את הטור הקודם, לאחר הניצחון מול באיירן מינכן בחוץ, התחלנו עם ספירת הימים מאז הפסדה האחרון של מכבי תל אביב במסגרת הליגה השניה בטיבה בעולם. הפעם, בשש לאחר הנצחון השישי ברציפות במפעל, נבקש ברשותכם לחזור ליד אליהו הישן ביום 11.2.24, בסביבות השעה 20:00, לאחר סיומו של הרבע הראשון בדרבי הליגה השני של העונה. הפועל תל אביב הובילה ונראתה כמו ה-דבר, מכבי תל אביב וקטש הרגישו אבודים בחלל. נראה היה שהקבוצה בצהוב נטולת תשובות. גם בכל הנוגע למערכות היחסים ולתהליכים הפנים קבוצתיים. גם בכל הנוגע לכדורסל עצמו.
תקראו לזה אפקט הדרבי, תכנו את זה בכל שם אחר, אבל לקראת סיומו של חודש מארס 2024 אנחנו מדברים כאן על קבוצה במצב צבירה שונה בתכלית השינוי. ונכון, אסור להתעלם מרמת היריבות שפגשה מאז או מאפקט המומנטום שנוטה לעיתים לעוור או לגרום ליציאה מפרופורציה, אבל הקבוצה הזאת מרגישה כעת חזקה מבפנים ועל מצב של מענה אוטומטי בכדורסל.
המפתח
איך שלא תסובבו את זה, הסיפור הכי גדול והגורם המשמעותי ביותר לריקודים הצהובים בעת הזאת הוא עודד קטש. כמה שהסברנו לכם כאן וכאן וכאן וכאן וכאן וכאן וכאן וכאן על מידת החד מימדיות של הכדורסל שלו. על המאמן היצירתי הכי שמרן שיש. כמה שהקהל של מכבי התלונן (ואוהו, כמה שהתלונן) על ניהול המשחק, על שפת הגוף וכו' וגו' ודו'. וכמה שהבוסים בצהוב רטנו על האיש שמייצג אותם על הקווים.
ועכשיו, שני משחקים לפני סיום העונה הסדירה ועם 19 ניצחונות באמתחתו, עודד קטש הוא המפתח. להווה ולעתיד. להווה, כי הקבוצה הזאת מצטיינת כשהיא משחקת בהתאם לדרישות הספציפיות במיוחד שלו וכי בשלב זה נראה שהוא הצליח לפצח את הקוד ולשלב בתוך הסכמה שלו לא מעט מהשחקנים שעליהם כבר די ויתר. בעתיד, כי עת מביטים קדימה ולקראת עונת המשחקים הבאה, מבינים שצפוי קיץ חם וקשוח. גם בגזרת השחקנים שלא חתומים (כלומר ניבו) וגם בגזרת כאלו שכן, אבל. וזה רלוונטי למספר שחקנים משמעותיים במיוחד שכולם מניחים שימשיכו, בגלל חוזה סגור או אופציית קבוצה, אבל שילוב של הכסף שמחכה להם בחוץ מחד וחוויות בעייתיות מהעונה הזאת מאידך עלול לייצר פרידות מכאיבות במיוחד.
כאן, אולי אולי, נכנס אפקט המפתח. שלא בפעם הראשונה בקריירת האימון שלו, הצליח עודד קטש לקנות את לבם ולהצית את דמיונם של השחקנים שלו. לא כולם, אבל חלק משמעותי מהם. ההבדל הפעם הוא שמדובר בשחקנים בכירים יותר מאלו שאת לבם שבה בקדנציות קודמות. ג'וש ניבו, בונזי קולסון, ווייד בולדווין, כדוגמא, משחקים את הכדורסל הטוב ביותר שלהם בקריירה, והם יודעים שלמאמן שלהם, לעקרונות שלו, לריווח שלו ולתובנות שלו יש חלק משמעותי בכך. ואולי אולי אולי אולי, בעיצומן של שיחות מו"מ אל תוך הלילה, שובר השיוויון שיטה בחזרה את הכף לטובתה של אלופת המדינה יוכל להיות המאמן שאחראי על קפיצת המדרגה הנוכחית. שאולי, ברמת הטיעון המנצח, יכול להיות זה שמלמד אותם ומקדם אותם אפילו עוד קצת, אם רק יואילו (הם או אחרים) להישאר בארץ הקודש גם בעונת המשחקים 2024/25. אולי כבר אמרנו?
