עמי ביטון: "כן, מכבי תל אביב כוחנית, ובזכות זה הגענו להישגים"

עמי ביטון, מנהל הקבוצה של מכבי תל אביב, נמצא כבר למעלה מ-20 שנה במערכת במכבי תל אביב, אבל העונה הנוכחית לא היתה דומה לשום דבר שהוא או מישהו במועדון הכיר. הטיסות, המלונות, השיחות עם הזרים - כל אלה הפכו את התפקיד שלו העונה למתאגר במיוחד. "היו עונות קשות, אבל מאז ה-7 באוקטובר, זה משהו אחר לחלוטין, משהו שלא הורגלנו אליו", הוא מספר בראיון לאתר ערוץ הספורט. "בקורונה גם היה קשה, אבל זה היה כלל עולמי, אז כולם היו בתוך זה. עכשיו המצב הזה והתמודדות איתו היא שלנו בלבד. התחלנו את הסיבוב בקפריסין במשך חודש ויותר ואז המעבר לבלגרד. מאוד מאוד קשה".

האזינו לגרסת הפודקאסט בספוטיפיי - הראיון עם עמי ביטון
האזינו באפל פודקאסט

איך זה השפיע עליך? "ברמה האישית, זה מאוד קשה לעזוב את המשפחה. הרבה שיחות עם האשה והילדים, געגועים. אשתי איתי הרבה מאוד שנים, אז היא מכירה את אורח החיים שלי, היא יודעת איך אני חי, אז היא מכילה. הוא לוקחת את הכל על עצמה. כל זמן שאני בחו"ל, הכל עליה. אני מתפקד מרחוק, מה שאני יכול".

מתוקף התפקיד שלך, מה עשית כדי להרגיע את הזרים בעיקר?
"ב-7 באוקטובר, שזה היה שוק מאוד גדול, ייאמר לזכות הבעלים שהם קיבלו החלטה שאנחנו טסים לחו"ל. עשינו את זה מהר מאוד. טסנו לקפריסין עם המשפחות, כי כולם רצו לקחת את המשפחות איתם, ואז באמת קלטתי, כשהיינו בחדר האוכל, פתאום 50-60 אנשים... משפחות, השחקנים, נשים, ילדים ואתה צריך לתפעל את כל הדבר הזה. לדוגמה, צריך לקבוע שעת צהריים לקבוצה ושעת צהריים למשפחות. הכל צריך להיות כפול. וכל אחד עם הצרכים שלו. ופתאום יש ילד חולה והרופאים שלנו לא הגיעו כי נאסר עליהם לעזוב את הארץ, אז היינו צריכים להתמודד עם רופאים מחו"ל. זה הופך את הכל להרבה יותר קשה". 

היו שחקנים שביקשו לעזוב?
"ב-7 באוקטובר היו שחקנים שביקשו לעזוב את הארץ, לא את הקבוצה. לא היה שלב שמישהו רצה לעזוב את הקבוצה, וזה די מפתיע כי חשבנו וציפינו שזה יגיע, אבל בגלל האופי של השחקנים, שהם באמת מדהימים, זה לא הגיע. מה שכן הגיע, מה-7 באוקטובר, ממש כמה שעות אחרי, זה שהם רוצים לעזוב את המדינה בגלל הלחץ, בגלל הטילים, מכל מה שהם שמעו. המשפחות שלהם מתקשרות מחו"ל ואומרות להם לחזור".

אתה זוכר מקרה ספציפי שאמרת לעצמך שכזה דבר עוד לא היה לך?
"היו הרבה נקודות ציון. מה-7 באוקטובר, טסנו לקפריסין והשחקנים ביקשו, בגלל ההלם, לדחות את המשחק מול מילאנו. המשחק הזה נדחה ואז נכנסנו לרצף של מספר משחקים, הראשון היה מול ולנסיה בחוץ. שם ראיתי את ההלם על שחקנים, הסתכלתי על הפנים שלהם. הגענו לוולנסיה והיה משהו מטורף סביבנו. מאות שוטרים, מאות מאבטחים, מאות ניידות, מסוק מעלינו, רחפנים מעלינו, חיילים עם נשקים שלופים. זה משהו שחווינו בעבר, אבל לא בעוצמות האלה. אחרי מילאנו, היינו צריכים לנסוע לבלגרד ואני זוכר שמספר שחקנים ישראלים אמרו שקשה להם והם רוצים לחזור לארץ. היה לנו קשה לעשות את זה, כי זה אומר להפריד את הקבוצה לכמה ימים. מבחינה מקצועית, זה פחות נכון, אבל עשינו את זה כי הבנו לליבם".

