ילד גדול: השינוי של ג`ייסון קיד

ג`ייסון קיד, השחקן, היה אחד ממנהלי המשחק הגדולים ביותר שעולם ה-NBA ראה. 12,091 אסיסטים, חמש בחירות לחמישיית הליגה הראשונה, שנתיים רצופות בגמר עם קניון מרטין כשחקן המוביל לצידו ואליפות אחת ב-2011 מספיקות בשביל שנזכור אותו בתור אחד הרכזים הגדולים בכל הזמנים. כזה שיודע להוציא 120% מכולם, וכזה שיודע תמיד לאן הכדור צריך ללכת.

ג`ייסון קיד, המאמן הצעיר, חשב שהוא יודע לאן הכדור צריך ללכת. מיד לאחר הפרישה הוא מונה למאמנה של אותה ניו ג`רזי, היום בברוקלין, וקיבל לידיו את פול פירס, ג`ו ג`ונסון ודרון וויליאמס. זה נגמר בעונה אחת, ממנה הדבר הזכור ביותר הוא התקרית בה קיד ביקש מאחד משחקניו שישפוך עליו כוס משקה בניסיון להשיג עוד פסק זמן במשחק צמוד.

קיד דרש וקיבל טרייד למילווקי, ואחרי 4 שנים לא זוהרות ראה את מייק בודנהולצר הופך אותה לקבוצה בעלת המאזן הטוב בליגה. הוא הפך לעוזר המאמן של פרנק ווגל בלייקרס שזכתה באליפות בבועה, מונה למאמן דאלאס והתפרק יחד איתה בשנה שעברה. הוא נראה כאילו הוא עומד ללכת בדרכם של מג`יק ג`ונסון, סטיב נאש, מארק ג`קסון ואיזייאה תומאס, חובבי אסיסטים אחרים שכשלו כמאמנים.

עשור לאחר העונה הראשונה שלו על הקווים עם הזקנים של הנטס, ג`ייסון קיד הצליח לגרום ללוקה דונצ`יץ` להתאמץ בהגנה. הוא הצליח להגיע עם קיירי אירווינג, לראשונה מאז 2017, לגמר ה-NBA. הוא למד לשחרר, וזה אולי מה שהפך אותו לאחד המאמנים הטובים ביותר ב-NBA.

מאמן מתעלל?
עוד בימיו כשחקן, ג`ייסון קיד נתפס כחולה שליטה. הוא הסתכסך עם לא מעט מאמנים, מה שהעלה סימני שאלה בקשר לתיאום שלו עם ריק קרלייל, מאמן שאוהב לשלוט בהתקפה והספיק לריב גם עם לוקה דונצ`יץ` בשלהי הקדנציה שלו בדאלאס.

"קיד קיבל הזדמנות שלישית לרושם ראשוני", נכתב באתלטיק ברגע בו מונה בדאלאס, אחרי שנה בה התקשה להתמודד עם הלחץ של מיכאיל פרוחורוב, הוותיקים ועוד, ועבר לברוקלין. הוא נחשב לאחד המאמנים שפיתחו את יאניס אנטטוקומפו, אבל גם מילווקי הצליחה לתת מעצמה הרבה יותר בלעדיו.

קיד דרש מהשחקנים להתאמן בבוקר חג המולד לאחר שהם כבר הזמינו טיסות למילווקי, דרש מלארי סאנדרס להכנס לבריכה כשהוא לא ידע לשחות. קיד, שבעצמו הואשם באלימות במשפחה ב-2007, נתפס כאדם אלים.

האשימו אותו בכך שלארי סנדרס המבטיח נאלץ לפרוש מכדורסל, בזה שהוא ספסל את יאניס הצעיר אחרי כל טעות ובצעקות. "השחקנים שלו לא היו קשוחים, טובים או מוכנים לעבוד קשה כמוהו. היה לו קשה לעכל את זה", המשיכו.

לכן, בטח אחרי ההצלחה של מילווקי עם בודנהולצר ובלי יאניס (שנתיים עם המאזן הטוב בליגה, שנה לאחר מכן אליפות NBA), נראה שההרפתקה של ג`ייסון קיד כמאמן ראשי מגיעה לסיום.

בשלב הזה הוא הבין שהוא חייב להשתנות או ללכת. הוא קיבל את ההזדמנות הזאת בלייקרס, כשאחרי שלברון ג`יימס  הצטרף הוא הפך לעוזר מאמן בלייקרס, והיה צריך להיות מי שלוחש באוזנו של פרנק ווגל. הפרשנים השונים חשבו שקיד נמצא שם כמי שמתכנן לקחת את הכיסא של ווגל, א-לה אברהם גרנט בצ`לסי, אבל קיד נראה אחרת לגמרי. "אתה רואה דברים אחרת. אתה רואה איך אימונים עובדים, איך ווגל מתקשר. למדתי הרבה".

"זה לא עניין של חיים ומוות יותר בשבילי", אמר קיד. "אם הייתי אותו מאמן שהייתי בברוקלין ובמילווקי, לא הייתי מקבל את העבודה בדאלאס. נתתי לקריסטפס פורזינגיס להיות שחקן כדורסל. נתתי ללוקה דונצ`יץ` להיות שחקן כדורסל. לא צריך לצעוק. שאלתי את השחקנים מי הם רוצים לידם בחמישייה".

זה נגמר ב-2 גמרים אזוריים בשלוש שנים, משהו שאף מאמן אחר לא השיג במערב בשנים האלה, ובחיבור מיוחד עם לוקה דונצ`יץ`. ג`ייסון קיד, רכז גדול, מאמן מפוקפק ואדם שהסתבך בפרשיות התעללות, הפך לפיל ג`קסון.