ג'פרדי
מכבי תל אביב הזאת משחקת כדורסל של פאנצ'ים. הרבה פחות בלבולי מוח בתחילת מהלכים. הרבה יותר חתירה אלי מה שחשוב. היא מנסה, לפעמים הרבה יותר מדי, להיבנות מיכולת היצירה של אלו שמכדררים. ומאלו שיודעים להחליט ולזהות את התגובות ההגנתיות. שזה ההיפך הגמור, לדוגמא, ממה שולנסיה רוצה לעשות. ולנסיה, וכמותה לא מעט קבוצות אחרות, משחקת כדורסל שבז לכשרון. זה רלוונטי לשאלת ליהוק ובחירת השחקנים. וזה רלוונטי עוד יותר לאופן שבו היא ניגשת למשחק ההתקפה. במקום לחתור למגע ולמה שרלוונטי בהתקפה, היא מסרבלת והולכת למהלכי סרק שכל כולם מרגישים כמו נסיון לשוות מראית עין של אימון.
אחת מתכניות הטלוויזיה הוותיקות בהיסטוריה נקראת ג'פרדי. ואפילו הייתה לה גרסה בעברית בשם מלך הטריוויה. והקטע בתכנית הזאת הוא שבמקום לענות לשאלות של המנחה, מקבלים המתמודדים מראש את התשובות, ואז צריכים לנסח בהתאם את השאלה הנכונה. נכון לעכשיו, למשחק ההתקפה של מכבי תל אביב יש את כל התשובות, אותם הכינותי מראש, לכל שאלה. ואת כל השאלות בהתאם לתשובה של היריבה. וכך, באוטומט, היא פשוט מרקדת. היא פשוט צעד אחד לפני.
נדגים. אחד מהדברים הבסיסיים במשחק התקפה של לא מעט קבוצות הוא המעבר מפיק אנד רול בצד לפיק אנד רול באמצע, יעני סייד פיק אנד רול להיי פיק אנד רול. ואפשר לעשות ככה, ואפשר לעשות אחרת, ואפשר פשוט לנסח את השאלה בהתאם לתשובה ההגנתית. כשהכדור במקרה הזה בידיים של לורנזו בראון, מאפשרת ההגנה של ולנסיה זווית מסירה גם לז'ק כהן וגם לווייד בולדווין. ואם זאת התשובה, אפשר ללכת קלל אל הרביעי. ואז פיק אנד רול מהאמצע, ואז ג'אמפר קטלני. ואז שלום שלום.
נחמד. ומה קורה, למשל, אם מנסים למנוע את זווית המסירה מהצד אל האמצע? הו. טוב ששאלתם. במקרה שכאן, ניצב לו צ'אבי לופז ארוסטגי (מספר 6), המכונה ארואסטי, בקו המסירה שבין בולדווין לבין לורנזו בראון. או אז, באוטומט, הולך הכדור לז'ק אשר באזור קו העונשין. כשהכדור מגיע אל כהן, אפשר ללכת למעלה ולייצר הנד אוף ללורנזו בראון. מצד שני, אם יצאו שני שחקנים לעברו של בולדווין, זהו הזמן זה היום זה הרגע להגביה הכי גבוה שאפשר ולדעת שיש שם ניבו. הצגה.
גם מול התאמות
בניגוד למשחק ההתקפה נטול הרעיונות וההשראה של ולנסיה, הרי שהגנתית – היא מגיעה והיא הגיעה כשהיא מוכנה. כולל רעיונות. כולל התאמות. והיו שלבים במהלך המחצית הראשונה שבהם הצליחה לשבש במעט את מכונת ההתקפה של קטש. גם כשהחליפה בחסימות וגם כשהגיבה בעזרות אל מול מהלכי הפיק אנד רול. ואז הלכה לאזורית והמשיכה לנסות. לצד ההתאמות הטקטיות, נראה שבשלב הזה של העונה מגיעים גם הפתרונים הפרסונליים למכשולים הללו על אוטומט. יש חילופים? זמן לשלב את חסיאל ריברו, כלומר את הגבוה המרכזי בקבוצה הזאת שיודע להעניש כשהוא מקבל איש קטן בחילוף. ואם יש ריברו, אז היידה תמיר בלאט, כלומר תמיריברו. ורגע, עכשיו אזורית? היידה, זמן להחזיר אלי פרקט את ג'ייק כהן, האיש שרואה הכל.
רגע, בחזרה להתאמות ההגנתיות של הספרדים. אחת הדרכים לנסות ולהתמודד מול הכוח המתפרץ של ניבו ושות', לאחר שהם חוסמים ומתגלגלים פנימה, הוא לכווץ ולהביא לכיוונם עזרה מהשחקן אשר בפינה הרחוקה. כשזה קורה, זה מצמצם את שטח המחיה שלהם וכופה עליהם מאמץ גדול בהרבה מאשר הדאנק השגרתי. אבל מכבי הזאת מוכנה ויודעת להגיב.