איך התקבלה ההחלטה לעבור לבלגרד?
"זה קרה כשהיינו באתונה. באותו שבוע היה משחק של פרטיזן נגד אולימפיאקוס, גם כן באתונה, והבעלים שלנו דיברו עם ראשי פרטיזן - ואז התקבלה החלטה שאנחנו עוברים לבלגרד. מפה ועד שעשינו את זה, היה שלב מאוד ארוך ומייגע - איך עושים את זה".

לך זה היה יותר מייגע?
"אני זוכר שנסענו לארץ ולפני העלייה למטוס התחלתי לטפל ב-15 דירות מול מתווך בבלגרד והכל בשלט רחוק. כמובן שהתכוננתי לזה יומיים-שלושה לפני, אבל היה שלב שתוך שעתיים היה צריך לסדר את הכל. אם זה לדאוג לדברים קטנים במקרר, אם זה לדאוג שאוטובוס יאסוף אותם ויפזר כל אחד לדירה שלו. זה דבר שנתקלתי בו בארץ, אבל לא בחו"ל".

"כמנהל, הרגשתי מאוכזב מהשחקנים. כחבר, הבנתי לליבם" 
אירועי ה-7 באוקטובר ייצרו אינסוף נזקים היקפיים, על כל תחום בחיים. הפגיעה במכבי ת"א היתה כלכלית, לאור העובדה שחלק גדול מתקציבה נשען על מנויים, ועל כן במהלך העונה החליטה ההנהלה לקצץ 15% משכר העובדים במועדון.

 

מה חשבת על זה?
"זה הגיע מלמעלה. מצד אחד, אני יודע שקשה לקבוצה. יש עומס כלכלי מאוד גדול. מצד שני, לבוא ולהגיד לשחקנים דבר כזה, כאשר הם חתמו במכבי ת"א, הם חתמו על חוזה מסוים. הם הגיעו לתל אביב, שבעיניי היא העיר הכי טובה בעולם, פתאום העבירו אותם לבלגרד ואז לבוא ולהגיד להם דבר כזה... ידעתי שהולך להיות קושי. אז זה נכון, אבל לא בטוח שזה הוגן, מהצד שלהם, שאנחנו נעשה להם את זה".

מה היו התחושות של השחקנים?
"תחושות קשות מאוד. בהתחלה הם לא אמרו, הם פשוט הפנימו, היו רק שני שחקנים שבאמת טיפה יותר דיברו ואמרו. הם שאלו `למה? אנחנו לא אמורים לשאת בדבר הזה`. וכמובן שהסברתי להם. שאר השחקנים לא דיברו, עיכלו את זה. ואז הגענו לאן שהגענו".

מה היה החלק שלך בפתרון?
"לדבר איתם כל הזמן. פשוט לקיים שיח פתוח, להסביר להם ולדבר איתם. בשלב הראשוני, כשהגענו פעם ראשונה לארץ, אז מספר שחקנים הסכימו והשאר לא. אחרי זה, זה כבר היה בלתי אפשרי".

היית צריך בעצם לתווך להם פעולה שלא בטוח שהאמנת בה
"לגבי עצמי, קיבלתי את זה כמו כולם. בתור אחד שעובד כ"כ הרבה שנים במועדון, אתה מוכן יותר לבלוע את הגלולה. כי זה מכבי ת"א וזה מועדון יקר לליבי וקיבלתי ממנו הרבה. לשחקנים זה היה קשה יותר, בעיקר הזרים. הם עוברים למדינה אחרת, וגם להם יש הוצאות. הייתי בין הפטיש לסדן, אבל הבנתי את מה שהם אמרו".