הלוחש לקיירי
כשקיירי אירווינג הגיע לשחק לצד לוקה דונצ`יץ`, דאלאס התפרקה. הקבוצה הפכה ממופע יחיד של לוקה לכזאת שמנסה לשלב שני שחקנים, מתפתחת תוך כדי תנועה וקורסת. אף אחד לא ניסה לעשות הגנה, ההתקפה הרגישה כמו אחד על חמש והם סיימו מחוץ לפלייאוף.

2023/24 לא נראתה כמו משהו שונה. ההתקפה הייתה בסדר (12 בטיבה), ההגנה הייתה מזעזעת (22 בטיבה), והדקות של לוקה ושל קיירי היו מספיק טובות בשביל שיהיו על סף הפלייאוף. הם הוסיפו לקבוצה את פי ג`יי וושינגטון ואת דניאל גאפורד, וההגנה קפצה מהמקום ה-22 בליגה למקום השביעי. ב-31 המשחקים האחרונים של השנה דאלאס הייתה במאזן 9:22, השני בטיבו בליגה. במקום הראשון הייתה בוסטון.

השילוב של גאפורד ושל וושינגטון, שהגיעו לקבוצה מוושינגטון ומשרלוט, התניע מחדש את המאבס (גם כשגאפורד לא עלה בחמישייה). משהו בהגנה של המאבריקס השתנה, ובפלייאוף ראינו את לוקה דונצ`יץ` ואת קיירי אירווינג שומרים על שחקנים של היריבות ונותנים את כל מה שיש להם בהגנה.

"לוקה שומע הכל ורואה הכל. הוא מוצא דרכים לתת לעצמו מוטיבציה. כשהוא מתחמם אנחנו יושבים ונהנים מההצגה", אמר דונצ`יץ` על שחקנו הטוב ביותר. "אף אחד לא מבין כמה הוא, קיירי אירווינג או דירק נוביצקי חכמים. הם מתעלים במשחקים האלה. יש לו קבוצה שהוא יכול להאמין בה עכשיו, והיה לו את נוביצקי כשהוא היה בגילי היום. יש שחקנים שיכולים לעזור לו".

"אם אני רוצה לעצבן אותו, אני מדבר על ברצלונה. אם אני רוצה להדליק אותו, אני מדבר על ריאל מדריד. אמרתי לו שאני חושב על העבודה כמאמן ברצלונה בכדורגל או בכדורסל לפני המשחק החמישי", המשיך, ונשמע שונה ב-180 מעלות מהמאמן שנכשל במילווקי ובנטס.

לא מקרי שקיד הצליח גם עם קיירי אירווינג, מי שעבר את בראד סטיבנס, קני אטקינסון, סטיב נאש וז`ק וון והתקשה עם כל אחד מהם (ודרש טריידים משתי קבוצות שונות). קיירי נחשב מצורע, שחקן שמחרב קבוצות עם דרישות הזויות, אבל כל זה נעלם בדאלאס, אולי מלבד ההסתה נגד ישראל.

קיירי אירווינג של דאלאס הוא הדבר הקרוב ביותר לקיירי אירווינג של קליבלנד. אחד הסקוררים המוכשרים ביותר שידע המשחק, שחקן שיכול למצוא דרך לשים את הכדור בסל ולא נרתע. היו רגעים שבהם הוא היה צריך להשתלט על המשחקים, רגעים שבהם הוא נעלם. קיד נשאר רגוע, בגישה שמזכירה את זאת של טיירון לו - שחקן שחלק חדר הלבשה עם שאקובי והפך למאמן ש"לוחש לשחקנים".

"קיירי ולוקה התחילו לדחוף אחד את השני בהגנה. עכשיו הם סומכים זה על זה שהשני יכול לגבות בהתקפה, אחד אומר שהוא עייף ואז השני מתחיל לזרוק. כך רצינו שהקבוצה תראה", אמר קיד על השילוב של השניים לפני המשחק הרביעי מול מינסוטה. הוא גרם לפי ג`יי וושינגטון לשחק את ההגנה הטובה בקריירה, לרוקי דריק לייבלי לנטרל קבוצות ולשלוט בקו הקדמי בדרך לגמר. זה מרגיש כאילו כל החתיכות בפאזל של דאלאס במקום הנכון, הרבה בזכות מגנט כמו לוקה, אבל גם בזכות השקט של מאמן כמו קיד. כאילו בכל יום יש להם שחקן שיכול לקלוע חמש שלשות משום מקום.

קיד מרחק 4 משחקים מהרשימה המצומצמת של אנשים שזכו באליפות כמאמן וכשחקן. סטיב קר וטיירון לו עשו את זה כשחקני משנה, ביל ראסל עשה את זה (גם כמאמן-שחקן) בתקופה חצי חובבנית של הליגה הטובה בעולם. בשונה מהדרך בה הוא דחף את הקבוצה בניו ג`רזי או האידיליה לצד הוותיקים האחרים בדאלאס, הפעם הוא בגמר כמאמן, ועם שיטת מנהיגות שונה לגמרי.

שני שחקנים זורקים חצי מהזריקות של דאלאס. אחרי לוקה וקיירי אין אף  שחקן שמוסר יותר משני אסיסטים למשחק, והיחיד שקולע בדאבל פיגרס זה פי ג`יי וושינגטון. ההתקפה שלהם לא מתוחכמת במיוחד, וגם ההגנה מתבססת בעיקר על שחקנים טובים שנותנים 140% מעצמם. גם בקבוצות כאלה, למרות שקל לפספס, מגיע הרבה מאוד קרדיט למאמן.