כשבונזי קולסון חתם במכבי תל אביב חובת ההוכחה הייתה לגמרי עליו. הסמול פורוורד לא רק היה צריך להוכיח שהוא שווה משבצת של שחקן בחמישייה ביורוליג, אלא גם להראות שהוא יודע לעשות את המעבר מלהיות ה-כוכב של הקבוצות שלו לכינור שלישי לכל הפחות. שנה וחצי עברה, קולסון כבר הראה שגם ביורוליג הוא יכול לשלוט וכל סימני השאלה הישנים התפוגגו. במקומם כעת מתנוסס סימן שאלה חדש - למה הוא לא מקבל יותר?
עם ממוצעים של 12.7 נקודות (59.1% לשתיים ,35.1% לשלוש, 84.0% מהקו), 5.8 ריבאונדים ו-1.3 חטיפות למשחק קולסון ממצב את עצמו בשורה הראשונה של עמדה מספר שלוש ביורוליג. אבל בתקופה האחרונה, כמו מכבי תל אביב כולה, גם הוא בירידה. רק לפני שלושה שבועות היה נראה שקולסון, והצהובים, נמצאים בדרך למעלה כאשר בעזרת 27 נקודות של הפורוורד חגג עודד קטש על מייק ג`יימס ומונאקו עם 83:93 יוקרתי. היה אפשר לנחש שהקבוצה תמשיך בגרף העלייה, וגם קולסון יוסיף להתקדם אבל בפועל גם היא וגם הוא נמצאים מאז במשבר.
כמובן שלקולסון יש אחריות מסוימת על שקורה לו ולחבריו בשבועות האחרונים, אבל נראה שהוא, יותר מכל שחקן אחר, הפך לקורבן של הסיטואציה. מתחילת הדרך היה ברור שקולסון לא יגיע לאותה רמת דומיננטיות כפי שידע בדרושאפקה, שטרסבורג וקרשיאקה, אבל גם זה לא יכול להסביר מדוע השחקן השני ביעילותו בקבוצה, עם 1.13 נקודות פר פוזשן ביורוליג, נמצא במקום השישי באחוזי יוסג` (נתון שמציג את הדומיננטיות ההתקפית של השחקן) עם 18.8% בלבד, כך לפי InStat.
אם נלך לחמשת המשחקים האחרונים של הקבוצה ביורוליג הנתונים מחריפים עוד יותר - קולסון נמצא במקום השמיני במכבי ביוסג`, עם 15.6%, זאת כאשר בין היתר גם שלוש מהתוספות מהקיץ - ג`יימס ווב (16.0%), אנטוניוס קליבלנד (21.4%) וחסיאל ריברו (24.2%) מקדימים אותו. קולסון אמנם ממשיך לקלוע באפקטיביות דומה יחסית לסטנדרט שלו בחמשת המשחקים האלה, עם 1.1 נקודות לפוזשן, מה שמציב אותו במקום הרביעי בקבוצה בתקופה זו, אבל בכל זאת נמצא במקום התשיעי בזריקות לפוזשן עם 0.124. בין השחקנים שמקדימים אותו תמצאו את רפי מנקו (0.13), ווב (0.146), קליבלנד (0.164) וריברו (0.185).
זה מובן מאליו שקולסון יהיה דומיננטי כמו ווייד בולדווין ולורנזו בראון, וזה גם הגיוני שהדומיננטיות שלו תיפגע ככל שישחק איתם יותר, אבל כשהוא נעלם מכבי מאבדת את אחד המנועים החשובים ביותר שלה. מנוע הכרחי על מנת לשחזר את היכולת המעולה שהצליחה הקבוצה להציג לפרקים העונה. יותר מהכל, נראה שמכבי תל אביב לא באמת משתדלת להפעיל את קולסון.
הפורוורד האמריקאי שיכלל העונה את המשחק שלו ושיפר בצורה אדירה את היעילות שלו במהלכי פוסט אפ - אם עד העונה הנתון הטוב ביותר שרשם במפעל אירופי בנקודות לפוזשן פוסט אפ היה 0.95 במסגרת היורוקאפ עם דרושאפקה ב-2019/2020, אז העונה הוא כבר קפץ ל-1.23.
מוטת הידיים ומימדי הגוף הלא שכיחים של קולסון לצד היכולת שלו לקלוע במגוון דרכים באזורים האלה יוצרת מיסמצ`ים, ואת הכלי הזה אין לעוד אף אחד אחר בסגל של קטש. קולסון הוא השחקן הכי יעיל בפוסט אפ במכבי - רק לשם השוואה, ניבו קולע במהלכי פוסט אפ 1.07 נקודות לפוזשן, סורקין עומד על 0.79 וריברו עם 0.63 מאכזבים במיוחד. ולמרות כל אלה, רק 9.7% מסך המהלכים ההתקפיים של קולסון מסתיימים בפוסט אפ.
מכבי צריכה לשחק על בונזי קולסון הרבה יותר, ובצורה הרבה יותר מסודרת ומוכוונת, אבל גם עליו יש אחריות. מי שהצליח למצוא את מקומו מתחת לשני כוכבי ענק וחתם במקביל אליהם על הארכת חוזה באמצע העונה הקודמת צריך להבין שכעת הוא חשוב לא פחות מהם ולדרוש יותר. קולסון הפך לכוכב כשהוא כאשר הוא עדיין נמצא בצילם של ווייד בולדווין ולורנזו בראון, כשגם מהם מצופה למצוא דרך להפעיל אותו יותר.
בסופו של דבר, גם מכבי תל אביב כנראה יודעת שאם תגיע לישורת האחרונה לקראת הפלייאוף עם קולסון, בראון ובולדווין בכושר טוב ובתיאום מלא, מה שקרה העונה במשחקים ספורים בלבד, היא תוכל לחלום רחוק. אבל בשביל זה היא צריכה למצוא איזון חדש בין השלישייה.