איך הרגשת כמנהל וכחבר של השחקנים על כך שהם לא חזרו לארץ?
"כמנהל, הרגשתי מאוכזב. כחבר, הבנתי לליבם. היה שלב שגם בין הישראלים לזרים, היה מן ריחוק כזה. ממש בהתחלה. כשעברנו את זה, כולם הבינו שזו יחידה וכולם הבינו את כולם. היה שלב ששחקן בכיר בא ואמר לי לפני האוכל `אי אפשר יותר. אנחנו כל היום ביחד. בבקשה תוריד נושא החובה בארוחות. תשחרר קצת`. ישר הבנתי אותו ושחררתי. כל משחק שהוא בית, בשבילנו זה משחק חוץ. ניסיתי לנרמל את המצב בסיטואציה המטורפת הזו".

מה שמאוד בלט זה שלאורך התקופה הזו, אף אחד ממקבלי ההחלטות במכבי ת"א לא דיבר, לא הסביר מה קורה
"אין לנו ספר הדרכה למצב שקרה במדינה, ל-7 באוקטובר. אפילו הקורונה, שזה היה מאוד קשה, זה היה כלל עולמי, אז כולם קיבלו את זה. פה נתקלנו בדבר אחר. גם לנו היה קשה להסביר את זה ולפתוח את זה מול השחקנים. היום אני יכול להגיד שיכול להיות שלא הסברנו את זה בצורה נכונה. יכול להיות שהיה קצר בתקשורת בינינו לבין השחקנים לבין הסוכנים".

אתה יודע לומר כמה גדול היה הקושי הפיננסי?
"היה קושי מאוד גדול. קח את הטיסות לדוגמה. חברות זרות לא הסכימו להגיע לארץ, טסנו רק אל על, ומן הסתם הם מאוד יקרים. גם נושא הדירות לא היה פשוט. אחרי שהיינו בבלגרד וחיינו שם והתחלנו להבין את השוק, אז הבנתי שגם הם הבינו שמכבי ת"א מגיעה - וזו מאסה מאוד גדולה של דירות, אז הם עלו את המחירים. קיבלנו דירות יפות והיו תנאים מצוינים, אבל כל הדבר הזה עלה המון כסף. נושא תפעול המשחק, האוטובוסים, גם לקבוצה, גם למשפחות, אוכל, מלונות בהתחלה, חלק מאיתנו נשארו במלונות, הרוב בדיקות. זה המון כסף".

יכול להיות שמבנה הבעלות הזה הוא משהו שלא יכול להחזיק מועדון כמו מכבי ת"א?
"אף פעם לא קרה מצב כמו ב-7 באוקטובר. התקציב מושתת ברובו על מנויים ועל ספונסרים, אבל הבעלים גם מביאים כסף, והרבה, ובעיקר בשנה כזו, שאף אחד לא צפה את זה. אז זה מאוד קשה. אלה בעלים שמכבי ת"א בשבילם זה הכל, הם נתנו את כל החיים שלהם והיו פה. אני הולך איתם עד הסוף, כי בסופו של דבר אני מאוד אוהב ללכת עם הרגש ולא הכל זה כסף. מה שהבעלים האלה יכולים לתת, זה הרבה יותר ממקומות אחרים".

"לא חושש מהפועל ת"א וירושלים. אצלנו מעדיפים לעשות, לא לדבר"
אפרופו בעלות. על רקע הקשיים הכלכליים שחוותה מכבי ת"א בעונה האחרונה, נכנסו שני כוחות גדולים לכדורסל הישראלי: מתן אדלסון להפועל ירושלים ועופר ינאי להפועל תל אביב, שניהם עם יכולות כלכליות משמעותיות ורצון להשקיע לא מעט כסף. "לתחרות זה מצוין", אומר ביטון. "טוב שיהיו עוד שתי קבוצות כאלה בליגה הישראלית. זה ירים אותנו מבחינה מקצועית כי תחרות זה דבר טוב".

