הקבוצה של איליאס קאנצוריס נראתה רע בתחילת המשחק, כשהחטיאה פעם אחר פעם מהשלוש והפגינה רפיון הגנתי רע שהוביל אותה לפיגור 13:2. בשלב הזה, אחרי עלייתו של ג`אקורי וויליאמס למגרש, משהו בקבוצה מהבירה התעורר.
הם אמנם התקשו ונקלעו פעם נוספת לפיגור של תשע נקודות, 21:12, ושוב ל-38:27 במחצית. בשלב הזה ראינו נקודות נוספות של ליוואי רנדולף, שלקח את המשחק על עצמו, ובמחצית השנייה קיבלנו את הפועל ירושלים של פעם.
מארק טווין אמר בזמנו ש"אי אפשר להתווכח עם טיפשים כי הם יורידו אותך לרמה שלהם וינצחו באמצעות כישרון". הפועל ירושלים ממש לא טיפשה, עם הגנה והתקפה חכמות, אבל ההיגיון הזה תקף גם אליה - היא פשוט מייאשת את היריבות עם הגנה ופעולות נכונות, ואז ההתקפה מגיעה לאחר מכן. הם כמעט ואיבדו את המשחק אחרי ריצת 0:8 של ב"ש בשתי הדקות האחרונות, אך הצליחה לעמוד בלחצים ולנצח בסופו של דבר.
זה גם מה שקרה כאן, כשהם הצליחו להפוך את המשחק בדרך לניצחון משכנע. כריס ג`ונסון עשה את מה שכריס ג`ונסון עושה, זאק הנקינס, אור קורנליוס וליוואי רנדולף הזכירו את היכולת מהשנה שעברה ואחרי זה גם השלשות נכנסו. בצד השני, בינתיים, הקבוצה התקשתה מאוד ליצור.
לכן הפועל ירושלים ניצחה פעם נוספת ועלתה ל-3:7 בדרך שלה, זאת שהתחילה בשנה שעברה ומחשבת מסלול השנה עם קנצוריס במקום אלכסנדר דז`יקיץ`, והפועל באר שבע נשארה עם המחמאות.
הקבוצה הסימפטית, שנפרדה לפני המשחק מליאור ליובין שאימן אותה אשתקד, משלבת בין זרים לא רעים וישראלים צעירים שקיבלו דקות. הפעם אלה היו רון ציפר, גלעד לוי ורועי פריצקי האנדרייטד, אבל זה לא הספיק מול ירושלים החזקה בהרבה. הקבוצה במאזן 9:3 ולפני משחק חוץ קשה מול הפועל תל אביב, קבוצה אחרת שמרגישה כאילו היא גדולה עליה בכמה מספרים.
