עם הכניסה ל-2023/2024 באופן טבעי הזרקורים במכבי תל אביב הופנו לשלושה כיוונים - ווייד בולדווין, לורנזו בראון ובונזי קולסון. שלושת הכוכבים היו הדמויות הכי מדוברות, ובצדק, לקראת עונה בה מכבי תל אביב מנסה לקחת צעד אחד נוסף קדימה אל עבר הפיינל פור. בזמן שהשלישייה קיבלה את תשומת הלב, וברוב המקרים מילאה את חלקה, כוכב רביעי הגיח מלמעלה - ג'וש ניבו, שהפך לשחקן הכי יציב בסגל של עודד קטש ורושם עונת שיא שאולי רומזת על שעתיד לבוא בקריירה שלו.
כשברשותו שני משחקים בלבד עד כה עם מדד חד ספרתי וממוצעים נפלאים של 11.1 נקודות (63.3%), 6.6 ריבאונדים ו-16.4 מדד במעט פחות מ-22 דקות, ונוכחות מרשימה מתחת לסלים ניבו הפך את עצמו לאחד השחקנים הכי טובים בעמדה שלו באירופה, בדומה לשלושת הכוכבים הנוספים של קטש. ניבו טוב מתחילת העונה, אבל בימים האלה הוא נמצא בתקופה הכי פרודוקטיבית בקריירה כאשר עד לפני שבועיים ב-80 משחקי היורוליג שלו הוא קלע רק פעם אחת 17 נקודות, אך בשלושה שאחריהם קלע 17, 18 ו-22 - שלושה שיאי קריירה ברציפות. אגב, במשחקים האלה הוא גם הגיע לקו לא פחות מ-23 פעמים ודייק ב-21 זריקות בדרך ל-76.1% עונתיים מהעונשין, לעומת 61.9% אשתקד.
העונשין זו רק דוגמה, ניבו נמצא בגרף עלייה מרשים מאוד העונה בכל נקודה על הפרקט. לפי InStat המהלך ההתקפי השכיח ביותר שלו הוא באופן לא מפתיע פיק אנד רול (31.6%), כשמתוכו הוא מספק נתון גבוה מאוד של 1.5 נקודות פר מהלך, לעומת 1.34 נאה גם כן אשתקד. הבשורה הגדולה שמאירה על קפיצת המדרגה היא שהעונה נראה שניבו מפתח לעצמו כלים חדשים. מהלכי פוסט אפ למשל היו 5.8% בלבד מסך מהלכיו ההתקפיים אשתקד, והוא השיג מהם 0.92 למהלך, כשהעונה הוא גם משתמש יותר במהלך הזה, עם 9.8%, וגם מייצר ממנו הרבה יותר נקודות עם 1.08.
אבל עם כל הכבוד להתקפה, חלק גדול מהסיפור של ניבו העונה הוא ההגנה. מכבי תל אביב אמנם עדיין לא הוכיחה שהיא יכולה לתפקד בצד הזה של המגרש מול התקפות סבירות לכל הפחות, אבל האיש שלה בצבע משתדל לעשות את כל מה שהוא יכול. אם ב-22/23 ניבו איפשר 1.5 נקודות בממוצע למהלך של גבוה המתגלגל בפיק אנד רול, העונה הנתון הזה נחתך ביותר מחצי ועומד על 0.73, כשמגמה דומה אפשר גם לראות בטיפול שלו מול מי שמוביל את הכדור בפיק אנד רול, שם יש ירידה מ-1.23 ב-22/23 ל-0.62 ב-23/24. במהלכי פוסט אפ של יריבים הירידה היא אפילו חדה יותר, מ-1.14 ל-0.46 מרשימים מאוד.
למעשה, ניבו נמצא בטופ של היורוליג בלא מעט קטגוריות הגנתיות. מבין 20 הסנטרים המובילים במפעל ניבו מחזיק במקום הראשון בהגנה נגד פיק אנד רול (44.93% ליריב), במקום השלישי בהגנה מול פיק אנד פופ (19.35%) במקום הרביעי בהגנה מול פוסט אפ (30.65%) ובמקום השישי באחוזי יריב עם 44.57%, נתון בו החזיק ב-57.96% בעונה שעברה.
ניבו טוב בגרסת 2024, אבל סביר להניח שהשיא עוד נמצא לפניו. הסנטר הקופצני הגיע לאילת בגיל 23, רשם טבילת אש ביורוליג עם ז'לגיריס בגיל 24 וכעת הוא נמצא בעונתו השנייה עם מכבי כשהוא בגיל 26 בלבד, צעיר יותר מסורקין. לצורך העניין, הסנטרים הבולטים האחרים שנמצאים באזור הגיל הזה באירופה הם גיאורגיוס פאפאיאניס, דונטה הול, אנטה ז'יז'יץ' וטייריק ג'ונס, כך שבהחלט אפשר לקבוע - ג'וש ניבו הוא הסנטר הטוב לגילו ביורוליג.
אגב, משעשע לחשוב שאת השנה הקודמת הוא פתח במעמד זהה לזה של אלכס פויתרס. היום כבר אין שאלה מי מבין שני הביג-מנים עדיף.
זה היה סיבוב עצום של ניבו, סיבוב כזה שיכול לשים אותו בסיום העונה בשורה אחת עם הדרג השני של הסנטרים במפעל. הגבוה של מכבי הוא עדיין לא, וגם לא בטוח אם אי פעם יהיה, ברמה של מתיאס לסור או אדי טבארס, אבל ההתפתחות המטורפת שלו תמשוך הרבה מאוד תשומת לב עם סיום החוזה שלו בצהוב בקיץ הקרוב. סנטרים מהסוג של ניבו הם מצרך מבוקש מאוד ביורוליג, ועל אף שמן הסתם מכבי תרצה ותנסה להשאירו, זו נראית כמו משימה קשה במיוחד ואולי אפילו בלתי אפשרית.
כל קבוצה שרוצה לראות בעצמה כקונטנדרית לתואר (מישהו אמר מונאקו?) תשמח לתת לניבו שכר של מיליון דולר לעונה ואולי אף צפונה. בקיץ הקרוב, לאחר ההפסדים הכלכליים העצומים של מכבי תל אביב בעקבות המלחמה ולצד החוזים הכבדים של בראון ובולדווין, קשה לראות את הצהובים מכניסים את היד כל כך עמוק לכיס על מנת להצליח לשכנע את האיש הגדול שלהם להשאר.
מכבי תל אביב מצאה את עצמה במצב מוזר. היא יודעת שהיא מחזיקה בידיים את אחד הסגלים המוכשרים שהיו לה בשנים האחרונות, עם ארבעה שחקנים שיכולים להחשב לטופ 8 כל אחד בעמדתו. אוסף כישרון כזה יכול להיות שווה פיינל פור, אבל המציאות הנוכחית מבטיחה שלאכזבה על המגרש יהיו אינסוף נסיבות מקלות במה שעלולה להפוך לעונה מפוספסת מאוד.
ועדיין, הזמן לא עוצר והזדמנות שחולפת יתכן שלא תשוב. מתי בפעם האחרונה מכבי החזיקה ברביעייה דומיננטית כזו? מתי בפעם האחרונה היה לה על הספסל בעל בית שלישי כמו תמיר בלאט? מתי לאחרונה פרט למקום הראשון סדרי הכוחות ביורוליג היו עד כדי כך לא ברורים ושבירים? לקטש יש את הכלים להתחרות חזק ועד הסוף על הפיינל פור, אבל האם הם יספיקו מול כל הקשיים שמסביב? את זה נצטרך עוד לראות בהמשך.