אתה חושש למעמדה של מכבי ת"א כמועדון מספר 1 בארץ?
"לא. אנחנו שומעים את הקולות ורואים מה קורה ורואים שמכניסים את היד לכיס. אנחנו גם קוראים את הדברים שהם אומרים, והם אוהבים לדבר הרבה. אצלנו מעדיפים פשוט לעשות, לא לדבר. אנחנו עושים את הדברים בשקט. אבל לחשוש? אני לא חושש. אני סומך על הבעלים שלנו".

יכול להיות שמכבי ת"א היא כבר לא הקבוצה הכי אטרקטיבית בישראל עבור שחקנים? הרי הפועל ת"א והפועל ירושלים מסוגלים להציע יותר
"זה שהם מאוד עשירים, ואני מאחל להם כל טוב, זה לא אומר שהם ישקיעו את כל הכסף שיש להם. חוץ מזה, הם רק נכנסו וצריך שתהיה המשכיות. הבעלים של מכבי ת"א הם כבר מעל 40 שנה, זה לא משהו שהולך ברגל. הם שנה-שנתיים, יכול להיות שיישארו יותר, יכול להיות פחות, אני לא יודע. כמה הם ישקיעו? אי אפשר לדעת".

כבר לא מעט שנים שישנן טענות שמכבי ת"א לא רוצה עוד ישראלית ביורוליג. כמה הן נאמנות למציאות?
"השיח שלהם הוא על מכבי ת"א וחבל. נכנסו שני משקיעים טובים מאוד, קבוצות מצוינות. הם צריכים להתרכז בעצמם ולא בדברים אחרים. אם יהיו עוד קבוצות ביורוליג, זה לא תלוי בנו. הם צריכים להוכיח ליורוליג שהם ראויים להיות שם או לעשות את זה באופן תחרותי, דרך היורוקאפ, ואם הם יעשו את זה, שיהיה להם בהצלחה. אנחנו נחסוך נסיעה אחת (צוחק)".

אבל מכבי ת"א היא חלק מההנהלה של היורוליג
"נכון, אבל עם כל הכבוד, יש לנו דברים יותר חשובים להתעסק בהם, שקשורים בנו".

למכבי ת"א תמיד היה מיתוס של כוחנות ודורסנות. זה עדיין ככה, גם היום?
"אני אקח את המיתוס של הכוחנות, אני פחות אוהב את הדורסנות. אז כן, מכבי ת"א כוחנית ובזכות זה הגענו להישגים האלה ובזכות זה אנחנו המועדון היחידי בעולם שיש לו כ"כ הרבה תארי אליפות וגביע. אנחנו יודעים איך לעשות, איך להתנהל. כנראה שאם עשינו את זה ככה, זה עבד".

ה-DNA הזה עוד קיים?
"שמעון מזרחי, לדוגמה, היה איתנו מהיום הראשון בבלגרד, בלי הפסקה. כל אימון, כל משחק, כל טיסה. הוא נשאר לגור בבלגרד ולא עזב אותנו לרגע. האם אתה רואה בעלים אחר עושה את זה? אני לא חושב שזה משהו שיכול להיות. בגיל 84, שזה מטורף. בגלל הדברים האלה מכבי ת"א היא מי שהיא. בשבילם מכבי ת"א היא הכל".

"ננסה לעשות הכל כדי שהקבוצה הזו תישאר"
העונה הזו עדיין לא נגמרה, אבל אין ספק שבדיעבד - אחד האירועים שייזכרו כמשמעותיים ביותר היה השיתוף של ווייד בולדווין במשחק מספר 4 מול פנאתינייקוס למרות הפציעה בשריר הירך האחורי. בולדווין, כזכור, נפצע שוב באותו מקום והצהובים איבדו יתרון של 1:2 והודחו, שוב, במשחק 5 ברבע הגמר.

מי קיבל את ההחלטה לשתף אותו?
"כולם ביחד. קודם כל, ווייד בא ואמר `אני רוצה לשחק במשחק הזה`. ברגע ששחקן בא ואומר דבר כזה, קשה לך מאוד לא ללכת איתו. גם עודד, גם צוות המאמנים, גם הצוות הרפואי, גם המאמן הכושר, גם אני... כולנו ביחד. כולנו רצינו. הלכנו אול אין. זה היה המשחק הכי חשוב של מכבי ת"א השנה ואולי בעשר השנים האחרונות. גם אחרי המשחק הראשון, בו הוא נפצע, הוא ביקש לשחק במשחק השני. אנחנו אמרנו לו שאי אפשר והוא הבין את זה".

