הפרשה עדיין בעיצומה, אבל אקסבייר מנפורד חזר לשחק כדורסל. הגארד לבש שוב את מדי הפועל תל אביב אחרי היעדרות של חודש - לאחר שעל פי הסוכנות למניעת סימום בספורט, נמצאו שרידי קנאביס בבדיקת הסמים שערך, יחד עם דיישון בוקר מהפועל אילת.
וכמובן שכל מאמר כזה צריך להיפתח בדיסקליימר הידוע: בשורה התחתונה, מנפורד עבר על החוק - ונענש בצדק. זו, בסופו של דבר, היתה האחריות שלו לא להשתמש בקנאביס - ואם להשתמש, אז לא להיתפס - ובסוף, בפרשה הנקודתית הזו אפשר להאשים רק את הכדורסלן האמריקני, ולא אף אחד אחר.
אבל אם נצא רגע מהעניין הנקודתי, אי אפשר שלא לתהות לגבי היחס של WADA לקנאביס. הסוכנות, כזכור, נועדה למנוע שימוש בחומרים משפרי ביצועים - אחרי שערורייה של שימוש בחומרים שכאלו, בתחרות הטור דה פראנס של שנת 1998. ב-2004, היא פרסמה את רשימת החומרים האסורים - וכללה בתוכו גם את הקנאביס.
אבל, כאמור, העולם התקדם מאז - ואם על שאלת המסוכנות של הקנאביס עוד קיים ויכוח רפואי (נניח), הרי שלפחות בכל הקשור לספורט ולהשפעה של קנאביס על ספורטאים (בניגוד לחומרים ממריצים אחרים), ברור לחלוטין שההחלטה הזאת של WADA מיושנת לחלוטין. והרגע שבו האסימון הקולקטיבי נפל היה עם אתלטית מתחום אחר - שקארי ריצ'רדסון.
ריצ'רדסון, אצנית בת 23, חוותה ביוני 2021 רגע מאושר מאין כמוהו, כאשר בתחרויות המבחן של ארצות הברית לקראת אולימפיאדת טוקיו, היא סיימה ראשונה בריצת ה-100 מטר (עם זמן של 10.86 שניות) והשיגה את הקריטריון שאפשר לה להגיע אל הפסגה - שאליה חולם כל ספורטאי. אבל אז, היא ערכה בדיקת סמים והתברר שהיא השתמשה בקנאביס. מאותו רגע, היא הושעתה מאולימפיאדת טוקיו - והחלום נגזל ממנה.
לא מעט אנשים תהו על האבסורד - הרי קנאביס הוא חוקי בלא מעט מדינות בארצות הברית, אבל ספורטאית שמשתמשת בקנאביס לא יכולה לייצג את ארצות הברית במשחקים האולימפיים.
העיתונאי מייקל רוזנברג כתב אז ב"ספורטס אילוסטרייטד": "שקארי ריצ'ארדסון הכירה בטעות שלה. היא עישנה מריחואנה, וכעת היא לא תוכל לנצח את ריצת ה-100 מטר באולימפיאדת טוקיו. החוקים הם החוקים, אבל הם גם טיפשיים. אם מריחואנה היתה גורמת לאדם לרוץ מהר יותר, וודי הארלסון (שנחשב למעשן מריחואנה מוכר) היה יוסיין בולט. אין שום סיבה שמריחואנה תיחשב לסם הפוסל ספורטאים. מריחואנה אינה סם משפר ביצועים". גם נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, ענה כשנשאל ש"החוקים הם החוקים", אבל אולי הם יצטרכו להשתנות יום אחד.
וההכרה הזאת - שמריחואנה אינה סם שגורם למישהו להיות טוב יותר, חלחלה גם לליגות הספורט הבכירות בארצות הברית. כבר במרץ 2020, הודיעה ליגת הפוטבול האמריקנית (ה-NFL) כי היא תאפשר שימוש בקנאביס, אחרי קמפיין ארוך שנים של מספר שחקני עבר - שטענו שלא רק שהסם לא מזיק, הוא גם סייע להם בהתמודדות עם כאבים, שדרושה לשחקני פוטבול. אחר כך, הגיעה גם ה-NBA - בהתחלה כהחלטה זמנית, רק לצורך "הבועה" שבמסגרתה הסתיימה עונת 2019-20, ולאחר מכן כדרך קבע.
הקומישינר, אדם סילבר, הסביר את ההחלטה כשאמר: "החלטנו שבהתחשב בכל הדברים שקורים בחברה, לאור כל הלחצים והלחץ ששחקנים נתונים בהם, שאנחנו לא צריכים לפעול כ'אח הגדול' כרגע". אגב, היום לא רק שהליגה אישרה את הקנאביס - לא מעט שחקני כדורסל בעבר ובהווה, ביניהם קווין דוראנט, אייזיה תומאס, שון קמפ, אלן אייברסון וכרמלו אנתוני אפילו נמצאים בעסקי הקנאביס, ומוכרים את החומר בהצלחה מרובה.
בקיצור, כמו בהרבה מקרים - את מה שבאמריקה הבינו מזמן, באירופה עוד לוקח זמן לפענח. הניתוק זועק במקרה הזה: איך יכול להיות ששחקן כדורסל אמריקני שמעשן מריחואנה בלוס אנג'לס הוא נקי לחלוטין, בעוד בתל אביב הוא נחשב לעבריין וצריך להסתתר? במקרה הזה, כנראה של-WADA הפתרונים.
צריך לציין שלפי WADA, קיימים עוד שני קריטריונים שעל בסיסם הקנאביס נפסל - גם עניין הסיכון הבריאותי, וגם מה שהם מגדירים "פגיעה ברוח הספורט". בקשר לסיכון הבריאותי אני לא מתיימר להבין ברמה הרפואית, אבל בכל הקשור ל"רוח הספורט" - ברור שמה שספורטיבי בעיניי כמה מהליגות הטובות והנצפות בעולם, הוא בוודאי ספורטיבי מספיק בשביל אירופה.
כמו שאמר ביידן, החוקים הם החוקים - אבל רוח הזמן, בסופו של דבר, תגיע גם לסוכנות. בכל שנה, היא אמנם משאירה את הקנאביס בתוך הקוד - אבל בספטמבר 2022, היא הצהירה כי היא "מתכננת להמשיך במחקר בתחום זה ביחס להשפעות הפוטנציאליות של שיפור הביצועים של THC, השפעתו על בריאותם של ספורטאים וגם ביחס לתפיסות של קנאביס של ספורטאים, מומחים ואחרים ברחבי העולם". בקיצור, לא ירחק היום שבו גם WADA תיישר קו עם שאר העולם.
בינתיים, הספורטאים יהיו עסוקים בעיקר בלא להיתפס (כי השימוש הוא כבר מזמן נפוץ לחלוטין - כולנו מכירים אנשים שמעשנים), ואנחנו נחכה עד שמתישהו, גם בכדורסל האירופי יתעוררו.