נגיד כאן. מתחילים מפיק אנד רול ראשון דיברתולומיאו את ניבו. המסירה הראשונה הולכת לאזור קו העונשין, כלומר רחוק מדי בשביל הניבו (מה גם שיש סימני סטאנט, כלומר התקרבות בעייתית, מצידו של ארוסטגי אשר בפינה). אוקיי, אז הולכים לפיק אנד רול חוזר. והפעם מתקרב לו ארואסטי הרבה יותר פלאס מקבל עזרה מאוגי'ליי. ברמת המיומנות הנוכחית של ניבו, גם זה לא עוזר.
עכשיו ריברו. פיק אנד רול ראשון עם בלאט ג'וניור. פיק אנד רול חוזר עם בלאט ג'וניור. ואז שימו לב בבקשה עד כמה שארוסטגי הזה מתקרב כדי לשבש. מה שלא מזיז לריברו את הקצה של התסרוקת.
הקיצר, מנסים לשבש הגנתית עם עזרות יותר משמעותיות מהפינה, כן? יפה, אז תנו בבקשה מבט כאן בסטפן יוביץ' (16) אשר על קליבלנד. שמרשה לעצמו להתרחק מהאיש עליו הוא מופקד, כדי להיות מוכן לתגובה לאחר החסימה של ניבו לבולדווין. שמזהה ומקדים מסירה לתרופה ולעזרה. ועד שיוביץ' מגיע לעברו של קליבלנד בפינה, אין יותר קליבלנד בפינה.
לקחת ולרוץ
בניגוד למשחק ההתקפה המדויק להפליא, גם הפעם לא נצא מגדרנו כדי לשבח את משחק ההגנה. בסוף, ולנסיה הגיעה ל-80 נקודות. זה מה שהיא יודעת לתת. מצד שני, מכבי הצליחה שוב לעמוד ביעדים שלה. והיעדים ההגנתיים שלה נוגעים ליכולת שלה לצאת למתפרצת בצד השני. לחסום. לחטוף. לקחת ולרוץ. מכבי תל אביב חסמה 6 פעמים. מכבי תל אביב חטפה 10 פעמים. ומשם רצה. ומשם דפקה טריצות או דאנקים. ומשם, בסוף, השיגה ומשיגה את העליונות שלה. אלופת ישראל שניה במפעל בקטגוריית החסימות, כשהיא דופקת בממוצע 3.3 בלוקים פר משחק. וראשונה במפעל בחטיפות עם 7.4 כאלו. ואם, כאמור, היא מצליחה לעקוף מלמעלה את הממוצעים שלה, אז סנופי דיסקו.
כאן היא מתחילה את המהלך עם אותו לחץ 2-2-1 מפורסם. ואז מלכודת ראשונית בצד. וחילופים הגנתיים על הכדור. ויציאה גבוהה (של ווב) על דיגידי ג'ונס, שמובילה למתפרצת ושלשה של אותו ווב.
וכאן שומר לו הקליבלנד על הג'ונס, לפני שחסימה בהתקפה מייצרת חילוף. רגע רגע, אומר לעצמו המומברו שעל הקווים, אוג'יליי עם קליבלנד על גבו זה בואנו של רעיון, סי? נו, מומברו. ממש נו. ואחרי הבלוק של איש אחד שקופץ מגיעים שלושה כדרורים, מסירה אחת לאחד שממש קופץ - ויא וואראדי. ביי ביי ולנסיה.
שתי נקודות לסיום
1. רוצה לטוס לברצלונה – המסלול של מכבי תל אביב אל המקום השישי מתחיל בכך שתנצח גם את שני המשחקים שנותרו. כבר הרבה מאוד זמן מאז שפגשה קבוצת צמרת ביורוליג. ברצלונה היא בדיוק כזאת. בשבוע הבא ניתן יהיה לבחון עד כמה אמיתי המומנטום הנוכחי של הקבוצה הזאת. ואם הפלייאוף עדיין רלוונטי.
2. בינתיים, בבלגרד – ומאחר שרק שני נצחונות צהובים לא יספיקו, צריכה מכבי לאתר קבוצה רלוונטית אחת שתפסיד בשניים משלושת המשחקים שנותרו לה. אופציה לא רעה לכך היא אולימפיאקוס. שמתארחת הערב בשטארק ארנה בבלגרד. נצחון של ז'ליקו יהפוך את המסלול הזה למעניין.