אתה רואה את בולדווין נשאר?
"אנחנו מנסים לעשות הכל כדי שהוא יישאר. אנחנו מדברים איתו כבר תקופה, גם איתו וגם עם הסוכן וגם עם המשפחה ואנחנו מאוד רוצים שהוא יישאר. נעשה הכל על מנת שהוא יישאר. זה קשור גם לכסף וגם למלחמה. אשתו והילדים מפחדים לחזור, אז זו בעיה. אנחנו מאמינים שיהיה בסדר. מנסים להסביר לו את המצב".

איך מכבי ת"א משאירה שחקנים בזמן שיש להם עוד הצעות ופה יש מלחמה?
"גם כשהיינו בבלגרד והתחילה המלחמה, היו להם הצעות, אבל הם רצו להיות עם הקבוצה ולנסות לעשות כמה שיותר. לגבי העונה הבאה, יש הצעות, ואני מנסה לדבר לליבם, לדבר גם עם המשפחות. אנחנו מסבירים להם שאנחנו רוצים להשאיר את כל הסגל אבל לגבי איפה המשחקים יהיו, אנחנו לא יודעים. אנחנו אומרים להם את זה".

אתה חושש מסיטואציה שמכבי ת"א לא תהיה ביורוליג?
"קשה לי להאמין. היה מי שרצה לעשות את זה, אבל תודות לבעלים שלנו ולשיח שלהם עם ראשי היורוליג, הצלחנו להישאר ביורוליג ואני בטוח שנישאר גם בעתיד. לגבי הביתיות, אף אחד לא יודע. אנחנו מנסים לעשות כל מהלך כדי שזה יהיה בארץ. לנו קל לדבר כי אנחנו ישראלים ומבינים, אבל פה בת"א הכל בסדר. אנחנו מנסים להעביר את המסר הזה גם ביורוליג. אנחנו מתנהלים רגיל בת"א, אין מניעה לשחק בארץ, אבל נראה מה היורוליג יחליטו. הבעלים כל הזמן מדברים איתם".

איך מתכננים את העונה הבאה?
"יושבים ומדברים עם שחקנים. יש תקציב, והבעלים מתכוונים להכניס את היד לכיס, כמו שהם עושים הרבה מאוד פעמים. מה יהיה? אני באמת לא יודע. אף אחד לא יכול לצפות והכל תלוי במה שיהיה מבחינת היורוליג".

כמה זה מורכב, באופן כללי, להשאיר שחקנים או להביא שחקנים חדשים?
"מאוד מורכב. במהלך העונה, לדוגמה, הבנו את המצב והחלטנו לעשות שיח פתוח בין הבעלים לשחקנים. הבעלים הגדילו ואמרו שמשפחה שמפחדת לחזור לארץ, יכול להישאר בבלגרד, והכל על חשבון הקבוצה, שזה דבר לא מובן מאליו. מאותו רגע שהוחלט שהשכר יהיה רגיל, יצאנו לדרך חדשה, אבל מאוד קשה להשאיר שחקנים. הם מפחדים עדיין, הם קוראים ושומעים מה קורה, אחרי מאוד זמן היתה אזעקה בתל אביב בשבוע שעבר, וזה קשה. המשפחות שלהם לוחצות. יש שחקן שכל הזמן נמצא בלחצים והמשפחה מתקשרת בלי הפסקה מארה"ב ושחקן אחר שההורים שלו מאוד דואגים. הם גם לא יודעים מה יהיה בשנה הבאה מהצד שלנו. אנחנו ננסה לעשות הכל כדי שהקבוצה הזו תישאר. אנחנו רוצים את הקבוצה הזו, גם מקצועית, וגם אישית. חבר`ה מדהימים. אני שמח שעברנו את המשבר הזה עם האנשים האלו". 

