בשיוויון 83:83, ואחרי החלטת שיפוט שנויה במחלוקת, הכדור היה בידיים של מכבי תל אביב ושל לורנזו בראון. הרכז הצהוב הוריד את השעון, וזה היה ברור שאף אחד לא הולך לקחת את הזריקה הזו. במהלך שכל כולו קור רוח, קלאס וחוכמה, בראון הצליח להוציא את העבירה מג׳ריאן גראנט, 2.6 שניות לסיום. את הזריקה הראשונה הוא קלע, ואת השניה אמור היה להחטיא, לאור העובדה שפאו היתה מתקשה לייצר נקודות מריבאונד הגנה תוך כל כך מעט זמן. אבל הכדור שלא הלך פנימה. ״ניסיתי להחטיא״, הוא הודה בסיום. ״זה לא הלך כמו שרציתי וזה נכנס, אבל בסוף ניצחנו וזה הדבר הכי חשוב״.
יכול מאוד להיות שאם קנדריק נאן היה קולע את השלשה אחרי פסק הזמן של ארגין עתמאן, זריקת העונשין של לורנזו היתה הופכת לאירוע טראגי במימדים היסטוריים. אבל נאן החטיא - ובענף שבו עונות ואפילו קריירות שלמות מוכרעות על חלקיקי שניות או על מילימטרים בודדים - זה כל מה שחשוב. ולורנזו בראון, לפחות עד עכשיו, הוא הווינר הגדול של הסדרה הזו. ״הרגשתי שאני צריך לקחת על עצמי יותר״, הוא אמר. ״בסופו של דבר זו היתה עבודה קבוצתית, ובמיוחד בלי ווייד, כל אחד היה צריך לתת יותר״.
לא מעט ביקורת ספג העונה בראון, שחווה ירידה משמעותית בממוצעים בסיבוב השני. הפציעה בגב הגבילה אותו, כושר הקליעה לא היה טוב והפריחה של בולדווין קצת גרמה לו לזוז הצידה. אבל בפלייאוף, זה לורנזו האמיתי. זה מהעונה שעברה, זה שנבחר לחמישיית העונה ביורוליג. היה ענק נגד באסקוניה בפלייאין, ובסדרה הזו אחראי באופן מעשי לשני סלי הניצחון. אתמול הוא אמנם היה חלק מהקיפאון שאחז בכל שחקני מכבי בדקות הסיום, אבל סיים עם 16 נקודות ו-8 אסיסטים, ובעיקר היה מהראשונים להתאושש ולסדר ניצחון שאולי יהיה שווה פיינל פור.
שחקן נוסף שהתאושש מאותו קיפאון כללי הוא ג׳וש ניבו, ש-15 שניות לסיום ניצח את מתיאס לסור בכדור הביניים, שאותו הפך בראון לקליעות העונשין המנצחות. ניבו, בעוד משחק נפלא, לא רק קירב את מכבי לחצי הגמר, אלא הוכיח לאחד הסנטרים הבכירים ביורוליג שהוא לא פחות טוב ממנו.
במכבי כבר הפנימו שאי אפשר יהיה להשאיר שחקן כמו ניבו, משימה שהיתה קשה מאוד אפילו בעונות שבהן היה בטחון כלכלי הרבה יותר רחב. ישנן מספר קבוצות בכירות שמעוניינות בניבו, אם כי מירב הסיכויים הם שהוא ימצא את עצמו בעונה הבאה במילאנו, עם חוזה של למעלה מ-1.5 מיליון דולר בעונה, סכום שיהיה בערך כפול ממה שהרוויח העונה.
יכול מאוד להיות שאם קנדריק נאן היה קולע את השלשה אחרי פסק הזמן של ארגין עתמאן, זריקת העונשין של לורנזו היתה הופכת לאירוע טראגי במימדים היסטוריים. אבל נאן החטיא - ובענף שבו עונות ואפילו קריירות שלמות מוכרעות על חלקיקי שניות או על מילימטרים בודדים - זה כל מה שחשוב. ולורנזו בראון, לפחות עד עכשיו, הוא הווינר הגדול של הסדרה הזו. ״הרגשתי שאני צריך לקחת על עצמי יותר״, הוא אמר. ״בסופו של דבר זו היתה עבודה קבוצתית, ובמיוחד בלי ווייד, כל אחד היה צריך לתת יותר״.
לא מעט ביקורת ספג העונה בראון, שחווה ירידה משמעותית בממוצעים בסיבוב השני. הפציעה בגב הגבילה אותו, כושר הקליעה לא היה טוב והפריחה של בולדווין קצת גרמה לו לזוז הצידה. אבל בפלייאוף, זה לורנזו האמיתי. זה מהעונה שעברה, זה שנבחר לחמישיית העונה ביורוליג. היה ענק נגד באסקוניה בפלייאין, ובסדרה הזו אחראי באופן מעשי לשני סלי הניצחון. אתמול הוא אמנם היה חלק מהקיפאון שאחז בכל שחקני מכבי בדקות הסיום, אבל סיים עם 16 נקודות ו-8 אסיסטים, ובעיקר היה מהראשונים להתאושש ולסדר ניצחון שאולי יהיה שווה פיינל פור.
שחקן נוסף שהתאושש מאותו קיפאון כללי הוא ג׳וש ניבו, ש-15 שניות לסיום ניצח את מתיאס לסור בכדור הביניים, שאותו הפך בראון לקליעות העונשין המנצחות. ניבו, בעוד משחק נפלא, לא רק קירב את מכבי לחצי הגמר, אלא הוכיח לאחד הסנטרים הבכירים ביורוליג שהוא לא פחות טוב ממנו.
במכבי כבר הפנימו שאי אפשר יהיה להשאיר שחקן כמו ניבו, משימה שהיתה קשה מאוד אפילו בעונות שבהן היה בטחון כלכלי הרבה יותר רחב. ישנן מספר קבוצות בכירות שמעוניינות בניבו, אם כי מירב הסיכויים הם שהוא ימצא את עצמו בעונה הבאה במילאנו, עם חוזה של למעלה מ-1.5 מיליון דולר בעונה, סכום שיהיה בערך כפול ממה שהרוויח העונה.
