במשך לא מעט זמן ואסיליה מיציץ` התלבט האם לקחת את הכישרון שלו מהיורוליג ל-NBA וכך למעשה לוותר על התהילה של ה-כוכב, על מנת לנסות להגשים את החלום בין כל הכוכבים באמריקה. בקיץ האחרון, בגיל 29, הגארד הסרבי החליט שזה הזמן.
מיציץ` (הבחירה ה-52 בדראפט 2014) היה הפנים של הליגה השנייה בטיבה בעולם, כאשר הוביל את אנדולו אפס לזכייה בשני תארים רצופים ב-2021 ו-2022 ובשני המקרים קטף את ה-MVP של הפיינל פור (ב-2021 גם זכה ב-MVP של העונה הסדירה). העונה הכל נראה שונה לחלוטין מבחינתו.
מיציץ` הצטרף לאוקלהומה סיטי, הקבוצה השנייה הכי צעירה ב-NBA, על תקן "רוקי" עם חוזה של 23.5 מיליון דולר לשלוש שנים. הת`אנדר מפתיעים את כל העולם ומדורגים בפסגת המערב יחד עם מינסוטה, אבל הכוכב האירופאי עדיין לא התאקלם והוא מעמיד ממוצעים של 2.9 נקודות למשחק ב-35.8% מהשדה, 20% משלוש ו-75% מהעונשין לצד 3.1 אסיסטים ב-12.4 דקות.
עבור הכתבים האמריקאים - מיציץ` הוא לא שם נוצץ במיוחד, בלשון המעטה. בתקשורת מעבר לים עוסקים בשיי גילג`ס אלכסנדר, צ`ט הולמגרן ועוד הרבה שמות בסגל של OKC לפני שחושבים להתמקד ב"שחקן הספסל מהיורוליג". בראיון לערוץ הספורט, מיציץ` דיבר על המעבר החד.
Vasilije Micic faking out Pritchard for an assist
— BasketNews (@BasketNews_com) January 3, 2024
We could watch this on repeat pic.twitter.com/MyzjTWBJTm
ביורוליג היית סופרסטאר ענק, כאן אתה רוקי שנלחם על דקות. עד כמה הסוויץ` הזה קשה?
"בכנות, לא יותר מדי קשה. ידעתי למה לצפות לפני שנכנסתי ל-NBA וידעתי שיש סביבי המון שחקנים מוכשרים, בטח בעמדה שלי. קשה להיכנס לליגה הזו ברגע שקבוצה מחזיקה בזכויות שלך, כך שהסתכלתי רק על האופציה של אוקלהומה סיטי ואחרי שלוש שנים סוף סוף הגעתי לפה. זה היה הדבר החשוב ביותר מבחינתי".
"אני מרוצה שאני חלק מקבוצה מסודרת מאוד ומוכשרת בטירוף. כשאתה בתוך ה-NBA אתה מבין שזה סיפור שונה ממה שהכרת, אבל זה לא אומר שאני לא נותן את כל מה שיש לי. אני רוצה להיות שחקן NBA לגיטימי, יש לי הרבה ניסיון במצבים כאלה ואני מנסה לרכוש אמון מכולם ובסופו של דבר להחזיר על הפרקט".
בעבר אמרת שאתה רק רוצה להיות שמח ב-NBA, אתה שמח?
"כן. כמובן שהתפקיד שלי השתנה, אבל ידעתי מה מחכה לי. לת`אנדר יש חזון ברור - לפתח את השחקנים הצעירים שלהם, לבנות עליהם ולהיאבק על אליפות בעוד שנתיים-שלוש, למרות שכבר העונה הולך לנו מצוין. כל השחקנים המובילים שלנו צעירים ממני, ידעתי את זה מראש וזה לא מפריע לי. מדובר באתגר חדש עבורי, לא פשוט להסתגל לסיטואציה הזו אחרי שהייתי במקום כל כך נוח, אבל אני אוהב את זה. באתי להשפיע".
מה ההבדל הכי גדול מבחינתך בין היורוליג ל-NBA?
"הפיזיות, כאן יש סוג אחר של פיזיות. ב-NBA משחקים הרבה אחד על אחד והשחקנים הרבה יותר מאסיביים ומהירים. אתה צריך להסתגל לתחרות בעמדה שלך ולדעת לשמור על כמה עמדות. הקבוצות ב-NBA תלויות יותר בכישרון האישי של השחקנים, אבל לכל ליגה יש את היופי שלה".
אחד ההבדלים בא לידי ביטוי בסקור הגבוה. בשבוע שעבר ראינו בלילה אחד חמש קבוצות קולעות 140+ נקודות וארבע מפסידות למרות שקלעו 130+. הרבה אנשים שגדלו על הכדורסל האירופאי לא מתלהבים מהתוצאות המשוגעות שמזכירות את משחק האולסטאר, מה דעתך על זה?
"ההבדל נובע בעיקר מהכישרון, יש מלא שחקני NBA שמסוגלים לעשות דברים משוגעים. לנו יש שחקן שקולע למעלה מ-30 נקודות בממוצע למשחק ומגיע בקלות ל-40 (גילג`ס אלכסנדר), זה לא רגיל".
רבים אחרים יטענו שההבדל נובע מהגנה פחות חזקה ב-NBA
"בעיניי חוק השלוש שניות בצבע בהגנה משחק תפקיד עצום. באירופה אתה יכול `להחנות` בצבע שחקן ענק כמו אדי טבארס ואז אתה צריך לנסות לזרוק מעליו. כאן לשחקנים האתלטיים, כמו שיי וג`יילן וויליאמס אצלנו, יש הרבה יותר מרווח לתקוף את הסל. בנוסף, ברמת הכישרון, שחקני ה-NBA פשוט עדיפים על רוב שחקני היורוליג. הגישה והגנטיקה שונה. למדתי שזו ליגה אחרת לגמרי, קשה להשוות".
אם כבר הזכרת את טבארס, ראית את הטירוף בין ריאל מדריד לאנדולו אפס? (הראיון נערך זמן קצר אחרי משחק ארבע ההארכות)
"כן, זה היה משוגע לגמרי. צפיתי בטלפון החל מהחצי מהשני. אני מסכים איתך שזה היה אחד המשחקים הגדולים של המאה. אמנם זה לא היה בפיינל פור והחשיבות לא הייתה קריטית מדי, אבל מבחינת המשחק עצמו - הוא היה אחד הטובים שראיתי. חבל לי שאנדולו הפסידה, אבל ברכות לריאל ולכל מי שלקח חלק במשחק. אני שמח מאוד בשביל שיין לארקין, הוא בעונה הכי טובה או השנייה הכי טובה שלו בקריירה. גם בעונת הקורונה הוא היה אדיר".
איך לדעתך ריאל מדריד של העונה הייתה מסתדרת ב-NBA?
"קשה לדעת, ריאל זאת קבוצה יורוליג מצוינת, הרעיון שלהם לאסוף כמה שחקנים צעירים היה מצוין. קשה למצוא שחקנים כאלה ביורוליג. הם יכולים לתת פייט ב-NBA, אבל אי אפשר לדעת. תסמכו עליי - הכל שונה לגמרי פה".
שיחקת כמה וכמה פעמים נגד מכבי תל אביב בישראל. מה הזיכרון הכי גדול שלך?
"האוהדים. האוהדים של מכבי משוגעים. אני אוהב את האווירה באולם של מכבי ואני אוהב את הצגת השחקנים שלהם ואת איך שקוראים בשמות שלהם".