"לא הייתי רוצה אף מאמן אחר בסיטואציה הזו"
ביטון הוא אחד מהאנשים הקרובים במערכת לעודד קטש - שחתם לאחרונה על חוזה לשנתיים נוספות. את הבעת האמון הוא קיבל בעיקר על היכולת לשמור את הקבוצה עם הראש מעל המים, וביטון ראה את הכל מקרוב.

איך העונה הזו היתה לקטש?
"קשה מאוד. הגענו לבלגרד והיה שלב שנסענו באוטובוס לאימונים והיה שקט מוחלט. אף אחד לא דיבר. הגענו לחדר ההלבשה, שקט מוחלט. אף אחד לא מדבר. מגיעים למגרש, שקט, אף אחד לא מדבר. לקח לנו כל כך הרבה זמן להבין איפה אנחנו, מה קרה ואיך זה קרה. זה היה שוק בשביל כולם, זה היה מאוד קשה. לא הייתי רוצה מישהו אחר כמאמן בסיטואציה הזו כי עודד הוא אדם מאוד מכיל ואמיתי, שזה מאוד חשוב. אני צוחק עליו שהוא רק מתלונן, אבל הוא הכיל את השחקנים והבין אותם. המון מהעונה הזו, בזכותו. מאמן אחר, שהיה מתנהג אחרת, היה צועק, לא היה מסכים לשחרר את השחקנים כשיש לאשה בדיקה והוא צריך לטוס, לא היה מצליח. זה לא היה יכול לעבוד. כמובן שזה קשור לאופי השחקנים, אבל זה ביחד. הוא צלח את העונה הזו בענק". 

זה מה שהשאיר אותו?
"גם. בין היתר, אבל יש עוד דברים. גם האופי הנוח שלו, גם זה שהוא מאמן מצוין, מאמן לגיטימי ביורוליג. ידענו את זה, אבל הפעם הוא הוכיח את זה הרבה יותר".

מי עבד יותר קשה העונה - אתה, עודד או מאמן הכושר רגב פנאן?
"רגב עבד מאוד קשה. הוא שלח לנו את נתוני הטיסות, המלונות, הזמן בנמלי התעופה, אוטובוסים, זה משהו שלא היה. כולם עבדו מאוד קשה. היו רגעים מאוד קשים גם לנו. כשנחתנו בלילה, אחרי ולנסיה, הגענו למגרש והתעסקנו במקום במשחק בהנצחת הנופלים, שזה יותר חשוב. שחקנים רשמו שמות על הנעליים, על הידיים. אחרי המשחק היה שקט מוחלט ולא ידענו איך אנחנו ממשיכים מפה. באותו שלב עודד אמר שייקח לנו שבועיים ואנחנו נהיה בסדר. בשבועיים האלה היה קטסטרופה. היה מאוד קשה".

לא עבר לך בראש אולי ללכת לעבוד בעבודה יותר נורמלית?
"זה עובר בראש הרבה פעמים בטירוף שאנחנו חווים, כל יום שלי מתחיל עם בין 200 ל-300 הודעות בטלפון. אבל מהר מאוד אני מתעשת ואני אומר לעצמי שאני בר מזל. אני לא יודע כמה אנשים יש בעולם שאוהבים את העבודה שלהם וקמים עם חיוך". 

שאלון קצר לגבי העונה - מי יישאר, מי לא יישאר ולגבי מי יש עדיין חוסר ודאות

עודד קטש
"כן"

גיא פניני
"כן"

ג`וזפ מריה ברוקאל
"אני מאמין שכן"

נועם לוי
"כן"

ווייד בולדווין
"אני לא יודע, אנחנו נעשה הכל בשביל זה".

לורנזו בראון
"כנ"ל".

ג`וש ניבו
"לא".

חסיאל ריברו
"כן".

בונזי קולסון
"לא יודע. אנחנו נעשה הכל כדי שהוא יישאר".

אנטוניוס קליבלנד
"כן".

ג`יימס ווב
"לא יודע עדיין".

ג`ו תומאסון
"עוד לא יודע".

תמיר בלאט
"כן".

רומן סורקין
"כן".

ג`ון דיברתולומיאו
"כן".

רפי מנקו
"אני מקווה שכן".

ג`ייק כהן
"אני מקווה שכן".

עומר מאייר
"כן".