בדיוק חודש עבר מאז הפעם האחרונה שבה הפועל ירושלים שיחקה כדורסל במסגרת תחרותית. אז, בעולם הישן של לפני השבת הארורה, היא ניצחה את מכבי תל אביב בגמר גביע ווינר ובעיקר התעסקה בחיבור השחקנים החדשים ובסוגיית האזרחות של קאדין קרינגטון. אלא שה-7 באוקטובר תפס את הפועל ירושלים - כמו כל אדם בישראל - בהפתעה מוחלטת, ומאז היא נאלצה לאלתר ולפעול כדי לנסות לשמור איכשהו על המסגרת.
האזעקות שהופעלו בכל הארץ ובמיוחד התמונות הראשוניות והבלתי נתפסות מהדרום - של מחבלים חמושים ברחובות יישובי ישראל - הלחיצו מאוד את השחקנים הזרים של הקבוצה. חלקם היו בישראל עם משפחות. ברינטון למאר, לצורך העניין, אירח בירושלים את ההורים של אשתו. השחקנים הזרים הביעו את דאגתם בפני הנהלת הקבוצה - ולמרות שירושלים רחוקה מקו העימות - במועדון הבינו שאי אפשר להשאיר כאן את הזרים. הן מהלחץ והן מהחשש (שעדיין קיים) מהסלמה בגזרות נוספות.
בשך כך, הפועל ירושלים פעלה מהר והיא היתה אחת הקבוצות הראשונות שהתפצלו. כבר ביום שני, יומיים אחרי מתקפת הפתע על ישראל, השחקנים ואנשי הצוות הזרים כבר היו על המטוס ליוון - אחרי מבצע לוגיסטי די מורכב בן 48 שעות. השחקנים הישראלים רצו להישאר לצד משפחותיהם בארץ.
במקביל, לאור הדחיה בליגה המקומית, אנשי ירושלים קיימו שיחות רציפות עם אנשי ה-BCL כדי להבין איך מתקדמים מכאן, איך מסדרים מחדש את לוח המשחקים, וכנגזרת ישירה - איך, מתי ואיפה חוזרים להתאמן במסגרת קבוצתית. בימים הראשונים בירושלים בעיקר ניסו להחליף ביתיות, בתקווה לצאת למשחקי חוץ בסיבוב הראשון ובכך "להרוויח זמן" עד שהמצב בארץ אולי יחזור לשפיות או שגרה מסוימת.
אבל בחלוף שבוע וחצי מאז תחילת המלחמה, התמונה החלה להתבהר בכל הנוגע ללוח הזמנים: המשחק מול בנפיקה ליסבון שאמור היה להתקיים בשבוע שעבר נדחה, כשמשחקי הבית מול בנפיקה ופאוק נקבעו מאוחר ככל הניתן, לקראת תום שלב הבתים באמצע דצמבר. האפשרות להחליף ביתיות עם גלאטסראיי השבוע עלתה גם היא, אבל בירושלים העדיפו לוותר מראש, כי בעת הזו עדיף משחק "ביתי" בבלגרד מאשר משחק חוץ בטורקיה האנטי-ישראלית באופן מובהק.
הביתה לבלגרד
בשלב הזה, העיסוק הלוגיסטי היה סביב מציאת אולם שיהיה הבית של הקבוצה בתקופה הקרובה, על כל המשתמע מכך. בירושלים בחנו מספר אפשרויות, יוון וקפריסין בין היתר - אבל מהרגע הראשון הכיוון היה בלגרד. ולמרות מה שאולי הגיוני להניח, לבחירה בבלגרד לא היה קשר לכך שמדובר במולדתו של אלכסנדר דז'יקיץ'.
קודם כל, בהפועל ירושלים ביססו קשרים מאוד טובים עם אנשי כדורסל, בטחון ומנהלה בבלגרד עוד במחנה האימונים בקדם העונה. הם למדו להכיר היטב את האולמות בעיר, את המלונות וכן את הגורמים הלוגיסטיים המקומיים שבהם אפשר להיעזר. מה שגם שבהשוואה לערים אירופיות אחרות, המחיה בבלגרד זולה יחסית, ומדובר בשיקול משמעותי כאשר הנחת המוצא היא שהשהות תהיה ארוכה מסיבות ברורות.