מכבי תל אביב הזאת משחקת כדורסל של פאנצ'ים. הרבה פחות בלבולי מוח בתחילת מהלכים. הרבה יותר חתירה אלי מה שחשוב. היא מנסה, לפעמים הרבה יותר מדי, להיבנות מיכולת היצירה של אלו שמכדררים. ומאלו שיודעים להחליט ולזהות את התגובות ההגנתיות. שזה ההיפך הגמור, לדוגמא, ממה שולנסיה רוצה לעשות. ולנסיה, וכמותה לא מעט קבוצות אחרות, משחקת כדורסל שבז לכשרון. זה רלוונטי לשאלת ליהוק ובחירת השחקנים. וזה רלוונטי עוד יותר לאופן שבו היא ניגשת למשחק ההתקפה. במקום לחתור למגע ולמה שרלוונטי בהתקפה, היא מסרבלת והולכת למהלכי סרק שכל כולם מרגישים כמו נסיון לשוות מראית עין של אימון.
אחת מתכניות הטלוויזיה הוותיקות בהיסטוריה נקראת ג'פרדי. ואפילו הייתה לה גרסה בעברית בשם מלך הטריוויה. והקטע בתכנית הזאת הוא שבמקום לענות לשאלות של המנחה, מקבלים המתמודדים מראש את התשובות, ואז צריכים לנסח בהתאם את השאלה הנכונה. נכון לעכשיו, למשחק ההתקפה של מכבי תל אביב יש את כל התשובות, אותם הכינותי מראש, לכל שאלה. ואת כל השאלות בהתאם לתשובה של היריבה. וכך, באוטומט, היא פשוט מרקדת. היא פשוט צעד אחד לפני.
נדגים. אחד מהדברים הבסיסיים במשחק התקפה של לא מעט קבוצות הוא המעבר מפיק אנד רול בצד לפיק אנד רול באמצע, יעני סייד פיק אנד רול להיי פיק אנד רול. ואפשר לעשות ככה, ואפשר לעשות אחרת, ואפשר פשוט לנסח את השאלה בהתאם לתשובה ההגנתית. כשהכדור במקרה הזה בידיים של לורנזו בראון, מאפשרת ההגנה של ולנסיה זווית מסירה גם לז'ק כהן וגם לווייד בולדווין. ואם זאת התשובה, אפשר ללכת קלל אל הרביעי. ואז פיק אנד רול מהאמצע, ואז ג'אמפר קטלני. ואז שלום שלום.
נחמד. ומה קורה, למשל, אם מנסים למנוע את זווית המסירה מהצד אל האמצע? הו. טוב ששאלתם. במקרה שכאן, ניצב לו צ'אבי לופז ארוסטגי (מספר 6), המכונה ארואסטי, בקו המסירה שבין בולדווין לבין לורנזו בראון. או אז, באוטומט, הולך הכדור לז'ק אשר באזור קו העונשין. כשהכדור מגיע אל כהן, אפשר ללכת למעלה ולייצר הנד אוף ללורנזו בראון. מצד שני, אם יצאו שני שחקנים לעברו של בולדווין, זהו הזמן זה היום זה הרגע להגביה הכי גבוה שאפשר ולדעת שיש שם ניבו. הצגה.
גם מול התאמות
בניגוד למשחק ההתקפה נטול הרעיונות וההשראה של ולנסיה, הרי שהגנתית – היא מגיעה והיא הגיעה כשהיא מוכנה. כולל רעיונות. כולל התאמות. והיו שלבים במהלך המחצית הראשונה שבהם הצליחה לשבש במעט את מכונת ההתקפה של קטש. גם כשהחליפה בחסימות וגם כשהגיבה בעזרות אל מול מהלכי הפיק אנד רול. ואז הלכה לאזורית והמשיכה לנסות. לצד ההתאמות הטקטיות, נראה שבשלב הזה של העונה מגיעים גם הפתרונים הפרסונליים למכשולים הללו על אוטומט. יש חילופים? זמן לשלב את חסיאל ריברו, כלומר את הגבוה המרכזי בקבוצה הזאת שיודע להעניש כשהוא מקבל איש קטן בחילוף. ואם יש ריברו, אז היידה תמיר בלאט, כלומר תמיריברו. ורגע, עכשיו אזורית? היידה, זמן להחזיר אלי פרקט את ג'ייק כהן, האיש שרואה הכל.
רגע, בחזרה להתאמות ההגנתיות של הספרדים. אחת הדרכים לנסות ולהתמודד מול הכוח המתפרץ של ניבו ושות', לאחר שהם חוסמים ומתגלגלים פנימה, הוא לכווץ ולהביא לכיוונם עזרה מהשחקן אשר בפינה הרחוקה. כשזה קורה, זה מצמצם את שטח המחיה שלהם וכופה עליהם מאמץ גדול בהרבה מאשר הדאנק השגרתי. אבל מכבי הזאת מוכנה ויודעת להגיב.
