו מה היה הצעד הראשון של קיד מחוץ ללוח השחמט, תכף נראה מה הוא מתכנן לעשות עם הכלים שלו על הפרקט עצמו.