אבל מעל הכל, סרביה התגלתה בתקופה האחרונה כמדינה שתומכת בישראל - וזה ממש לא דבר מה בכך. אין במדינה אוכלוסיה פרו-פלסטינית גדולה, ובזמן שמדינות אחרות - כמו יוון וקפריסין לדוגמה - מפחדות לארח בימים הללו קבוצות ישראליות, המצב איננו כך בסרביה. בקפריסין, לצורך העניין, הרשויות הסתייגו מאירוח של הפועל ירושלים, לאור החשש מהפגנות אנטי-ישראליות ועלויות אבטחה גבוהות. הסרבים, כאמור, לא הערימו את הקשיים הללו על הפועל ירושלים וגם לא על מכבי תל אביב. השגרירות עזרה גם כן בכל עניין התיווך והעניין נסגר.
יש לציין שלמרות שבלגרד נחשבת לעיר זולה, מדובר בהוצאה כלכלית משמעותית מאוד מבחינת הפועל ירושלים - כ-20 אלף יורו למשחק: החל מהסעות ואבטחה לקבוצה האורחת דרך המיתוג של האולם בסטנדרט של ה-BCL (מדבקות מיוחדות הוטסו מישראל) ועד לציוד לטובת הסטטיסטיקה, השופטים ומסיבות עיתונאים. וזה עוד לפני עלויות של מלון. גם בירושלים הודו שאלמלא היכולת של מתן אדלסון להשקיע, ספק רב אם הקבוצה היתה מסוגלת לעמוד בכך ברמה הכלכלית.
חוזרים לשחק כדורסל
לאחר שהלו"ז התבהר, בהפועל ירושלים התפנו להכנות המקצועיות, עם כל הקושי המובן להתרכז בכדורסל בתקופה הנוכחית. במשך שבוע וחצי, כאמור, הקבוצה היתה מפוצלת, כשהישראלים שנשארו בארץ לא ממש היו בשגרת אימונים. רק בתום עשרת הימים הללו, הקבוצה חזרה להתאמן באופן מלא, באולם כדורסל קטן יחסית באיזור אתונה. משם המשיכו לבלגרד.
וכשברקע כל העניינים הללו, דז'יקיץ' צריך להלחים מחדש את הקבוצה. הפועל ירושלים אמנם מתאמנת כבר שבועיים בסגל מלא, אבל קשה לדעת איזו גרסה נראה הערב בבלגרד. "בשגרה היינו יודעים מה נקבל מהקבוצה הזו ומה בערך היא שווה", העיד גורם מקצועי בירושלים. "עכשיו קצת קשה להעריך איך הקבוצה תיראה, עוד בלי יתרון ביתיות. בוודאי שקשה גם להעריך איך השחקנים ייראו אחרי תקופה כל כך ארוכה בלי משחקים".
אי-הוודאות הזו מובנת. האימונים הראשונים היו לא פשוטים מבחינת השחקנים הישראלים בעיקר, שהראש שלהם עדיין לא לגמרי בכדורסל. הזרים סוחבים איתם גם כן קושי, כי בכל זאת - ירושלים היא הבית שלהם (גם אם באופן זמני) ובאופן כללי לא קל לחיות במדינה שבה מתנהלת מלחמה עקובה מדם.
האימונים, בטח בימים הראשונים, היו פחות אינטנסיביים, שכן הישראלים קצת יצאו מהקצב אחרי שבוע וחצי בלי מסגרת. אבל לאט לאט, בשבוע האחרון בעיקר, השחקנים עשו את הסוויץ'. "הדברים נראים קצת יותר טוב", סיפרו בירושלים. "אחרי כמה ימים מוזרים השחקנים נכנסו לעניינים שוב. כולם מאוד רוצים כבר לעלות לשחק. זה חסר להם".
אז הערב (רביעי) ב-19:00, הפועל ירושלים תשחק לראשונה משחק כדורסל רשמי, עם כל הכבוד לגביע ווינר. ואנחנו בתחילת נובמבר. הלב והראש כמובן עדיין עם מה שקורה בישראל, מה גם שאוהדים רבים של הקבוצה נרצחו ונפלו מאז ה-7 באוקטובר. לזכרם, הפועל ירושלים תעלה הערב עם חולצות שבחזיתן הדפסים מיוחדים עם אוהדים שקיפחו את חייהם. מאחור יהיה כיתוב הקורא להחזרתם של הירש גולדברג-פולין ואופיר אנגל, אוהדי הקבוצה החטופים בעזה. המשחק עצמו יהיה ללא קהל, אבל באולם עצמו יונפו לא מעט דגלי ישראל.