נגיד כאן. מתחילים מפיק אנד רול ראשון דיברתולומיאו את ניבו. המסירה הראשונה הולכת לאזור קו העונשין, כלומר רחוק מדי בשביל הניבו (מה גם שיש סימני סטאנט, כלומר התקרבות בעייתית, מצידו של ארוסטגי אשר בפינה). אוקיי, אז הולכים לפיק אנד רול חוזר. והפעם מתקרב לו ארואסטי הרבה יותר פלאס מקבל עזרה מאוגי'ליי. ברמת המיומנות הנוכחית של ניבו, גם זה לא עוזר.
עכשיו ריברו. פיק אנד רול ראשון עם בלאט ג'וניור. פיק אנד רול חוזר עם בלאט ג'וניור. ואז שימו לב בבקשה עד כמה שארוסטגי הזה מתקרב כדי לשבש. מה שלא מזיז לריברו את הקצה של התסרוקת.
הקיצר, מנסים לשבש הגנתית עם עזרות יותר משמעותיות מהפינה, כן? יפה, אז תנו בבקשה מבט כאן בסטפן יוביץ' (16) אשר על קליבלנד. שמרשה לעצמו להתרחק מהאיש עליו הוא מופקד, כדי להיות מוכן לתגובה לאחר החסימה של ניבו לבולדווין. שמזהה ומקדים מסירה לתרופה ולעזרה. ועד שיוביץ' מגיע לעברו של קליבלנד בפינה, אין יותר קליבלנד בפינה.
לקחת ולרוץ
בניגוד למשחק ההתקפה המדויק להפליא, גם הפעם לא נצא מגדרנו כדי לשבח את משחק ההגנה. בסוף, ולנסיה הגיעה ל-80 נקודות. זה מה שהיא יודעת לתת. מצד שני, מכבי הצליחה שוב לעמוד ביעדים שלה. והיעדים ההגנתיים שלה נוגעים ליכולת שלה לצאת למתפרצת בצד השני. לחסום. לחטוף. לקחת ולרוץ. מכבי תל אביב חסמה 6 פעמים. מכבי תל אביב חטפה 10 פעמים. ומשם רצה. ומשם דפקה טריצות או דאנקים. ומשם, בסוף, השיגה ומשיגה את העליונות שלה. אלופת ישראל שניה במפעל בקטגוריית החסימות, כשהיא דופקת בממוצע 3.3 בלוקים פר משחק. וראשונה במפעל בחטיפות עם 7.4 כאלו. ואם, כאמור, היא מצליחה לעקוף מלמעלה את הממוצעים שלה, אז סנופי דיסקו.
כאן היא מתחילה את המהלך עם אותו לחץ 2-2-1 מפורסם. ואז מלכודת ראשונית בצד. וחילופים הגנתיים על הכדור. ויציאה גבוהה (של ווב) על דיגידי ג'ונס, שמובילה למתפרצת ושלשה של אותו ווב.
וכאן שומר לו הקליבלנד על הג'ונס, לפני שחסימה בהתקפה מייצרת חילוף. רגע רגע, אומר לעצמו המומברו שעל הקווים, אוג'יליי עם קליבלנד על גבו זה בואנו של רעיון, סי? נו, מומברו. ממש נו. ואחרי הבלוק של איש אחד שקופץ מגיעים שלושה כדרורים, מסירה אחת לאחד שממש קופץ - ויא וואראדי. ביי ביי ולנסיה.
שתי נקודות לסיום
1. רוצה לטוס לברצלונה – המסלול של מכבי תל אביב אל המקום השישי מתחיל בכך שתנצח גם את שני המשחקים שנותרו. כבר הרבה מאוד זמן מאז שפגשה קבוצת צמרת ביורוליג. ברצלונה היא בדיוק כזאת. בשבוע הבא ניתן יהיה לבחון עד כמה אמיתי המומנטום הנוכחי של הקבוצה הזאת. ואם הפלייאוף עדיין רלוונטי.
2. בינתיים, בבלגרד – ומאחר שרק שני נצחונות צהובים לא יספיקו, צריכה מכבי לאתר קבוצה רלוונטית אחת שתפסיד בשניים משלושת המשחקים שנותרו לה. אופציה לא רעה לכך היא אולימפיאקוס. שמתארחת הערב בשטארק ארנה בבלגרד. נצחון של ז'ליקו יהפוך את המסלול הזה למעניין.
