החצי הראשון של 2023/2024 היה מלא בנקודות אור מבחינתה של מכבי תל אביב - העלייה המרשימה של ג`וש ניבו, הפיכתו של בונזי קולסון לאחד הפורוורדים הטובים באירופה והשידוך עם תמיר בלאט שהתברר כמוצלח במיוחד - כל אלה נותנים לא מעט סיבות לאופטימיות מבחינת עודד קטש. אבל לצד אלו שהלכו והשתפרו, יש גם מגמות פחות חיוביות, שיהיו חייבות להשתנות על מנת שבחצי השני של העונה תגיע הקבוצה למצב בו תתייצב לסדרת פלייאוף שניצחון בה יהיה בהישג יד. אחת המגמות המשמעותיות שיהיו צריכות להתהפך, היא דווקא זו של לורנזו בראון.
אל תתבלבלו, בראון הוא עדיין אחד הגארדים הטובים במפעל, אבל נראה שלאחר עונה ראשונה אדירה בצהוב הוא מתקשה בשנתו השנייה לשמור על הסנטדרט שהציג לאורך רוב שלבי העונה הקודמת. בפועל, לצד הצגות ומשחקים אדירים בהם הצליח לקחת אחריות בצורה מאוזנת בקלאץ` ועם מהלכים גדולים להשיג במו ידיו ניצחונות, גם היו לא מעט משחקים בהם איבד את הראש והציג יכולת שלא מתקרבת לציפיות ממנו. זה רק טבעי ששחקן יתקשה לשמור על הרמה הגבוהה ביותר שלו בכל משחק ומשחק, אבל לפחות כרגע בראון רושם נתוני שפל חדשים בשנתו החמישית כשחקן יורוליג.
מכבי תל אביב מציגה העונה לראווה את ההגנה הכי גרועה ביורוליג. בראון הוא אמנם לא הסיבה היחידה לכך, אבל אי אפשר שלא לשים לב לנתונים הבעייתיים שלו בצד הזה של המגרש. לפי InStat, בראון מאפשר ליריב שלו לקלוע מולו ב-52.81% (הכי גרוע בקריירה) לעומת 43.08% אשתקד, כשאם נפרק את זה למהלכים נראה כי פר מהלך של פיק אנד רול עליו הוא מגן בראון סופג 1.26 נקודות (הכי גרוע בקריירה) לעומת 0.87 אשתקד בזמן שבשמירה על מהלכים של תפיסה וזריקה הוא הידרדר גם כן מ-0.83 אשתקד ל-1.21 (הכי גרוע בקריירה).
סך הכל, היעילות ההגנתית של בראון (נקודות פר 100 פוזשנים בהם הוא מגן) עומדת על 102.75 לעומת 98.39 אשתקד, כשגם הנתון הזה כפי שכבר יכולתם לנחש הוא הגרוע ביותר בקריירה שלו. יתכן שמדובר בעניין של גישה וחוסר חשק להזיז את הרגליים ולהיות אגרסיבי, אבל בעיה גדולה לא פחות נמצאת בצד היותר פופולרי של המגרש כאשר לצד הברקות גאוניות הוא גם חווה ירידה לא פשוטה בהתקפה.
בראון קולע ב-29.7% בלבד במהלכי בידוד (הכי גרוע בקריירה) לעומת 40.91% אשתקד, ובמקביל מאבד הכי הרבה כדורים בממוצע למשחק בקריירה עם 3.3, נתון בו הוא שני בכל היורוליג רק לשותפו לקו האחורי ווייד בולדווין (3.5). לשני הנתונים האלה יש חלק גדול בכך שבראון הוא השחקן שנמצא במקום ה*אחרון* במכבי ת"א בנקודות פר פוזשן עם 0.83 בלבד, כשבחמשת המשחקים האחרונים הוא רושם 0.65 חלש במיוחד.
המספרים הם ממש לא חזות הכל, אבל הם בהחלט מתכתבים עם המציאות ועוד יותר עוזרים להמחיש שכמו הכוכב שלה, גם מכבי ת"א עדיין לא באמת מתקרבת לתקרה שלה. אפשר רק לדמיין עד כמה טובה יותר היא יכולה להיות כאשר בעל הבית יהיה בשליטה מלאה על עצמו ועל הקבוצה. את עונת היורוליג הקודמת שלו פתח בראון בסערה ונעל בסדרה מאכזבת יחסית נגד מונאקו, בעונתו השנייה בצהוב הוא כבר יהיה מוכרח להוכיח שהוא יודע להגיע לשיא ברגע הנכון.
אחרי הכל, למכבי ת"א יש את אחד הסגלים המוכשרים בתולדותיה. ג'וש ניבו, בונזי קולסון ותמיר בלאט חווים איתה את עונות הפריצה שלהם, וגם ווייד בולדווין ובראון עצמו כבר הספיקו להגיע איתה לגבהים אישיים חדשים בקריירה. על פניו לצהובים ולעודד קטש, שגם הוא נמצא בשיא פריחתו, יש את כל הכלים כדי להחשיב את עצמם כקונטנדרים לפיינל פור. אירוע שכזה לא קרה כבר מזמן, אבל לפני שנבין כמה רחוק זה יכול באמת להגיע, הכדור יעבור בידיים של לורנזו בראון ובמידה רבה הוא גם זה שיקבע לאן העונה הזו תלך.
